השטן !חמסה|!חמסה|!חמסה|
- פותח הנושא תיאולוגיה
- פורסם בתאריך
L e s t a t
New member
על פי היהדות
קודם כל, אני רוצה להבהיר כי מה שאני כותב פה לא נכתב מתוך האמונה האישית שלי. אני, כאדם המשתייך לדת הוויקה ומאמין באלה ובאל, לא מאמין בקיומה של ישות כזו - השטן, אין לו מקום אצלי זולת ידע בלבד. לפי רוב הזרמים ביהדות, תפקידו של השטן הוא לבחון את בני האדם, להציב מולם חטאים ולבחון אותם. דוגמא לתפקידו ניתן לראות בספר איוב. שלא כמו השטן בנצרות, אין לו צורה של ממש - הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך, בעלך, הילד שלך, מכר, זר מוחלט ברחוב או אבן קטנה בפינה. הוא גם לא אויב של אלוהים ולא שווה כוח לו, הוא מלאך בשירותו. ניתן להשוות אותו לטסטר ממש מניאק
הוא מציב מולך כל מני מצבים ורוצה לראות אם את מה שנקרא "יראת אלוהים", אם את מאמינה באמת ובתמים באלוהים ואם את שומרת על המוסר. אשמח להרחיב עוד כמה ימים, אני בעיצומה של כתיבת מאמר בנושא.
קודם כל, אני רוצה להבהיר כי מה שאני כותב פה לא נכתב מתוך האמונה האישית שלי. אני, כאדם המשתייך לדת הוויקה ומאמין באלה ובאל, לא מאמין בקיומה של ישות כזו - השטן, אין לו מקום אצלי זולת ידע בלבד. לפי רוב הזרמים ביהדות, תפקידו של השטן הוא לבחון את בני האדם, להציב מולם חטאים ולבחון אותם. דוגמא לתפקידו ניתן לראות בספר איוב. שלא כמו השטן בנצרות, אין לו צורה של ממש - הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך, בעלך, הילד שלך, מכר, זר מוחלט ברחוב או אבן קטנה בפינה. הוא גם לא אויב של אלוהים ולא שווה כוח לו, הוא מלאך בשירותו. ניתן להשוות אותו לטסטר ממש מניאק
אשמח לקרוא את המאמר
ואני פונה להנהלת פורומי תפוז כדי להגדיל את אפשרויות ההכלה של מאגר המאמרים שלנו. וזאת משתי סיבות: האחת, כדי שאנשים יוכלו לקרוא מאמרים שכבר נכתבו, כדי לא לחזור על אותם טיעונים. השניה, כי רבים מהם איכותיים מאוד והיינו רוצים לשמור לדורות הבאים. כמו כן, אם וכאשר יהיה לי זמן לבנות אתר תיאולוגיה מסודר, הם יוכנסו לתוכו (כמובן תוך בקשת רשות מהכותבים). שלך בציפייה, יפעת
ואני פונה להנהלת פורומי תפוז כדי להגדיל את אפשרויות ההכלה של מאגר המאמרים שלנו. וזאת משתי סיבות: האחת, כדי שאנשים יוכלו לקרוא מאמרים שכבר נכתבו, כדי לא לחזור על אותם טיעונים. השניה, כי רבים מהם איכותיים מאוד והיינו רוצים לשמור לדורות הבאים. כמו כן, אם וכאשר יהיה לי זמן לבנות אתר תיאולוגיה מסודר, הם יוכנסו לתוכו (כמובן תוך בקשת רשות מהכותבים). שלך בציפייה, יפעת
השטן
