השיר לקריאה והבנה - לבדך - אלתרמן

[קסנדרה*]

השיר לקריאה והבנה - לבדך - אלתרמן

לְבַדֵּךְ – נתן אלתרמן שׁוֹקַיִךְ תְּהִלָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת. מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפַנֵּק וּמָהִיר. בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר. שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן. הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׂבֶךְ, מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן .

 

[קסנדרה*]

הנחייה

ההנחייה הפעם היא יותר כללית, יש לקרוא את השיר כמו בהנחייה - חלק א' כפי שהעברתי בשיר הקודם. ובשיר הזה יש להתייחס לכל שורה בנפרד, למצוא את האמצעים האמנותיים הקיימים בשיר, לנסות להבין הדמות/דמויות, את הרעיון - הוא מורכב. בהצלחה. קסנדרה

 

[טאסנים]

לבדך

אמצעים אמנותיים- דימוי האהובה מדומה לפסל מרהיב האוהבים לסובבים אותה, מלוטשי המתכת לטבע דומם. קיים ניגוד בין ההערצה לפסל/אהובה לשם השיר, עם כל האהבה שמסביב,היא בכל זאת בודדה. הדימוי לפסל מרמז על אופיה של הדמות, יפיפיה, אך מנותקת. דגש על צחותה והאור שהיא מפיקה, לעומת הטבע/אנשים שמסביב היא במרכז העניינים. למרות הדימוי לטבע דומם, יש בשיר הרבה איזכורים של תנועה. הלילה סחרחר מיונים על השבך, אולי דימוי לפנסים שנראים כמו שבך של יונים. (והלילה , כמו שאר הסובבים, מאפיין דמות מאוהבת).

 

[קסנדרה*]

טאסנים יש משהו בדברייך, אבל

זו נגיעה ממש במעט שבמעט, השיר מכיל עד הרבה. נמתין לשאר... קסנדרה

 

[טאסנים]

עוד רעיון

אפשר אולי שמדובר במקור מים והשתקפות, בחשיכה הגלים צבעם מתכת השתקפות העצים מעלים שבל יונים על השבך=תאורה מדליק לך עצי דובדבן = האורות האדמדמים שמשתקפים במים. ומבטיחה שזהו,אפסיק כאן.

 

[milim]

מנסה-לבדך

הכותרת - דמות נקבית מבודדת. בבית הראשון שתי השורות הראשונות מתייחסות לדמות נשית- שוקים, גזרה. שתי השורות האחרונות של הבית הראשון מביטות מנקודה קוסמית- כוכבי לכת וציר צפוני או דרומי. עדין אותה דמות נערצת אבל לא מובן הלבד. הטבע מעריץ אותה. בבית השני יש שמוש מודגש בתאורה- השדות שחורו, האור הבוקע מהדמות לבן. כאן נוספת תובנה שהדמות מאירה. בסוף הבית השני- ההנגדה בדמות הלילה אבל גם הוא מדליק לך אולי אורות אדומים(עצי הדבדבן כמטאפורה) ואם בכוון הזה והסחרור- חיי הלילה האדומים המאוד שונים מאורך הלבן והחוור. כמו כתב חידה שצריך להעזר בכותרת ולשוב בחזרה על העקבות. לקח לי כמה וכמה פעמים - חושבת שאלתרמן מדבר אל הלבנה.

 

[קסנדרה*]

מלים יקירתי נסיון יפה ../images/Emo13.gif

אז כמו טאסנים, גם את, נגעת בכמה דברים אבל השיר מכיל הרבה יותר ועוד הרבה. אני יודעת שהפעם השיר יותר קשה, פחות ברור, אבל הנה כל אחד מכם מוסיף עוד משהו

(לא אפרט מהו, כדי לא לקלקל לאחרים) קסנדרה

 

[איתי224]

נקודות משלי

השיר מלא במוטיבים אמנותיים ובמשחקי עיצוב יפים של הנגדות מסוגננות היטב כמנהג אלתרמן. שׁוֹקַיִךְ תְּהִלָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת – השאלה, מדמה את שוקיה של הבחורה ליצירת אמנות בידי לוטי המתכת. אין זה דימוי כי אין כאן שימוש בכ' הדימוי. מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפַנֵּק וּמָהִיר. – יש כאן השאלה של התשוקה והלהט ממרוצי מכוניות ואת הגזרה עיניו כנראה סורקות במהירות והלהט בספיד מושווה כאן לגזרתה המלהיבה של האישה. בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת - לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר - כאן אלתרמן משאיל את תיאורי האסטרולוגיה שכל כך היה מחובר אליהם. (כוכבי הלכת) ומאניש אותם כך שהם מסתכלים עליה והשורה הבאה באה להציג את תשוקתם של גרמי האסטרולוגיה לאישה. הוא מדמה את הדובה הגדולה והדובה הקטנה, שהם קבוצות של כוכבים לדובים בשר ודם הנוהמים והרשו לי לנחש שזאת לא נהמה תמימה. שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל שדות שחורו - כי לילה וחושך מחוויר שדות ועצים נשאי שבל- כניראה שהכוונה לשובל הצל שהירח מעניק לעצים. גם הם וגם הם עמדו באורך הלבן (כאן נידמה שאלתרמן מתייחס אל הלבנה שמאירה את העולם באורה הלבן) וכאן אלתרמן עושה משחק יפה בין הצבעים... עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן. מתוך השחור של הלילה את הארת עליהם באורך הלבן, האופטימי. ואז שוב הנגדה והפעם בין הצבעים. אור לבן ולילה (שחור) ( מבחינת רעיון: אלתרמן משווה לאישה את תכונות הירח המאיר על עצמים חשוכים, מן מטאפורה לכך שהיא מחייה פיסות חשוכות בנשמתו של הדובר.) הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׂבֶךְ, הלילה מקבל כאן האנשה והוא שחרחר מיונים על השובך יונים בשובך לרוב משמשות בשירים כמוטיב לאהבה ולקרוב לבבות אולי גם שלום (מוטיבים חיוביים) מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן -. הלילה מדליק לך עצי דובדבן. הלילה מקבל פה האנשה והוא מדליק לך עצי דובדבן. למה עצי דובדבן? אולי כי דובדבן זה תאים ומתוק ופרי רומנטי וארוטי שקשה לחשוב על פרי אחר זולתו, אולי אפרסק. הלילה הוא זמן רומנטי והוא מדליק עצים שלמים של דובדבנים שהם פרי ארוטי. הכותרת של השיר "לבדך" בעצם מעידה שהאישה עומדת לבדה כלבנה בשמיים ומאירה על אדמת חייב של הדובר.

