הרפרטואר של מספרי הסיפורים

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים

אני מאמין שכל המשתתפים הוותיקים בפורום כבר מכירים את החלוקה של המיתולוגיה האירית למעגלים או מחזורים (Cycles). המעגל הראשון הוא "המעגל המיתולוגי" המספר על הפלישות ועל הטואט´ה דיי דאנאן. המעגל השני נקרא "מעגל אלסטר" המספר על אירלנד בתקופה הפגאנית ביותר שלה, תקופה בה הפרובינציות היו נלחמות זו בזו ללא הרף ובעיקר פרובינציית אלסטר ופרבינציית קונכט. המעגל השלישי נקרא "המעגל הפיאני" על שם פין מק´קואל מנהיג לוחמי הפיאנה שהיו מעין משמר אזרחי וציידים באירלנד בזמן השינויים שבין הפגאניזם והנצרות. המעגל הרביעי נקרא "מעגל המלכים" המספר בעיקר על מלכי אירלנד השונים, ילדותם, עלייתם למלכות ותקופת מלכותם. ישנו מעגל נוסף שנכתב בתקופה מאוחרת יותר שנקרא "מעגל הקדושים" המספר על הקדושים שהביאו את הנצרות לאירלנד. אולם לכל המעגלים האלו אין תזכורת אחת אפילו בטקסטים העתיקים. אין ספק שמספרי הסיפורים הכירו את ההבדלים בין הסיפורים במעגלים השונים אך שיטת סיווג הסיפורים בעת העתיקה היתה שונה ולא קשורה לסיווג על פי מעגלים בו אנו משתמשים היום. בטקסטים העתיקים הסיפורים מסווגים לפי נושאים, ללא קשר להשתייכות למעגלים או לכרוניקה מסוימת. לא ידוע מאיזו תקופה החלו את הסיווג על פי נושאים, אך שתי הרשימות של הסיווג הזה, המכונות רשימה א´ ורשימה ב´, נמצאות בטקסט כבר מהמאה ה-10. שתי הרשימות אינן זהות. ברשימה א´ ישנם 17 נושאים וברשימה ב´ ישנם 15 נושאים. רק 13 מהנושאים חופפים בשתי הרשימות, אך אין להסיק שנושאים הקיימים רק באחת מהרשימות הם פחות אוטנטיים מנושאים הקיימים בשתיהן. נושאים הנמצאים בשתי הרשימות: חורבן (Togla) פשיטות בקר (Tana) חיזור (Tochmarca) קרבות (Cath) משתאות (Fessa) הרפתקאות (Echtrai) בריחות עם אהובים (Aithid) טבח\קטל (Airgne) פשיטות (Tomadma) חזיונות (Fisi) אהבות (Serca) מסעות (Sluagid) פלישות (Tochomalada) נושאים ברשימה א´ בלבד: מערות (Uatha) מסעות ימיים (Immrama) מוות אלים (Oitte) מצורים (Forbassa) נושאים ברשימה ב´ בלבד: עיבור ולידה (Coimperta) טירוף (Buili) בספר ליינסטר העתיק נכתבה הפסקה הבאה המעלה כמה שאלות: "בהכשרתו של הפייטן בסיפור סיפורים ומעשים, כאן מוזכרים סיפורים שעליו לדעת לספר למלכים ומנהיגים, דהיינו, שבע פעמים חמישים סיפורים, כלומר חמש פעמים חמישים סיפורים ראשיים, ופעמיים חמישים סיפורים משניים. סיפורים משניים אלו מותרים רק לארבע מדרגות הפייטנים, דהיינו, האולאם, האנראט´, הקלי, והקאנו. אלו הם הסיפורים הנקראים ראשיים: חורבן, ופשיטות בקר, וחיזורים, וקרבות, ומערות, ומסעות ימיים, ומוות אלים, ומשתאות, ומצורים, והרפתקאות, ובריחות עם אהובים, וקטל (12 נושאים). חמישה נושאים נוספים נחשבים לנושאי סיפורים ראשיים והם: פשיטות, וחזיונות, ואהבות, ומסעות, ופלישות(5 נושאים נוספים)." למרות שספר ליינסטר מציין כי ישנם 250 סיפורים ראשיים ו-100 סיפורים משניים, הוא מציין את שמם של פחות ממאתיים סיפוריים ראשיים, ואף לא את שמו של סיפור משני אחד. ייתכן אם כן, שישנם נושאים לסיפורים ראשיים שאינם כתובים בשתי הרשימות, כמו למשל נושא "הרפתקאות נעורים" (Macgnimartha) שיכול לכלול אגדות כמו "הרפתקאות הנעורים של קו´הולין" ו"הרפתקאות הנעורים של פין". בכל מקרה חוסר ידיעתנו בקשר ל-100 הסיפורים המשניים הוא אחד מהחורים הגדולים הקיימים במחקר המיתולוגיה האירית. העובדה שנושאי הסיפורים המשניים אינם מופיעים בשתי הרשימות, והעובדה שהסיפורים המשניים היו נחלת זכות של ארבעת דרגות הפייטנים הגבוהות ביותר מראה לנו שהסיפורים המשניים האלו היו כנראה חשובים יותר מהסיפורים הראשיים. באוסף סיפורי המסורת "אסיפת קארמון" מוזכרים נושאים אחרים לסיפורים, שאינם מופיעים בשתי הרשימות, כמו אסיפות, דברי-ימים, איסורים וחלוקות, נושאים אותם נראה ששתי הרשימות אינן מצליחות להכליל. אותו אוסף סיפורים מזכיר גם את ה"דינדשנשס", סיפורי מקומות, שאינם מוזכרים בשתי הרשימות. בהתאם לכל זאת, שתי הרשימות שיש לנו, למרות שהן עוזרות מאוד להבין כיצד היו הפייטנים הקדומים זוכרים, משמרים ומסווגים את סיפורי המסורת, אינן מהוות גוף שלם להבנת המסורת האירית וצורת החשיבה הפייטנית הקדומה. החלוקה של נושאי הסיפורים הראשיים ל-12 ועוד 5 מרמזת על קשר בין הסיווג של הסיפורים לבין הקוסמולוגיה הקלטית. ה-12 מסמל את 12 חודשי הירח, וה-5 מסמל את ארבע עונות השנה ואת השנה עצמה. הנומרולוגיה הזו ומשמעותה נמצאת באגדות קלטיות רבות, וכן באגדות יווניות, רומיות, הודיות ומצריות. בברכת אור ואמת, Dia Leoghann

