השאלות המעצבנות של ראובן חחחח...

[yaeliki]

השאלות המעצבנות של ראובן חחחח...

שמתם לב שכל המטופלים של ראובן לא סובלים את השאלות שלו. הוא לא מפסיק לשאול שאלות. בתור אחת שהולכת לטיפול אני מודה שיש שאלות אבל לא בכמות הזו!!! זה באמת מרגיז באיזהשהוא שלב..... כמה סבלנות צריך לזה..... הפסיכולוגית שלי שואלת כמה שאלות ואז מסכמת את מה שהיא חושבת על התשובות שלי ואיך היא רואה אותי דרכן, אבל לא עונה לי בשאלות כל הזמן..... אהבתי את זה שראובן אמר שהוא אוהב אותה ושאם הוא לא היה אוהב את המטופלים שלו - הוא לא היה מטפל בהם. זה היה ממש יפה לדעתי וחימם את הלב.

 

[טארה מקליי]

אבל למרות שהיא התרגשה

היא גם מיהרה לבטל את זה - "אחד כמוך, שאוהב את כולם"...

 

[טארה מקליי]

ונצל"ש

יש לי בלוג (חדש!) וכתבתי בו קצת על הפורום הזה. אתם מוזמנים http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=168381

 

[giladon2]

מה זה הביטוי הפורומי הזה ונצל"ש ?

 

[טארה מקליי]

"ניצול שרשור"

כשאתה מכניס הודעה בנושא אחר, בדרך כלל כזה שאינו קשור.

 

[giladon2]

../images/Emo51.gif

 

[הדר בהכנות]

ואללה

בלוג נחמד, גם אני מת על באפי, למרות שלא ראיתי את העונה האחרונה...

 

[טארה מקליי]

תודה

איך אתה מתאפק מלראות את העונה האחרונה?

 

[הדר בהכנות]

אין לי ממש ברירה...

כי התנתקנו מביפ... אם יש לך די וי, את מוזמנת לשלוח לי

 

[טארה מקליי]

אבל התחיל בסטאר!

חוץ מזה יש לי קלטות, לא דיוידי. רוצה?

 

[yaeliki]

נכון כי קשה לה לקבל את זה

כי היא עצמה לא חושפת את הרגשות שלה בכזו קלות... אבל אפשר להבין למה מטופלות מתאהבות בפסיכולוגים שלהן - אני בעצמי מרוב שאני מזדהה עם הדמות שלה, כשהוא אמר לה את זה והוא הסתכל לה בעיניים עם המבט הזה שלו - אני בעצמי כמעט התאהבתי בו. תודו שעצם זה שאת יודעת שיש מישהו שמגונן עליך ואומר לך שאת חשובה לו והוא אוהב אותך ודואג לך - אין אפס - זה עושה משהו... במיוחד אם חסרה לך דמות אבהית....

 

[טארה מקליי]

בטח.

 

[yaeliki]

../images/Emo13.gif

 

[שרונסקי]

אני חושבת שיש בפנטזיה של כולנו

רצון למישהו, שרק קשוב לנו, שאכפת לו מאיתנו, שאוהב אותנו ורק אותנו, ועל זה זה יושב. אז כשלא היה את זה בילדות מדברים על חסך הורי, ואם היה את זה, אז זו 'הפנטזיה לחזור לרחם', למקום המגן והחמים שאנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק להיות אנחנו וככה יאהבו אותנו. זה מה שההורים אמורים לתת, עד שזה מתחיל להסתבך. אז הרצון מאד מובן והמילוי שלו מעורר קינאה.