אחת מן האמונות שהשתרשו וקנו שביתה בלב מאמינים רבים. היא האמונה בשטן ובתפיסה כי הוא עומד כקטגור של האדם. במקרא הביטוי לכך ניתן בספור איוב שבו השטן נצב כמי שיוזם ומבקש לגרום רע לבני אדם. השאלה היא: האם השטן הוא ישות רוחנית? לא אכחד כי ההכרה בשטן כישות רוחנית מופיע הרבה אצל מאמינים, וזה מקבל חיזוק אף ע"י חגים כגון ראש השנה ויום הכיפורים ובפרט ע"י הספרות הקבלית. עם זאת ברצוני כאן לשרטט קו חשיבה שצמח ביהדות שהתנגד לחלוטין לתפיסה כזו. כך למשל: ר´ יעקב אנטולי, מחברו של הספר מלמד התלמידים, דוחה בתוקף את האמונה בשטן כישות רוחנית. לטעמו, תפיסה כזו עומדת בניגוד מוחלט לעירון של האמונה המונותאיזם. שהרי אם יוצאים אנו מתוך אמונה כי יש אל אחד לא יתכן להניח משהו אחר בצידו. לטעמו האמונה בשטן היא שורש של אמונת השניות. לפיה יש אל טוב ואל רע. גישה דוטמה עולה גם אצל ר´ זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל מברצלוננה, אשר בהגיעו לפסוק באיוב בו מופיע עניין השטן הוא מוצא לנכן להעיר כדלהלן: " אם הייתי מפרש זה הפסוק כפשוטו הייתי מעדת הכופרים אבל אני אפרשנו על דרך החכמה, ואהיה מכת המאמינים, ומעדת המאמינים." ושם הוא ממשיך להרחיב בבאור. ולדעתו, מושג השטן הוא ביטוי מטאפורי, הבא לציין כי מקור הרעות הוא תולדה של החומר. כלומר, אין כאן ישות המופקדת מטעם האל על הרעות, אלא הרע הוא נספח למרי החומר, בניגוד לרוח שאינה נספגת ברע הזה. יצויין כי פרשנות זו בעיקרה ניזונית מהגותו הפילוסופית של הרמב"ם. אשר בספרו מורה הנבוכים פתח צהר נרחיב לקר את הטקסטים המקראים ואת דרשות חז"ל בכפוף לפרשנות פילוסופית רציונלית
אחת מן האמונות שהשתרשו וקנו שביתה בלב מאמינים רבים. היא האמונה בשטן ובתפיסה כי הוא עומד כקטגור של האדם. במקרא הביטוי לכך ניתן בספור איוב שבו השטן נצב כמי שיוזם ומבקש לגרום רע לבני אדם. השאלה היא: האם השטן הוא ישות רוחנית? לא אכחד כי ההכרה בשטן כישות רוחנית מופיע הרבה אצל מאמינים, וזה מקבל חיזוק אף ע"י חגים כגון ראש השנה ויום הכיפורים ובפרט ע"י הספרות הקבלית. עם זאת ברצוני כאן לשרטט קו חשיבה שצמח ביהדות שהתנגד לחלוטין לתפיסה כזו. כך למשל: ר´ יעקב אנטולי, מחברו של הספר מלמד התלמידים, דוחה בתוקף את האמונה בשטן כישות רוחנית. לטעמו, תפיסה כזו עומדת בניגוד מוחלט לעירון של האמונה המונותאיזם. שהרי אם יוצאים אנו מתוך אמונה כי יש אל אחד לא יתכן להניח משהו אחר בצידו. לטעמו האמונה בשטן היא שורש של אמונת השניות. לפיה יש אל טוב ואל רע. גישה דוטמה עולה גם אצל ר´ זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל מברצלוננה, אשר בהגיעו לפסוק באיוב בו מופיע עניין השטן הוא מוצא לנכן להעיר כדלהלן: " אם הייתי מפרש