 

[Cath]

מעניין מאד..

למען האמת אני מכיר את החלוקה למעגלים, ואף יצא לי לקרוא את שני הראשונים (מיתולוגי ואלסתר). כרגע קיבלתי עוד חומר לקריאה ומחקר, ועוד מידע שלא יצא לי לקרוא לפני. אני מודה לך. בקשר לחלוקה נומרולוגית- שמתי לב לקשר הזה. לפני זמן לא רב מצאתי את "Book Of Kells" ו, אולי אני טועה, הוא נאסף בערך בשנת 800 אחרי הספירה.. השאלה שלי- מה מקורותיו, מה מקור הסיפורים שבו ואם הוא שייך לתקופה הנוצרית?

 

[Dia Leoghann]

אני בטוח שלא מצאת

את ה- Book of Kells, אלא עותק מקוצר מאוד שלו. "הספר של קלס" הוא אחד הספרים המפורסמים ביותר בעולם וכתיבתו (או ציורו) נסתיימה בשנת 800 לספירה. ג´ירלדוס קמברנסיס אמר עליו בשנת 1150 שהוא "בוודאי לא יצירת אדם אלא יצירת מלאכים!". הוא נמצא ב"טריניטי קולג´ אוף דאבלין" מאז המאה ה-17. זהו הספר שנשמר בצורה המושלמת ביותר מכל "הכתבים המוארים" של תקופת ימי הביניים המוקדמת. הכתבים המוארים הם כתבי קודש נוצריים המאויירים ומפותחים בציורים ותחריטים קלטיים ואנגלוסקסיים - בעיקר קשרים קלטים וציורי בעלי חיים ואנשים. הוא כתוב על קלף מעור פרה. הכתבים המופיעים בו הם ארבעת ספרי השליחים. הכותבים של הספר הם נזירים קולמבנים, שחיו במנזר על האי איונה שממערב לחופי סקוטלנד. המנזר נבנה ע"י הקדוש קולם קייל בסוף המאה ה-6. בזמן כתיבתו היו ידועים הנזירים האיריים בכל אירופה בחוכמתם, בידיעת כתיבה וקריאה ובעבודות אמנותם. בספר של קלס ישנם כ-680 עמודים (340 דפים) שרק שניים מהם אינם מקושטים ומאויירים. כ-30 דפים מן הספר נעלמו עם השנים. שנת 750 - זו כנראה השנה שבה סיימו לכתוב את הספר. שנת 878 - לפי "דברי ימי אלסטר" בעקבות התקפה וויקינגית מנזר סט. קולם נסגר ונזיריו הועברו יחד עם פריטי קדושה לאירלנד. 1006 - הספר נגנב בגלל כריכתו שהיתה עשויה מזהב טהור ומשובצת באבני חן. לאחר מספר חודשים הוא נמצא קבור באדמה ללא הכריכה. 1621 - הספר מצורף לאוסף הספרים של בישוף מחוז מית´, ג´יימס אושר, שהוא גם סגן יועץ הטריניטי קולג´ בדבלין. 1660 - בישוף מית´, הנרי ג´ונס, מעניק את הספר לספריית הטריניטי קולג´. 1849 - המלכה וויקטוריה והנסיך אלברט מבקרים בדאבלין ומבקשים לחתום את שמם בספר. בקשתם נענתה בחיוב. למעשה הם חתמו על שני דפים מזוייפים שאנשי הקולג´ הוסיפו לספר, ודפים אלה הוצאו ממנו בשנת 1953. 1953- שיפוצים וכריכה מחודשת נעשו לספר בפעם האחרונה. בברכת אור ואמת, Dia Leoghann

 

