הנאות ומיידיות?
וואו, יש כ"כ הרבה דוגמאות מגוונות שאפשר לתת בנושא בזה, ולכל אחת הסבר אחר. לא ממש הבאת משהו אוניברסלי שאפשר להגיב עליו.. "למה לעזאזל בני אדם נמשכים לדברים שהורסים אותם?" בני האדם לא נמשכים לדברים מעצם הנזק שהם גורמים. לדוגמא - בני אדם לא נמשכים לסיגריות מעצם הפגיעה בריאות, מהרעלים שמכניסים לגוף וכו. כמו כן עם האוכל. ההנאות האלה אינן שונות במהותן מקריאת ספרים. תופעות הלוואי שלהן פשוט שונות. מלבד זה, יש סיפוק מיידי (כפי שצויין לעיל). בנאדם שמעשן רואה את טובת ההנאה שלו, ורוב המעשנים רק לאחר שנים רבות רואים את הנזק שזה גורם (אם פיסי, כלכלי, חברתי - בנים\בנות שלא אוהבים מעשנים), כמו כן עם האוכל. אנשים בדר"כ לא חושבים על התמונה הכוללת, אלא על ההנאה המיידית. כנ"ל לבחור\ה שפגע\ה בנו - מרגישים את הגעגוע, את הכאב, את הכמיהה, ולא חושבים עם הראש. הדוגמאות שמנית מכילות סיפוקים מידיים ולא נזקים מידיים. אנחנו לא אוהבים שרע לנו. הנאה היא הנאה ואחת היא. אם אחרי כל הדוגמאות שמנית היה נזק מיידי - אז שאלתך הייתה במקומה. אבל רבאק, בחור בן 16 לא חושב על הנזק של הסיגריות (ובטח שלא מרגיש אותן), בנאדם עם חילוף חומרים ממש מהיר לא מרגיש את הנזק שבג'אנק, ועלם צעיר מאוהב לא חושב "מה יהיה אחרי חודש לאחר שאחזור אליה?" בנאדם מבוגר שחווה מספיק ובתדירות קבועה את ההנאות המזיקות הללו בחייו כן יתחיל לראות את הנזק שבעישון, ג'אנק, בחורות, והוא מתקרב בצעדי ענק לראות את התמונה הכוללת. אבל יש גם מבוגרים שלא יראו את התמונה הכוללת, או שהיא פשוט לא תפריע להנאות הללו..