זה הפסוק כפשוטו הייתי מעדת הכופרים אבל אני אפרשנו על דרך החכמה, ואהיה מכת המאמינים, ומעדת המאמינים." ושם הוא ממשיך להרחיב בבאור. ולדעתו, מושג השטן הוא ביטוי מטאפורי, הבא לציין כי מקור הרעות הוא תולדה של החומר. כלומר, אין כאן ישות המופקדת מטעם האל על הרעות, אלא הרע הוא נספח למרי החומר, בניגוד לרוח שאינה נספגת ברע הזה. יצויין כי פרשנות זו בעיקרה ניזונית מהגותו הפילוסופית של הרמב"ם. אשר בספרו מורה הנבוכים פתח צהר נרחיב לקר את הטקסטים המקראים ואת דרשות חז"ל בכפוף לפרשנות פילוסופית רציונלית
אם ה"רע" מקורו בחומר
קודם כל תודה על כך שהבאת לכאן את מיטב הבנותיך בנושא, ועל כך הערכתי ותודתי. לדידי, לאור המבחר העצום של הפרשנויות, זו עדיין דעתך משום שבחרת אותה מתוך שלל האפשרויות האחרות (גם אם מישהו אחר כתב אותה לפניך). עלו בי שאלות למקרא תשובתך: א. אם האדם נברא בצלם אלוהים, והאדם הוא שילוב של רוח וחומר, והאם אין אלוהים עצמו רוח וחומר? כלומר יש לו ביטויים רוחניים נעלים וביטויים גשמיים מדוייקים ומופלאים גם כן (היקום כולו)? ב. אם האדם הוא שילוב של חומר וניצוץ אלוהי, והאדם הוצב לזמן קצוב כאן בחומר, כלומר בחיים הגשמיים, כיצד ייתכן שהחומר יהיה "רע", או מורד (מלשון מרי)? ד. ואם החומר עצמו התמרד באיזה שהוא שלב, האם אין זו דרך אחרת להגיד שיש איזו רוח מרי שהיא ישות חומרית/רוחנית נפרדת? ג. אין כאן בעיה לוגית? שהרי אם לאל יש ביטוי רוחני וביטוי חומרי, הרי שכבר מתהווה לנו שילוש קדוש בעל כורחנו. לא רק שניות האל, אלא אף שילושו: הביטוי הרוחני של האל, הביטוי החומרי של האל, והוא עצמו?
קודם כל תודה על כך שהבאת לכאן את מיטב הבנותיך בנושא, ועל כך הערכתי ותודתי. לדידי, לאור המבחר העצום של הפרשנויות, זו עדיין דעתך משום שבחרת אותה מתוך שלל האפשרויות האחרות (גם אם מישהו אחר כתב אותה לפניך). עלו בי שאלות למקרא תשובתך: א. אם האדם נברא בצלם אלוהים, והאדם הוא שילוב של רוח וחומר, והאם אין אלוהים עצמו רוח וחומר? כלומר יש לו ביטויים רוחניים נעלים וביטויים גשמיים מדוייקים ומופלאים גם כן (היקום כולו)? ב. אם האדם הוא שילוב של חומר וניצוץ אלוהי, והאדם הוצב לזמן קצוב כאן בחומר, כלומר בחיים הגשמיים, כיצד ייתכן שהחומר יהיה "רע", או מורד (מלשון מרי)? ד. ואם החומר עצמו התמרד באיזה שהוא שלב, האם אין זו דרך אחרת להגיד שיש איזו רוח מרי שהיא ישות חומרית/רוחנית נפרדת? ג. אין כאן בעיה לוגית? שהרי אם לאל יש ביטוי רוחני וביטוי חומרי, הרי שכבר מתהווה לנו שילוש קדוש בעל כורחנו. לא רק שניות האל, אלא אף שילושו: הביטוי הרוחני של האל, הביטוי החומרי של האל, והוא עצמו?