[Cath]

אכן, סיפור מדהים של ספר אחד..

אפשר להוסיף רק, שאותו טריניטי קולדג´ בימים אלו מוכר את ה- CD-ROM מפורט שאמור לכלול בתוכו את ספר הקלס+ הסברים וכו. שוב פעם, תודה על התגובה, דיא.

 

[Dia Leoghann]

רפרטואר מספרי הסיפורים - חלק ב´

השאלה העולה כאן היא מדוע השתמשו הפייטנים בשיטת סיווג על פי נושאים, ולא בשיטת סיווג לפי המעגלים הכרונולוגיים (בה אנו משתמשים היום) או סיווג האגדות לפי חייהן של דמויות אינדיווידואליות במסורת, שתי שיטות פשוטות יותר משיטת הסיווג על פי נושאים . את התשובה לכך ניתן למצוא באגדה האירית "חזונו של מק´קונליין". בפסקת הסיום של האגדה נכתב שכאשר זוג טרי שזה עתה נישא ישמע את הסיפור, הוא יזכה ביורש כבר בלילה הראשון שלהם יחדיו, וכן שלא ידעו מחסור או חולי. בבית שזה יהיה הסיפור הראשון שיסופר בו, לא ידעו חולי ומוות, ושריפה לא תפגע בו. המלך שלו יסופר הסיפור לפני צאתו לקרב או מלחמה יהיה המנצח, ובעת הגשת שיכר והכנת משתאות, או המלכת נסיך, או העברת ירושה, זהו הסיפור אותו יש לצטט. ניתן להסיק מכך שמספרי הסיפורים היו עושים את עבודתם באירועים כמו נישואין, חניכת בית חדש, לפני יציאה לקרב, בעת הגשת שיכר או בזמן משתאות, בזמן המלכת נסיך למלך או העברת ירושה. שירים ואגדות אחרים מלמדים אותנו שהיו נוהגים לספר את סיפורי המסורת גם לפני יציאה למסעות יבשתיים וימיים, לפני משפטים ולפני יציאה לצייד. סיפור סיפורים גם היה חלק מחגיגות פסטיבלי השנה, ועד היום יש לנו ימים מסוימים המתאימים לסוג מסוים של סיפורים – כמו סיפורי אימה ביום שישי ה-13, או סיפורי רוחות בהאלווין הנוצרי. סביר להניח שסיפורי רוחות ומוות היו מספרים גם בסאמהין, המקביל הפגאני המקורי של האלווין. האם, אם כן, ניתן להניח שסיפורים שנמצאים תחת הסיווג "קרבות" סופרו למלכים לפני יציאתם לקרב, סיפורים שסיווגם "פשיטות בקר" סופרו לפני יציאה לשוד בקר, "מסעות ימיים" לפני יציאה למסעות ימיים וכו´??? האם מספר הסיפורים היה מוגבל, והיה חייב לספר סיפור מסוים רק אם נושא הסיפור התאים למצב המציאותי של אותו רגע, או שיכול היה מספר הסיפורים לספר כל סיפור מתי שהתחשק לו? כל זאת ועוד בפרק הבא..... בברכת אור ואמת, Dia Leoghann

