יש לך טעות יסודית (ונפוצה). המוות הוא החריג, לא החיים
כל עולם החי מושתת על התא - ותא בודד (חד תאי) אינו מזדקן ומת לעולם באופן עצמוני (כלומר, ללא גורמים חיצוניים) רציפותו של תא והתמדתו היא ההגדרה המדעית שלו. (לכן, מיקרואורגניזמים אינם מזדקנים להוציא תאים אאוקריטים) רק עם חלוקתו של התא (רב תאי) חל, ככל הנראה, איזשהו שינוי, שטרם אנו יודעים אותו, הגורם להזדקנותו של צבר התאים ולעיתים נדירות גם למותם באופן עצמוני. המוות הוא חריגה בטבע, שכן טבע החי להתמיד את רציפותו, וחוקרי המדע עדיין לא יודעים מהן הגורמים לכך שרב תאיים מזדקנים ומתים בסופו של דבר, האם בשל הפרעה חיצונית (זיהום וכו') או אאופטזה, כלומר משהו המתוכנת אבולציונית מראש.
כך או כך, ידוע לנו כי ברב תאיים קיימים למשל עצים שלא ימותו לעולם ללא הפרעה חיצונית, ואף מספר בעלי חיים (צבים ותנינים), שוב ללא התערבות חיצונית (שלא לדבר על תאי הילה שהוכח מדעית שהם אינם יכולים למות לעולם באופן עצמוני). על כל אלו, וביתר שאת, נדבר על האדם, שהוא אורגניזם מורכב ביותר, שהוא כפי שהגדיר המהרי"ל: "האורגניזם אינו מוגדר אלא ברציפותו ובהתמדתו של תהליך חילוף חומרו". יחד עם זאת ידוע לנו כי מתים בסופו של דבר, (ולמעשה ניתן לומר שזהו אחד הדברים הוודאיים ביותר הקיימים בעולמנו) ומיתה זו היא החריגה בטבע באופן הבולט ביותר, ודווקא דוגמה זו של המוות יכולה להיות אנאלוגית ככלל לתחום שאנו דוברים עליו - אותו פנומן הקרוי חיים אשר הוא כשלעצמו על כל המערכות האורגניות שבו כמו מחזור הדם, הנשימה, הרבייה ואחרים, כשהן לעצמן מתקיימות כמערכות מכניסטיות לכל דבר וחלים עליהן חוקי הביוכימיה, הטרמודינמיקה וחוקי המכניזם הגנטי, אולם הם אינם "חיים" - ואינם בחזקת אורגניזם - ואנו יודעים שבסופו של תהליך זה האדם מת - ומיתה זו היא חריגה בטבע.
שים לב - לא חריגה מהטבע (המוות הוא חלק מהטבע) אלא חריגה בטבע, וזהו אחת מהתופעות שעדיין לא מוסברות, כשם שרצונו של אדם הוא פנומן החורג בטבע ולא מהטבע. אדם שמתאבד - כלומר אדם שחוקי הטבע המכניסטיים לא כפויים עליו, שכן הוא כשלעצמו, ללא רצונו, לעולם לא היה יכול להתאבד שכאמור טבע החי לחיות ולא למות, וזוהי החריגה בטבע - אדם זה שיקפוץ מעזריאלי חוקי הטבע האקסטרניים לו הם אלו שיסייעו לו ברצונו - שכן הוא כמסה המצויה בשדה גרביטציה יתרסק על הארץ במהירות גבוהה וכו' אבל מבחינה אינטרנית, האדם עצמו הוא החריגה הגדולה ביותר בטבע.
אך תופעה זו שרצונו של האדם להפסיק את חייו ולא לאכול ולא לישון וכו' הם החריגה מאותה מערכת ביוכימית המוכרת לנו אינה החריגה היחידה לכך שחלק מחוקי הטבע האכסיומטיים אינם חלים על האדם, גם החוק הראשון של המדע - סיבתיות (פיזיקלית - לא פילוסופית) אינו חל עליו. אתה ודאי יודע שהחוק הפונדמנטלי של הסיבתיות הפיזיקלית קובע כי מצבה של מערכת בזמן מסוים תלוי אך ורק במצבה קודם לכן, ולא במצבה בזמן מאוחר יותר. נו, חוק פיזיקלי זה כפוי על האדם כיצור בעולם הקונטיגנטי, למעט רצונו (קונאטיבי). .
נקודת המוצא של קאנט הייתה כיצד חריגה זו בטבע קיימת? לא חריגה מהטבע - אלא חריגה בטבע - ודבר זה יכול להיות רק באורגניזם מורכב הקרוי אדם (וייתכן שגם בעוד כמה בעלי חיים והדבר מצוי במחלוקת בימינו). ועל כך ענה מה שענה.. וכו'.
חריגה זו מחוקי הטבע היא היא אשר גורמת למדענים רבים בעלי שם לכפור בשל כך באותו דואליסטיקה (גוף ונפש) בחיי האדם - והם ממציאים המצאות שונות ומשונות מהבהייביוריזם ועד לאפיפנומנליזם - ודבר זה לא יצלח בידם - שכן כפי שסיימת את דבריך בציטוט של קאנט - דבר זה אשר הוא חריגה בטבע, לא רק שאינה מובנת ומוסברת, אלא לעולם לא תוכל להיות מוסברת.