בין החומר לרוח
להלן התייחסותי להערותייך 1. צלם אלהים:השאלה היא מהו המובן של הביטוי בצלם אלהים? האסכולה הרציונלית נסמכה על פירושו של הרמב"ם שציין כי המונח צלם אינו מציין משהו חומרי אלא מציין את מהותו של הדבר, את מה שעושה את הדבר למשהו. מכאן שביחס לאדם מילת ´צלם´ מציינת את המרכיב המהותי המייחד את האדם, שזה בעצם השכל. מכאן שצלם אינו מציין דמות וצורה פיסית של האדם אלא מתייחס לאספקט הרוחני המופשט של האדם. לאור זאת גם נגזר הדימיון שבין השכל לאל. האל הוא ישות הנבדל מן החומר.וכן השכל כלומר ההשגה מתבצעת ללא זיקה לחומר. המחשבה היא מופשטת מהכלים החומריים. 2. האדם ניצוץ אלוהי: באדם אין משהו אלהי כלל. האל אינו יכול להיות מחובר לחומר כלל. כשאנו אומרים שבאדם יש ניצוץ אלוהי הכוונה היא שהאדם יש בו יחודיות מסויימת אשר באה לביטוי ביכלתו לכווין דרכו לעבודת האלהים והכרתו. כלומר הביטוי ניצוץ אלהי אינו מציין תאור עובדתי למה שקיים באדם, אלא מציין תאור למה יכול האדם לחתור להשיג ולמה יעודו מבחינה דתית פילוסופית 3. התמרדות החומר: הרע אינו ישות מסויימת. הרע הוא העדר של הקיים. כמו שאין מציאות ממשית לחושך, אלא הואא תולדה של העדר האור, כך הוא גם לגבי הרע. הרמב"ם מציין כי הרע הוא משהו יחסי ואין לו קיום לכשלעצמו. ואדרבא מה שנתפס כרע אינו רע אלא ביחס למערך הרגשות שלנו כבני אדם. כך למשל ניטול לדוגמה את מה שנחשב לרע ביותר והוא המוות. מבחינת חוקי הטבע המוות הוא חלק מהתהליך הטבעי ולא ניתן לראות בו רע או טוב. ואדרבא: הוא מונע התפוצצות אוכלוסין ובכך מתאפשר המשך הקיום האנושי. אך תחושת הרע והכאב היאא רק ביחס לאדם שמצייר זאת כרע. 4. בעיה לוגית: אין כאן כלל בכעיה לוגית. שהרי האל אין בו אספקטים חומריים כלל. וההיגדים שבמרא ובשאטר מקורות בהם האל מתואר כבעל איפיון חומרי, אין זה אלא בדרך משל ומליצה. ואותם היגדים מופקעים מפשוטם ומהבנתם הראשונית.
להלן התייחסותי להערותייך 1. צלם אלהים:השאלה היא מהו המובן של הביטוי בצלם אלהים? האסכולה הרציונלית נסמכה על פירושו של הרמב"ם שציין כי המונח צלם אינו מציין משהו חומרי אלא מציין את מהותו של הדבר, את מה שעושה את הדבר למשהו. מכאן שביחס לאדם מילת ´צלם´ מציינת את המרכיב המהותי המייחד את האדם, שזה בעצם השכל. מכאן שצלם אינו מציין דמות וצורה פיסית של האדם אלא מתייחס לאספקט הרוחני המופשט של האדם. לאור זאת גם נגזר הדימיון שבין השכל לאל. האל הוא ישות הנבדל מן החומר.וכן השכל כלומר ההשגה מתבצעת ללא זיקה לחומר. המחשבה היא מופשטת מהכלים החומריים. 2. האדם ניצוץ אלוהי: באדם אין משהו אלהי כלל. האל אינו יכול להיות מחובר לחומר כלל. כשאנו אומרים שבאדם יש ניצוץ אלוהי הכוונה היא שהאדם יש בו יחודיות מסויימת אשר באה לביטוי ביכלתו לכווין דרכו לעבודת האלהים והכרתו. כלומר הביטוי ניצוץ אלהי אינו מציין תאור עובדתי למה שקיים באדם, אלא מציין תאור למה יכול האדם לחתור להשיג ולמה יעודו מבחינה דתית פילוסופית 3. התמרדות החומר: הרע אינו ישות מסויימת. הרע הוא העדר של הקיים. כמו שאין מציאות ממשית לחושך, אלא הואא תולדה של העדר האור, כך הוא גם לגבי הרע. הרמב"ם מציין כי הרע הוא משהו יחסי ואין לו קיום לכשלעצמו. ואדרבא מה שנתפס כרע אינו רע אלא ביחס למערך הרגשות שלנו כבני אדם. כך למשל ניטול לדוגמה את מה שנחשב לרע ביותר והוא המוות. מבחינת חוקי הטבע המוות הוא חלק מהתהליך הטבעי ולא ניתן לראות בו רע או טוב. ואדרבא: הוא מונע התפוצצות אוכלוסין ובכך מתאפשר המשך הקיום האנושי. אך תחושת הרע והכאב היאא רק ביחס לאדם שמצייר זאת כרע. 4. בעיה לוגית: אין כאן כלל בכעיה לוגית. שהרי האל אין בו אספקטים חומריים כלל. וההיגדים שבמרא ובשאטר מקורות בהם האל מתואר כבעל איפיון חומרי, אין זה אלא בדרך משל ומליצה. ואותם היגדים מופקעים מפשוטם ומהבנתם הראשונית.