 

[Justin Angel]

חוכמת המספרים הקלטית

למספרים הייתה חשיבות רבה בעיני הקלטים ובעיני אבותיהם מתקופת האבן. המתמטיקה הכרוכה בבניית מצבה כגון סטונהייג´ מראה שהכישורים המתמטיים והנומרולוגים היו מוכרים לקלטים. בספרות הקלטית אנו רואים מספרים מסוימים החוזרים לעיתים קרובות, ואת הסמליות הקשורה למספרים אלו בסיפוריהם. הדתות המונותאיסטיות מתייחסות לנומרולוגיה כעל דרך לגלות משהו, כעל משהו בעל סוד, זוהי גישה של איש מבוגר: "אני רואה משהו, אני אנתח אותו ואבין את משמעותו". למרות שהגישה הזאת פועלת יפה מאוד כאשר אנו מדברים על תופעות טבעיות, היא לפי דעתי נכשלת שזה מגיע לתחום המספרים. הקלטים לקחו את גישת הילד בן השלוש בנושא מספרים "אני רואה את זה, זה יפה" או באנגלית "Ohhh... pretty". לכן כאשר מדברים על נומרולוגיה קלטית אנו מתכוונים לדברים הקשורים לאותו מספר, ולא למשמעותו. מספרים היו לקלטים יותר מכלים לספירה, הם הוו חלק מהבריאה עצמה: שמש אחת, ירח אחד, שתי קרניים לפרה, שתי קרניים לצבי, שלושה עלים לתלתן השמרוק וכך הלאה. בכל מקום שנביט בטבע נראה מספרים. הקלטםי לקחו את המספרים והשתמשו בהם בטקסים שלהם ובחיים הרגילים שלהם. כמו שאמרתי, המספרים אינם רק כלים, הם גם לקחים הנלמדים עם השנים. לקלטים מספר הוא כמו החזות של הבית, אבל בטח ולא הבית עצמו. צריך לבחון את המשמעות של כל מספר בכדי להעריך אותו באמת. ככל שמספר הוא יותר גדול ככה הוא יותר מורכב ובכל יותר משמעות, וכך יותר יפה אפס, Nialas : המספר אפס לא נכנס בשום מקום לתוך ההבנה הקלטית של היקום, החוסר הקיום המוחלט של משהו פשוט אינו נתפס ובלתי-הגיוני. אחד , Aon: זהו מספר אשר מציין קיום. רק העובדה שמישהו חשב על המספר אחד נחשב כחיזיון רוחני שמהווה מתנה למין האנושי. המספר הה מהווה מימוש לעקרון שכאשר משהו אחד נשבר לרסיסים, יש ריבוי. אחד קשור לחלק הראשון של מחזור הירח, לשנה החדשה ולפוטנציאל. בנוסף לכך המספר אחד גם מייצג מעברםי מעולם אחד לאחר, כלומר בכדי להגיע לעולם אחר קודם יש לעזוב את זה כחלק מתהליך טבעי. שתיים , Dó : מספר הדואליות, יום ולילה, אור וצל, זכר ונקבה, ימין ושאל. הקלטים זיהו את החשיבות בניגודים, כך שהשלילי יוכל להפוך לחיובי וכל אדם יוכל לבחור את מעשיו. זוהי יכולת מאוד מעניינת, לראות את שתי הצדדים לכל עניין וכך לקבל החלטות יותר מודעות. שתיים הוא הד, הוא השתקפות, הוא קונפליקט, והוא כעזר לנגד המקור. הוא מסמל את חלקיק החומר הראשון ומעבר הזמן. שלוש , Tri : המספר מסמל אחדות ושלמות. זוהי הנוסחה ליצירה: אחרי מחשבה (המספר אחד) ואז פעולה (המספר שתיים) באה ההשלמה ההרמונית לשלוש. המספר שלוש חוזר פעמים רבות באמונות הקלטיות: שלושת בני אושניק, שלושת ההיבטים של מוריגן ועוד הרבה מקומות. דרואידים האמינו שהכל מורכב מהמספר שלוש, ושניתן לבטא בעזרת המספר הזה הכל. את מהות הקיום האנושי ניתן לסכם למשל בטריאדה: "האדם מורכב משלושה חלקים: הפיזי, הרוחני והמוח". ניתן לתת עוד דוגמה "לכל דבר ישנם שלושה מצבים: החיובי, השלילי ואיזון", ומכך הבינו שבכדי לחוות את הטוב גם חייבים לחוות את הרע בכדי לקיים איזון. ארבע , Ceathair: ארבע מהווה את כל הבסיס לבריאה: ארבעת כיווני השמיים וארבעת היסודות המתאימים להם, ארבעת עונות השנה, ארבעת שלבי הירח, ארבע צבעים, ארבע חיות רפואה עיקריות בטוטם הקלטי. ניתן למשל לראות דוגמה של יצירה מושלמת בארבע העונות: הלידה (אביב) מוביל לילדות (קיץ), שמובילה לבגרות (סתיו), ולבסוף לזקנה (חורף). ארבע הוא סמל מושלם למחזוריות, המוות תמיד מוביל ללידה, החוכמה לגילויים חדשים, בדרך זהה שהחורף תמיד יוביל לאביב. חמש , Cúig: המספר חמש הוא המספר הקדוש השני (אחרי שלוש), והוא מסמל השלמה מוחלטת: ארבע הגפיים בגוף ועוד הראש, ארבע נקודות ראשיות והמרכז, ארבע אצבעות והאגודל. הוא המספר המייצג את הספירלה ומסע רוחני. שש , Sé מספר יפה, שום משמעות, אבל הוא עדיין חמוד. ורק כדי שלא ירגיש מוזנח, ניתן לו מעט הסמכה מתמטית: 1 + 2 + 3 = 6 1 * 2 * 3 = 6 זהו, עכשיו שש שמח שבע , Seacht שבע נחשב לסדר מושלם, לתקופה מלאה של מחזור. שבע, כמו העץ שמסמל אותו - האלון, עומד כנגד כל מה שננסה לעשות לשנות אותוה, הוא יימשך כמו שהוא תמיד היה. במספרות הקלטית ישנה התייחסות למספר שבע שהייה המספר הקדוש השלישי: שבעה קרניים לצבי הזהב (קורונוס!), שבעה עורבים וכך הלאה. שמונה , Ocht : הוא מסמל את האינסופי, בכך שהוא עומד בין הריבוע (סדר ארצי - ארבעת כיווני השמיים) ובין העיגול (סדר נצחי - הספירלה והמחזור שהיא מייצגת). ניתן להגיד שבמיתוגלויה כל הקשור בשמונה הוא קצה החרב אשר מבדיל בין טוב לרע. תשע , Naoi זהו המספר הקדוש ביותר בכל המיתולוגיה האירית וחוזר פעמים רבות: תשע בני הערובה בנייזל, תשע הגלים ששיגרו המילסיאנים על החוף לפני הקרב עם הטוטאה דה´דאנאן. הוא סמל שיש יותר בדברים מאשר ניתן לראות בהם (אם כל דבר ביקום מורכב משלושה דברים, הרי אותו דבר גם מורכב משלושה דברים וכך הלאה). שלוש-עשרה , Tri Deg´: גם מספר קדוש, אין הרבה להגיד עליו חוץ מכך שהוא מייצג את המחזור המלא: שלושה עשר חודשי ירח בשנה.