 

[wasaby]

זה עניין של סגנון אישי

של המטפל, אולי גם של טכניקה. יש מטפל אחד שכל הזמן ישב ויהמהם ויתן לך לדבר לבד, יש כזה שישאל שאלות ויש מי שידבר. המטופלים לא אוהבים את השאלות שלו כי הן גורמות להם להתמודד עם דברים לא נעימים, עם הקונפליקטים שלהם, אבל אולי זה מה שמקדם אותם. לגבי מה שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה, אני לא בטוחה שהוא באמת אוהב אותה. הוא פשוט אמר לה את זה כי זה מה שהיא צריכה לשמוע. היא לא מאמינה שאפשר לאהוב אותה בגלל שאבא שלה נטש אותה לטובת כל מיני דוגמניות.

 

[אלת הירח]

זה באמת שונה ממטפל למטפל

ומשיטה לשיטה. השאלות שלו באמת מעצבנות, אבל מה שהכי עצבן אותי זה ההשלכות שהוא עושה, או מה שאני, בתור סטודנטית לספרות, קוראת "אונס של הטקסט". מציאת כל מיני פרשנויות שבאמת צריך לחפש מתחת לאדמה כדי למצוא. כמו הקטע שהוא נטפל לאיחור של נעמה כי זה מה שהיה נוח לו. אה, ואגב, שלום, שמי חמוטל וגם אני מכורה ל"בטיפול".

 

[אלת הירח]

ואני דווקא כן מאמינה לו כשהוא אומר

שהוא אוהב את כל המטופלים שלו (למרות שכשזה מגיע לידין, אני לא משוכנעת, במיוחד לא אחרי יום שני הזה), אבל לדעתי ההגדרה שלו של אהבה רחבה בהרבה מההגדרה שלי או של אילה (או שלכם) לאהבה. הזדהיתי איתה כשהיא אמרה שעד שהיא אומרת למישהו שהיא אוהבת אותו יוצאת לה הנשמה. זה כי בעיניה אהבה זה דבר מאד אינטימי ונדיר ששמור לאנשים ספורים. ואולי בגלל זה צרם לי כשהוא אמר שהוא אוהב אותה. כי היה בזה משהו הרבה יותר מדי אינטימי לפי עולם המושגים שלי (ושלה).

 

[שרונסקי]

היתה מתבגרת אחת שבמפגש הראשון

בינינו הרגשתי שאני לא מצליחה ליצור איתה קשר ושלא בא לי לטפל בה, והיא לא באה יותר. היא כאילו קלטה את זה, וליתר דיוק, נראה לי שפשוט זה משהו הדדי, בדרך כלל, גם היא הרגישה 'לא במקום' איתי. חוץ מזה, לא היה מישהו שלא הצלחתי להתחבר אליו במידה זו או אחרת, כלומר - לחבב אותו עד לאהוב אותו. לא את כולם אהבתי, אבל היו כמה, הרבה, שמאד מאד אהבתי, והיו כמה שחיבבתי. ו... שלום לך.

 

[pomelit]

בפרק עם איילה

היתה לי הרגשה שלשאלות יש מטרה של להוציא אותה מהקוניכייה ולהביא אותה להביע רגש אמיתי וקונקרטי ממש, כדי בכלל להתמודד עם רגש. כלומר הוא הציק לה ביודעין, וזה גם עבד. מבחינת הבימוי הפינג-פונג בין הקלוזאפים שלהם היה מעצבן, ושמחתי שזה נפסק לקראת הסוף ונתנו לראות בנאדם אחד (איילה) ואיך היא מתנהגת לאורך יותר מ 3 שניות. אני מניחה שזה היה אמור להדגיש את מידת המעצבנות של השאלות ולעורר אצל הצופה הרגשה של לחץ מצד אחד, והזדהות עם איילה ואי הנוחות שלה מצד שני (מבחינתי זה גם די עבד)

 

[אלת הירח]

כן, מעט מאד נאמר על עריכה

אבל דווקא מנסיוני עם סדרה אחרת (טלנובלה בע"מ, אם אתם מתעקשים לדעת), לעריכה לפעמים יש תפקיד מהותי מאד בהעברת האווירה והתחושה של הדמויות, בצורה ששום דבר אחר לפעמים לא יכול להעביר.