תשובה ל"בין חומר לרוח"
אם כך לדבריך: 1. צלם אלוהים באדם הוא השכל ללא שום קשר לחומר, הגוף זניח ואין התייחסות לשלמות אחת של גוף-נפש. ו- 2. ייעודו של האדם הוא פילוסופי גרידא. איזו משמעות יש לבריאת האדם, כיצור כל כך מורכב, כאשר רק לשכל יש תפקיד? למה היה על האל לעשות את כל הטרחה העצומה הזאת, רק בשביל לייצר שכל על? לא היה פשוט יותר לייצר מחשב? 3. אם הרע הוא היעדרות האל, והרע הוא יחסי ואינו קיים בפני עצמו (רעיון שאני מסכימה עמו חלקית) מי מרד? מי זה "מרי החומר" שהזכרת? 4. אם לאל אין נוכחות חומרית, מי ברא את העולם? ולהערתך האחרונה "מקורות בהם האל מתואר כבעל איפיון חומרי, אין זה אלא בדרך משל ומליצה. ואותם היגדים מופקעים מפשוטם ומהבנתם הראשונית" לפי איזו סמכות ניתן לקבוע מה היתה ההבנה הראשונית? עדיין לא הבנתי איך מתייחסת היהדות לשטן, שמוזכר בתנ"ך ולא בתור "רע כללי", אלא כישות המסוגלת לדבר ולקטרג.
אם כך לדבריך: 1. צלם אלוהים באדם הוא השכל ללא שום קשר לחומר, הגוף זניח ואין התייחסות לשלמות אחת של גוף-נפש. ו- 2. ייעודו של האדם הוא פילוסופי גרידא. איזו משמעות יש לבריאת האדם, כיצור כל כך מורכב, כאשר רק לשכל יש תפקיד? למה היה על האל לעשות את כל הטרחה העצומה הזאת, רק בשביל לייצר שכל על? לא היה פשוט יותר לייצר מחשב? 3. אם הרע הוא היעדרות האל, והרע הוא יחסי ואינו קיים בפני עצמו (רעיון שאני מסכימה עמו חלקית) מי מרד? מי זה "מרי החומר" שהזכרת? 4. אם לאל אין נוכחות חומרית, מי ברא את העולם? ולהערתך האחרונה "מקורות בהם האל מתואר כבעל איפיון חומרי, אין זה אלא בדרך משל ומליצה. ואותם היגדים מופקעים מפשוטם ומהבנתם הראשונית" לפי איזו סמכות ניתן לקבוע מה היתה ההבנה הראשונית? עדיין לא הבנתי איך מתייחסת היהדות לשטן, שמוזכר בתנ"ך ולא בתור "רע כללי", אלא כישות המסוגלת לדבר ולקטרג.
תשובה לתשובה
1. הגוף אינו זניח. האדם הוא מורכב מחומר ורוח. אך ההתייחסות לשכל היא יחודו של האדם. ועל יחוד זה מוסב הביטוי צלם. כלומר, כאשר הכתוב ציין בצלם אלהים ברא את האדם, אין מובנו שהאל בעל דמות ותציור פיסי. אלא כפי שצויין הצל מתייחס לאספקט השכלי שבזה בא לביטוי הדימיון בין האדם לברואי מעלה. 2. תפקיד האדם הינו למצא את קו האיזון בין החומר לרוח. או ליתר דיוק להשליט את שיכלו על האיסטינקטים ולתעל אותם לאפיקים רצויים. 3. החומר: התייחסתי לחומר, כי בו בעצם קיים מה שאנו מכנים בשם רע. מצד השכל האדם ינו מרגיש ברע כלל. אך העולם שבו אנו מתייחסים לרע הו בהקשר לחומר. המרידה במידה והיא קיימת, היא מתייחסת לבחירתו של הדם. 4. לא טענתי שהאל אינו נוכח בעולם, אלא האל אינו בעל איפיונים חומריים. החומר הוא דבר שמתכלה ולובש ופושט צורות והאל לא ניתן לקטלג אותו במשבצת זו. זה מה שנקרא תפיסת אל טרנצדנטית. 5. אין כאן סמכות לקבוע מהי הבנה הראשונית. רק ציינתי כי במבט ראשוני עשויים אנו לצייר כי ההיגדים שבהם מתואר האל הם תיאורים בעלי איפיון חומרי. אך אין זה אומר שזאת ההבנה הנדרשת. 6. ההתייחסות כאן לשטן, היא באה לשלול את התפיסה לפיה השטן הוא ישות מקטרגת. לפי פרשנות זו שוב נצטרך לומר כי התיאור המקראי שבו מצוייר השטן כמגלם דמות קטגור אינה ציון עובדתי אוביקטיבי, אלא תיאור מטאפורי בלבד.