 

[Justin Angel]

בביליוגרפיה:

1) חכמת הקלטים, מאת אנדי באגוט 2) The Metrical Dindsenchas, אדוארד גוואין 3) Man and His Symbols , מאת קארל ג´י גאנג

 

[Cath]

ג´סטין, ברשותך, אני אוסיף..

DO-2-הוא גם מסמל את החלוקת עונות ומעבר בין SAMOS ל-GIAMOS ותחילה של המעגל החדש (SUMMER/WINTER MODES), בעקבות זאת הראשון מתחיל עם כניסת החג-BELTAINE, והשני, כמובן עם -SAMHAIN. 3-TRI-הוא סימלה של שלושת אלות אחיות FOTLA/EIRU/BANDA.כמו כן גם שמה של אירלנד(ERIN) הוא על שם אחת האחיות.יותר מאוחר זרם ה-WICCA השתמש במספר זה לסמל "האלה המשולשת"(מתנצל על התרגום הלא מדויק) -MAIDEN/MOTHER/CRONE לרוב מצויר כסמל בשם "טריסקל" או" טריסקליון".ניתן להוסיף גם שסמל זה סימל את שלושת הספרות -אדמה, ים ושמיים, שקיימות בכל דבר. 5-CUIG- הוא גם מסןמל על ידי "WHEEL OF BEING", שנראה כ-4 מעגלים, מאוחדים על ידי חמישי.(ארבעה אלמנטים, אשר מאוזנים ע"י חמישי-הבאלאנס". או.קיי- מתנצל שלא התיחסתי לכל המספרים, אבל בינתיים, שזה כל מה אני זוכר..

 

[FroLLo and QuAzi]

גאלים, אירים, וכו´

כל הזמן זה חוזר על עצמו. מעט מאוד מדברים על דתות המזרח הרחוק, והפגאניות שמה... מדוע האנשים פה חודרים לדתות העתיקות של צפון-אירופה? למה אי-אפשר לרחף על כוכב ורינדאון בשלווה קוסמית?... כל זאת בהמשך...

 

[Cath]

שלווה קוסמית??

למען אמת, דתות פגאניות, אכן נפוצות גם במזרח הרחוק, אך אני חושב שנטייתו של הפורום הזה היא יותר לכיוון אירופה, ואם להיות מדויק, אז מדובר פה לא רק, ודווקא לא ממש בצפונה אלה בכל פינה בה דרכה רגל של אחד השבטים/עמים קלטים/גאלים..

 

[Cath]

אגב, יש לך טעות קטנה..

כרדע ראיתי את הפירסומים הקודמים שלך, ובתור בןאדם שהיה מאד מקורב להרא קרישנה, אני יכול להגיד רק דבר אחד, ואמרתי אותו. תבדוק בדפים קודמים...

 

[Justin Angel]

תעשה את המתמטיקה לבד...

יש שלושה דרואידים בפורום, ואפס מאמיני דת שינטו\זן\וכדומה, על מה אתה חושב שידברו?

 

[Dia Leoghann]

רוב הדברים שאנו כותבים עליהם

זהים כמעט לחלוטין גם בתרבויות המזרחיות. אחרי הכל התרבות הקלטית היא תרבות הינדו-אירופאית. קח לדוגמה את הברכות שמעבירים הפייטנים הקלטים לשומעי הסיפורים דרך שמיעת הסיפור עצמו. ואת הראמאיאנה לדוגמה: "זה המקשיב לסיפורו הנפלא של ראמה ללא הסט תשומת ליבו, יכופרו כל חטאיו. בהקשבה למעלליו של ראמה, זה הרוצה בנים יזכה בהם, וזה הרוצה עושר יזכה בו, והבתולה הרוצה בבעל תזכה באיש התואם למחשבתה, והיא תזכה לראות שוב את קרוביה הנמצאים במרחקים.... אלו השומעים את הפיוט הזה יזכו בכל תשוקותיהם, וכל תפילותיהם תענינה." בברכת אור ואמת, Dia Leoghann

 

