הריון ולידה נוסח שבדיה
נתחיל באיחולים לתאומתי ענת, כנראה שגם בלידה אנחנו תואמות
אני רוצה לספר כל כך הרבה ולא יודעת מאיפה להתחיל, אז קודם תודה לכל המאחלים למטה, אכן הכל נגמר בלידה מוצלחת, פרטים בהמשך. ביום ראשון, 3 בפברואר נולד איתן, עד רגע הלידה לא ידענו אם זה בן או בת, ולמעשה הייתי היחידה שטענה שיש לנו בן. רגע בחירת השם היה רגע די קשה, בבת אחת אתה קובע למישהו את העתיד, אבל השם מסמן בענינו המון, החל מהזרע האיתן שהצליח לבצע הפריית מבחנה, המשך בעובר המוקפא ששרד את ההפשרה, המשך בעובר שנשתרש למרות הרעלת קיבה, המשך בהריון קל להפליא וכלה בלידה ללא משכחי כאבים, בכריעה. (וגם בגלל תאומתי עת איתן
איתן נולד גדול וחסון (כמו אביו) עם מוטת כתפיים רחבה שגרמה לאמא שלו לא מעט קרעים ודימומים. הגענו הביתה אתמול, מלאי חוויות גם המלידה וגם מהתמיכה שקיבלנו אחרי. הגישה כאן היא של לידה טבעית. כזכור לכם סיפרתי כאן ביום שישי שנורא רציתי ללדת בתאריך המקורי שלי 02-02-02 ולכן ניקיתי את הבית כל היום ומאחר ולא ראיתי שום התקדמות הלכנו לדיסקוטק לחגוג את היום האחרון ללא ילד... ואז בדרך, באמצע הרחוב, בום טראח ירידת מים, מה זה ירידה שיטפון !!! התגובה שלי הייתה התקפת צחוק, בגלל הסיטואציה ובקושי הצלחתי להתאפק כשדיברתי עם ביה"ח. הגענו בדקו, ראו שאין צירים וביקשו שנבוא למחרת שוב לביקורת. למחת היינו בביקורת ועדיין לא כלום... בינתיים החלו להגיע טלפונים מכל עבר וכולם פה אחד טענו שבארץ מאשפזים ושזה מסוכן ובלה בלה בלה... רק בשביל להרגיע את כולם עלינו שוב לביה"ח כדי לשמוע שהכל בסדר ושוב עדיין לא כלום... צירים לא סדירים. העדפנו לנסוע הביתה במקום לשכב ולהיות מסכנים בביה"ח. ואז בשלוש לפנות בוקר כבר היו צירים כאבים יותר וסדירים, כל 4-5 דק´. אז נסענו לאט, בשעה חמש התחילה הלידה. בחרתי לעבור אותה בלי אפידורל, להרגיש את עצמת החוייה ולדבוק בטבע, השתמשתי באלקטרודות לגב שפשוט נטרלו לי את הכאב ומדי פעם במסיכת גז צחוק. המסיכה לא מנטרלת את הכאב, רק מרחיקה את המחשבה. בשלב הסופי ירדתי מהמיטה וישבתי על דרגש עץ מיוחד, כאשר בן זוגי תומך בי מאחור וילדתי במה שמכונה כריעה. וזו חוייה עצומה !!! פשוט הרגשתי שאנחנו יולדים ביחד ! והחשוב מכל אני פעילה בלידה ושולטת על הדחיפות. הכאבים היו כאבי תופת, אבל בסיכומו של דבר אני חושבת שזה היה שווה. לא בטוחה שבלידה הבאה אבקש בלי אפידורל ולא בטוחה שגם אמליץ לאחרים, אבל עדיין לא מצטערת לרגע. כעבור חמש שעות יצא איתן, מייד לאחר צאתו נתנו לי להחזיק אותו עם חבל השילייה, ניגשתי איתו למיטה והנקתי, המיילדות (לא היה רופא בלידה !!!) ניקו אותו כשהוא עליי, נתנו לו חיסון וניקו אותו. ואז נגמרו לי הצירים וקיבלתי זרוז כדי שאוכל להוציא את השילייה. בשלב זה ביקשתי מבן זוגי להחזיק באיתן, המיילדות הציעו לו לחתוך את חבל הטבור יחד עמן, אבל זה היה יותר מדי בשבילו. אז הוא החזיק את איתן ואני הוצאתי את השיליה. למען האמת כאבי הלידה היו נסבלים והתגמדו לעומת הכאב של הבדיקה הגניקולגית. מאחר ודיממתי מאד ואיבדתי המון דם, קראו לרופאה, כנראה בגלל לחץ זמן והאיבוד הרב של דם לא היה לה זמן להרדים והיא הכניסה יד לבדוק את הרחם, בשלב זה הכאבים היו כל כך חזקים עד שבמודע לקחי את מסיכת הגז עד לאובדן חושים מוחלט, ממש כמו החלטה להתאבד, ידעתי שאני מעולפת ובכל זאת המשכתי... רצו לי בראש סיפורים על ניסויי מנגלה בנשים וכמעט צרחתי עליה "נאצית". בשלב התירה כבר הרדמו את האיזור. מייד בתום התפירה קמתי על הרגליים, כשאיתן בזרועותיי וניגשנו לחדר המשפחה. בביה"ח בו ילדתי אין חדר ילדים, הם ישנים עם שני ההורים. החדר מאובזר במיטה חשמלית זוגית וזה פשוט תענוג, רציתי לקחת את המיטה עימי הביתה. אתן מרגע הלידה ועד שיצאנו מביה"ח היה צמוד אליי. כעבור כמה שעות הגיעה הרופאה אלינו לחדר עם עגלה וערכה את כל הבדיקות. צוות המילדות שם מדהים, הם באו כל כמה שעות אלינו ועזרו לי עם ההנקה, אלמלא העזרה והתמיכה ייתכן והייתי מרימה ידיים, כי לא הסתדרנו והוא בכה בהיסטריה... הם עזרו לנו בהחלפת החיתול, שטיפה וכל שאלה שהייתה לנו. הגישה שלהן היא ללכת עם הטבע, אין צורך במשחות לטוסיק ולפטמות, לזה נועד חלב האם. אין צורך במגבונים, לשם כך יש מים. לא ממליצים על מוצץ בחודש הראשון, כי המוצץ מרגיל אותו לא להתאמץ ביניקה ואז עלולה ההנקה להיהרס. בקיצור חוייה נפלאה, איתן ישן איתנו במיטה ונוצר קשר מדהים. אני לא יודעת אם אפשר ללדת כך גם בארץ, אבל אם יש מקומות שמאפשרים אני ממליצה בחום. אם הייתם מדברים איתי בתחילת ההריון הייתם שומעים דעות אחרות – נגד הנקה, נגד שינה משותפת, משמעת אוכל כל כמה שעות ולא לפי דרישה.. השינוי חל בי בעקבות קריאת הספר "עיקרון הרצף" של ג´ין לידלוף. ספר שקיבלתי מאחותי וסגרתי בשאט נפש לאחר קריאת העמודים הראשונים. אבל מאוחר יותר חזרתי אליו ואין לי ספק שהוא שינה אצלי לחלוטין את ההתיחסות. החל מההריון עצמו, המשך בלידה וכלה בגידול הילדים. תודה על הקריאה, אשמח לתגובות, אחרי הכל: גם אני בעסק
נתחיל באיחולים לתאומתי ענת, כנראה שגם בלידה אנחנו תואמות