1. הגוף אינו זניח. האדם הוא מורכב מחומר ורוח. אך ההתייחסות לשכל היא יחודו של האדם. ועל יחוד זה מוסב הביטוי צלם. כלומר, כאשר הכתוב ציין בצלם אלהים ברא את האדם, אין מובנו שהאל בעל דמות ותציור פיסי. אלא כפי שצויין הצל מתייחס לאספקט השכלי שבזה בא לביטוי הדימיון בין האדם לברואי מעלה. 2. תפקיד האדם הינו למצא את קו האיזון בין החומר לרוח. או ליתר דיוק להשליט את שיכלו על האיסטינקטים ולתעל אותם לאפיקים רצויים. 3. החומר: התייחסתי לחומר, כי בו בעצם קיים מה שאנו מכנים בשם רע. מצד השכל האדם ינו מרגיש ברע כלל. אך העולם שבו אנו מתייחסים לרע הו בהקשר לחומר. המרידה במידה והיא קיימת, היא מתייחסת לבחירתו של הדם. 4. לא טענתי שהאל אינו נוכח בעולם, אלא האל אינו בעל איפיונים חומריים. החומר הוא דבר שמתכלה ולובש ופושט צורות והאל לא ניתן לקטלג אותו במשבצת זו. זה מה שנקרא תפיסת אל טרנצדנטית. 5. אין כאן סמכות לקבוע מהי הבנה הראשונית. רק ציינתי כי במבט ראשוני עשויים אנו לצייר כי ההיגדים שבהם מתואר האל הם תיאורים בעלי איפיון חומרי. אך אין זה אומר שזאת ההבנה הנדרשת. 6. ההתייחסות כאן לשטן, היא באה לשלול את התפיסה לפיה השטן הוא ישות מקטרגת. לפי פרשנות זו שוב נצטרך לומר כי התיאור המקראי שבו מצוייר השטן כמגלם דמות קטגור אינה ציון עובדתי אוביקטיבי, אלא תיאור מטאפורי בלבד.
black scream
New member
נראה לי שאני טועה....
אבל לפי מה שהבנתי, ביהדות "השטן" הוא חלק בלתי נפרד מאלוהים. כלומ לאלוהים הצד "הטוב" והצד "הרע". כל צד משרת את מטרתו ואת קיומו. מקווה שעזרתי.
אבל לפי מה שהבנתי, ביהדות "השטן" הוא חלק בלתי נפרד מאלוהים. כלומ לאלוהים הצד "הטוב" והצד "הרע". כל צד משרת את מטרתו ואת קיומו. מקווה שעזרתי.
ֹ0000000000000000000
New member
ליתר דיוק:
התפיסה היהודית הקלאסית היא: הבורא הוא ה"טוב" המוחלט. ה"רע" זה שם אחר ל"העלם אורו והסתר פניו" של הבורא. למרות שאלוהים הוא אינסופי, חסרון הארתו (דבר שמנוגד לרעיון האינסופיות) מוסבר על ידי כך שזה מגיע מרצונו הישיר של אלוהים, שסידר את הדברים בצורה זו. אם היה רק "טוב", התוצאה היתה שלא היה כלום... כדי שיהיה עולם חומרי, הבורא "העלים אורו" במקצת ("שבירת הכלים") וכך נהיה העולם. כל עוד "אורו של האלוהים" היה משפיע לחלוטין- לא היה "חומר". [אולי ייקל לתפוס זאת עם אנלוגיה לפסל. כל עוד זה גוש שלם של אבן, זה לא כלום. רק אחרי הסיתות, כשהגוש כבר אינו "שלם", זה הופך למשהו ספציפי]. התגברות השפעת האלוהים היא הטוב. התמעטות השפעתו היא הרע. זה הכלל לגבי כל דבר כגון "טומאה", "מלחמת השכל והחומר" וכדומה. כמובן שיש הרבה שאלות נוספות שנובעות מעצם הרעיון, והיהדות מטפלת בהם בספרים כמו ספרי הרמח"ל.