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים -חלק ג´

בהודעה הקודמת שכתבתי נשאלה השאלה האם הפייטן היה חופשי לבחור את סיפוריו ללא קשר לאירוע המציאותי המתרחש באותו רגע והתשובה לשאלה זו פשוטה מאוד. באוסף אגדות המסורת שנכתב ב"אסיפת קארמון" ניתן לראות שסופרו באסיפה זו אגדות מנושאים רבים ללא קשר לארועים שקוראים במציאות, וסביר להניח שכך היה גם באסיפות אחרות. מספר הסיפורים לא היה מוגבל בבחירת סיפורים לפי מאורעות מציאותיים, כלומר הוא היה רשאי לספר איזה סיפור שמתחשק לו, מתי שנראה לו לנכון. כדי לענות על השאלה האם סיפורים שהנושא שלהם הוא "קרבות" היו מסופרים לפני יציאה לקרב, סיפורים שהנושא שלהם הוא "לידה" היו מסופרים לפני מיטת היולדת, סיפורים שהנושא שלהם הוא "שוד בקר" היו מסופרים לפני יציאת לשוד בקר וכו´ וכו´, נסתכל קודם על כמה טקסים נוצריים. בטקס ההטבלה לנצרות שעוברים תינוקות הנוצרים מסופר תמיד סיפור הטבלתו של ישו בירדן. בטקסי החתונה הנוצריים מסופר תמיד סיפור הנס בכפר קנה שבגליל, ובטקס הלוויה הנוצרי מסופר תמיד סיפור שבתו לחיים של ישו. כל הסיפורים האלה מרמזים בצורה זו או אחרת לגבי המאורע המציאותי המתרחש אך מבחינת הטקסט הקדוש לנוצרים, אירועים אלו אינם קשורים דווקא ללידה, חתונה ומוות. סביר להניח שגם מנהגי הקלטים הקדומים היו דומים לזה. חלקכם וודאי מכיר את הסיפור "אהבתם של מידיר ואטויין" (המיתולוגיה האירית מאת לבנה ויהודה ליטני, עמ´ 64). זהו סיפור מהמעגל המיתולוגי, כלומר בתקופת הטואטה דיי דאנאן, המספר על אהבתו של מידיר לאטויין בת אילייל, ועל קנאתה של אישתו פואנק שהופכת אותה לפרפר. 1200 שנה מאוחר יותר, כאשר הטואטה כבר מתחת לפני האדמה בעולם הפיות, אטויין נולדת מחדש והופכת למלכת אירלנד, אישתו של המלך אקו ארם. אך דווקא, אילייל, אחיו של המלך מתאהב בה, והיא נענית לו. אולם, בכל פעם שהיא קובעת איתו פגישת אהבים בא אליה מידיר מעולם הפיות במקום אילייל, ומנסה לשכנע אותה לשוב עימו אל ארצם. לבסוף, בהצעתה של אטויין, פונה מידיר אל המלך עצמו, ולאחר כמה משחקי "פידקל" מנצח מידיר בהתערבות ביניהם וזוכה בנשיקה מאטויין. כעבור חודש מגיע מידיר לקבל את נשיקתו, וכאשר הוא כורך את זרועו סביב אטויין שניהם הופכים לברבורים ומתרוממים לשמיים אל מול עיניהם המשתאות של המלך אקו-ארם ואנשיו. המלך אקו לא מוותר ויוצא להרוס את תל הפיות בברי-לית´ שם נמצא ארמונו של מידיר. לבסוף יוצא אליו מידיר ומבטיח להחזיר למלך את אטויין למחרת בבוקר. ואכן, למחרת בבוקר מופיע מידיר בארמונו של אקו ארם, ואיתו 50 נשים, כולן דומות כשתי טיפות מים לאטויין. אך אקו ארם מזהה את אטויין על פי הדרך בה היא מוזגת יין, שכן היתה היא מגישת השיכר הטובה באירלנד, ומידיר שב לביתו. כעבור זמן לא רב חוזר מידיר אל אקו-ארם ושואל אותו אם הוא מרוצה עם אישתו ואם מצפונו נקי, ותשובתו של המלך חיובית. אז מספר לו מידיר כי אטויין האמיתית נמצאת עדיין בתל ברי-לית´, והאישה שלקח להיות מלכתו אינה אטויין, אלא בתו שלו, שכן כאשר לקח מידיר את אטויין איתו כבר היתה המלכה בהריון. המלך אקו-ארם נתקף דיכאון כיוון שהבין שלא רק לא זכה באישתו, אלא גם שכב עם בתו והיא עומדת ללדת לו ילד.... בפואמה שנכתבה במיוחד על הסיפור הזה המשתייך לנושא "חיזור" שכן כולו עוסק בניסיונות החיזור של מידיר אחרי אטויין במשך שניים מגלגולי חייה, נכתב שאם אדם מביא לביתו אישה חדשה וזה הסיפור הראשון שהיא תשמע בביתו, אזי היא תוליד לו ילדים חזקים ובריאים, וכן תהיה להם הצלחה עם ילדיהם וכן עם ילדיהם המאומצים. כמו כן נכתב באותה פואמה שאם הסיפור יסופר לפני משתה גדול, אז במשתה לא יפרצו וויכוחים או אלימות ולא יחשפו בו כלי נשק ולהבים, אם ברצונך לגרום למלך להגיע להחלטה שעליה לא יתחרט עליך לספר לו את סיפור "אהבתם של אטויין ומידיר", ואחרון חביב, אם תספר את הסיפור הזה לאסירים יהיה זה כמו לפתוח את שרשראותיהם ולשלח אותם לחופשי. אם כן יש לנו סיפור המשתייך לנושא "חיזור" אך מספרים אותו כאשר האירוע המציאותי המתרחש הוא דווקא הגעתה של אישה חדשה לבית, או רצון לזכות בילדים מוצלחים, או הכנות למשתה גדול, או לפני שהמלך מחליט החלטה חשובה, או שמספרים את הסיפור בפני אסירים כדי שירגישו טוב יותר.... מה הקשר בין כל אלו לנושא "חיזור"????? כל זאת ועוד בפרק הבא..... בברכת אור ואמת, Dia Leoghann