התפיסה היהודית הקלאסית היא: הבורא הוא ה"טוב" המוחלט. ה"רע" זה שם אחר ל"העלם אורו והסתר פניו" של הבורא. למרות שאלוהים הוא אינסופי, חסרון הארתו (דבר שמנוגד לרעיון האינסופיות) מוסבר על ידי כך שזה מגיע מרצונו הישיר של אלוהים, שסידר את הדברים בצורה זו. אם היה רק "טוב", התוצאה היתה שלא היה כלום... כדי שיהיה עולם חומרי, הבורא "העלים אורו" במקצת ("שבירת הכלים") וכך נהיה העולם. כל עוד "אורו של האלוהים" היה משפיע לחלוטין- לא היה "חומר". [אולי ייקל לתפוס זאת עם אנלוגיה לפסל. כל עוד זה גוש שלם של אבן, זה לא כלום. רק אחרי הסיתות, כשהגוש כבר אינו "שלם", זה הופך למשהו ספציפי]. התגברות השפעת האלוהים היא הטוב. התמעטות השפעתו היא הרע. זה הכלל לגבי כל דבר כגון "טומאה", "מלחמת השכל והחומר" וכדומה. כמובן שיש הרבה שאלות נוספות שנובעות מעצם הרעיון, והיהדות מטפלת בהם בספרים כמו ספרי הרמח"ל.
ֹ0000000000000000000
New member
וזאת גם תשובה לשאלתך, יפעת...../images/Emo13.gif
(לשאלתך את חי אדר) והי, מקווה שתחלימי מהר!! (הרבה תה...)
(לשאלתך את חי אדר) והי, מקווה שתחלימי מהר!! (הרבה תה...)
ֹ0000000000000000000
New member
השטן אינו העדרות. רק הרוע.
השטן (ובלי להכנס לכך כרגע) נחשב למלאך האלוהים. הוא אינו רע. הוא שליח האלוהים הממלא את תפקידו. בפתיל הקודם דיברתי על הרוע, לא על השטן.
השטן (ובלי להכנס לכך כרגע) נחשב למלאך האלוהים. הוא אינו רע. הוא שליח האלוהים הממלא את תפקידו. בפתיל הקודם דיברתי על הרוע, לא על השטן.
ֹ0000000000000000000
New member
אכן.
באמת העדפתי להתייחס לעניין הרוע שהובא בהמשך השרשור (ולא לשטן). ההבדל למשל, בין הנצרות ליהדות: בנצרות השטן נחשב למורד באלוהים, ולישות רעה בפני עצמה המנסה להלחם באלוהים. ביהדות השטן נתפס כשליחו של אלוהים, דבר שאינו רע בפני עצמו (כפי שכבר הגדרתי את תפיסת הרוע בהיהדות). אחת התוצאות לתפיסות הרוע והשטן בשתי דתות אלו: בנצרות החומר עצמו נחשב לדבר שצריך "להפטר ממנו". החומר הוא "הטומאה" והרוח הוא ה"קדושה". לכן חיי נזירות ופרישות, התנזרות מסקס, וכיוצא בזה - נחשבים לדבר טוב. ביהדות החומר נחשב לדבר שצריך "לקדש", לא להפטר ממנו. לכן התפיסה היא לעשות סקס, לאכול טוב, וכולי... אך לעשות את כל זה בצורה שתהפוך את הפעולה עצמה לדבר "קדוש". (לברך על אוכל, כן לעשות סקס - אבל למטרה מסויימת ותוך שמירה על דרך מסויימת, וכדומה).
באמת העדפתי להתייחס לעניין הרוע שהובא בהמשך השרשור (ולא לשטן). ההבדל למשל, בין הנצרות ליהדות: בנצרות השטן נחשב למורד באלוהים, ולישות רעה בפני עצמה המנסה להלחם באלוהים. ביהדות השטן נתפס כשליחו של אלוהים, דבר שאינו רע בפני עצמו (כפי שכבר הגדרתי את תפיסת הרוע בהיהדות). אחת התוצאות לתפיסות הרוע והשטן בשתי דתות אלו: בנצרות החומר עצמו נחשב לדבר שצריך "להפטר ממנו". החומר הוא "הטומאה" והרוח הוא ה"קדושה". לכן חיי נזירות ופרישות, התנזרות מסקס, וכיוצא בזה - נחשבים לדבר טוב. ביהדות החומר נחשב לדבר שצריך "לקדש", לא להפטר ממנו. לכן התפיסה היא לעשות סקס, לאכול טוב, וכולי... אך לעשות את כל זה בצורה שתהפוך את הפעולה עצמה לדבר "קדוש". (לברך על אוכל, כן לעשות סקס - אבל למטרה מסויימת ותוך שמירה על דרך מסויימת, וכדומה).
ֹ0000000000000000000
New member
נכון.
על כל פנים כיום הקבלה נתפסת ברוב הזרמים הדתיים יותר, כחלק אינטגרלי מהיהדות (כחלק מתורה שבעל פה).
על כל פנים כיום הקבלה נתפסת ברוב הזרמים הדתיים יותר, כחלק אינטגרלי מהיהדות (כחלק מתורה שבעל פה).
תיאולוגיה, הלל בן שחר זהו שמו של הש
השטן ביהדות כפי שהוא מוזכר בתנ"ך (רק לצערי כרגע לא זכור בדיוק המקור מבטיחה לבדוק יותר לעומק ולציין זאת בהודעותיי הבאות) והוא מלאך שהיה אחד מהמקורבים ביותר לאלהים שבאזשהו שלב התמרד נגדו וסופו היה שהוא נזרק מגן העדן לגיהנום ושם הוא הפך לשליט. בנצרות בלטינית הוא קרוי לוציפר שפירושו הוא המאיר, המואר או נושא האור (כידוע לוצ-לוז-לוס בכל השפות הלטיניות הוא אור) ושם זה שהוא פירושו החופשי של השם העברי "הלל בן שחר" הוא המשיך לשאת עימו למרות שהוא הפך כאמור לשטן. כמו כן כפי שציינתי כבר באחת מהודעותיי הקודמות בנושא לגביי הבריאה - אלהים אכן ברא את האדם בצלמו אבל יחד עם זאת הוא הותיר את חופש הבחירה בידיו באם להיות טוב או רע. אגב, בקרב זרמים קיצוניים מטורפים ביהדות עצם קיומה של מדינת ישראל למשל היא מעשה שטן.
השטן ביהדות כפי שהוא מוזכר בתנ"ך (רק לצערי כרגע לא זכור בדיוק המקור מבטיחה לבדוק יותר לעומק ולציין זאת בהודעותיי הבאות) והוא מלאך שהיה אחד מהמקורבים ביותר לאלהים שבאזשהו שלב התמרד נגדו וסופו היה שהוא נזרק מגן העדן לגיהנום ושם הוא הפך לשליט. בנצרות בלטינית הוא קרוי לוציפר שפירושו הוא המאיר, המואר או נושא האור (כידוע לוצ-לוז-לוס בכל השפות הלטיניות הוא אור) ושם זה שהוא פירושו החופשי של השם העברי "הלל בן שחר" הוא המשיך לשאת עימו למרות שהוא הפך כאמור לשטן. כמו כן כפי שציינתי כבר באחת מהודעותיי הקודמות בנושא לגביי הבריאה - אלהים אכן ברא את האדם בצלמו אבל יחד עם זאת הוא הותיר את חופש הבחירה בידיו באם להיות טוב או רע. אגב, בקרב זרמים קיצוניים מטורפים ביהדות עצם קיומה של מדינת ישראל למשל היא מעשה שטן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.