 

[FroLLo and QuAzi]

ללא ספק.

אבל זכותי המלאה להביע דעה בפורום שמאניזם ופגאניזם, הלא כך?

הרי אני בכל-זאת פגאני, אם מגדירים את זה כך. זאת-אומרת שאני שייך לפורום הזה כמו כל-אחד אחר, ואף יותר מזה! צדקת שאמרת שזה תרבות "הינדו-אירופאית", כי הקלטיות, והדרואידיזם,וכו´ הם דברים פחות קדומים מההינדואיזם המקורי, אם אני לא טועה. בגלל זה אני מאמין שאני שייך לכאן כמו כל אחד אחר, ואף-יותר מזה.

 

[Cath]

תשמע..תראה..

זכותך להמצא איפה שבא לך..דמוקרטיה עם כל הפלוסים והמינוסים. אבל הנקודה שאתה מפספס, אף שניסיתי להראות לך אותה בתגובה לאחת ההודעות מקור ישנות שלך..היא -אתה לא פאגאני, עובד אלילים, או איך שתקרא לזה! אתה, ידידי, מונוטאיסט, אולי במובן מעורפל קצת, אבל אני אסביר. גובינדה, קרישנה, ועוד עשרות שמות שיש לו הוא אל יחיד!נכון, אני יודע שהוא גלגול שישי, אם אני לא טועה, של ווישנו. אך "תנעוה לתודעת קרישנה" או כפי שהיא ידוע בציבור -"הרא קרישנה" היא לא דת של ריבוי אלים. משום שיש הבדל די גדול בין הינדואיזם מסורתי, שכולל בתוכו ריבוי אלים ללא ספק, וקרישנה, שאפילו אחד הסמלים המייצגים של התנועה, אותה צמה קטנה בעורף מסמלת "אל יחיד".. אז, לפני שאתה משייך את עצמך למקום כלשהוא, תקרא שוב את בהגוד-גיטא, שהיא אכן יצירת ספרות לא רעה בכלל

 

[Justin Angel]

למרות שאתה צודק

אתה צודק מבחינה הגיוניות ומילונית בלבד - הבעיה היא בהגדרה המילונית שלך היא שהיא ההגדרה ההגיונית, והיגיון לא תופס בישראל, ככה שאתה שאתה רק צודק בעקרון מבחינתי אנחנו ודתות המזרח נמצאים באותה סירה ישראלית - דתות לא ידועות.

 

[FroLLo and QuAzi]

אין, אין אלוהים אחד.

יש אלוהיות שונות ומשונות. כאלו הם כוחות הטבע.

 

[FroLLo and QuAzi]

בוא ואראה לך משהו:

אני סתם נותן דוגמה, שגם אני פגאני "מתוך סקרנות היא קראה מיד לאל השמש, והלה חפץ להתייחד עמה אף-שהיא לא רצתה בכך" שרימד-בהגוותאם, 1.13-. 4-3. עובדה. אל השמש. אין אל אחד. כל המאמינים העתיקים ראו משהו, והאמינו כי אלו דברי אלים חיים. אולי באמת הם ראו אותם? כל סגולי הדעת, הדרואידים, הברהאמינים, הברהמאטשריים, וכו´ איך אפשר לדעת?

 

[Justin Angel]

או קיי, או קיי...

אתה פאגאן! אתה פאגאן! Shish.... אישית זה לא משנה לי, למרות שבחו"ל אין הרבה קשר בין הארי קרשינה לפאגאנים, אנחנו עדיין בישראל, למרות כל התוכניות לעבור למקום טוב יותר (אירלנד), ובהתאם לכך כולנו עדיין באותו סירה אחת ישראלית ושמחה - סירת הדתות הכופרות אז קחו צלב בוער ותתחילו לרקוד