 

[איתי224]

סליחה על הטעות - תאים = טעים

 

[קסנדרה*]

איתי, ניתוח יפה שנוגע בחלר ניכר

ממה שהעביר המשורר

ויש עוד כמובן. קסנדרה

 

[קסנדרה*]

בחלר צ"ל בחלק, סליחה טעות ../images/Emo13.gif

 

[ח אור]

ניסיוני אני -

בקריאות ראשונות – ניכר שיש פה – דמות נשית שהיא מושא הערצה לכולם אומנים (פסלים) גבר שנוגע בגזרתה (אולי רק בעיניו) ואפילו הטבע בכבודו ובעצמו שמים וארץ – מעריצים את יופיה (הקר – מתכת). בבית השני מתווסף לה אור – שמעמיד בחושך (ניגוד) את השאר, את שאר הנשים? את שאר הטבע? – האם היא הלבנה? או אישה הזוהרת כמוה ויוצאת רק בלילה? זונה? (מרוץ גזרתה מפנק ומהיר?)(סחרחורת בלילה של זוגות/יונים – מדליק דובדבן – דובדבן כרמז לשפתים אדומות? לאורות אדומים?). די מהר גם עלתה בי אסוציאציה לשיר של אפרים שמיר שכתב לירדנה ארזי – על יופי נערץ קר ומנוכר – שרק מזהיר/זוהר בבדידותו. כלום מעריצים – אבל היא בפנים לבדה. כמו הלבנה התלויה ממעל מאירה ונערצת – אבל לבדה – אורה קר – היא רחוקה ומבודדת. הכותרת חיונית להבנת השיר – כי היא עומדת בניגוד להערצה אל הדמות הראשית שעולה מקריאה ראשונה. דמויות – האישה/הלבנה – הנערצת הבודדה הקרה המאירה ומעמידה בצל את השאר. זורחת אבל בלילה. נערצת בנהמה? לוטשי המתכת – האומנים המנציחים את הבשר במתכת (ניגוד בין רוך השוקים הבשרנים לבין המתכת הקרה המתה) – אולי המשורר עצמו – שרואה אותה ומנציח אותה? דובי הציר – הכוכבים ממעל (הדובה הגדולה) המעריצים אותה – את האישה הלילית או את הלבנה – נוהמים גסים (דב זה חיה גסה גדולה מאימת) - רמז לאנשים הארציים שרוצים את בשרה? שדות ועצים – הטבע הארצי שחוור לידה – אולי גם האנשים האחרים שעוברים לידה חיוורים ולא זוהרים – נושאים את שובל חייהם אחרים. יונים על השבך – הומות אהבה – זוגות צעירים בלילה תחת שמי הלבנה (יה ירח יה ירח מה עשית?) טוב זה לבינתים – יש מקום לאחרים

 

[ח אור]

ובקריאה נוספת - הבזיק לי

אולי יש פה גם פן ארספואטי? שירתו כאישה כלבנה - מאירה את העולם - זוהרת בבדידותה - נערצת על ידי אחרים, חלקם גסים ולא מבינים? אולי

 

[קסנדרה*]

חיים יפה מאד ../images/Emo13.gif

 

[aiziq]

דעתי אינה מגובשת עדין

שיר מאד קשה ( בשבילי )

 

[סקיפי]

נסיון

מהבית הראשון נראה שהמשורר מדבר על דמות נשית כלשהי אותה הוא מדמה לירח. הוא ממקם את הסיטואציה בשמים - ככובי הלכת מביטים ודובי הציר נוהמים (הדובה הקטנה והגדולה). המשורר פונה אל דמות נקבית כלשהי, ובעברית הירח מכונה גם לבנה, וזה מתאים;יכול להיות שהכוונה לירח המלא, המושלם, ואולי לכך הכוונה ב"מרוץ גזרתך מפנק". אבל יכול להיות גם שדימוי האישה לירח איננו דימוי כלל - ושהמשורר מדבר על האישה שהיא עצמה הירח, ארטמיס, אלת הצייד היוונית [מקבילתה של דיאנה הרומית]. ארטמיס היא "הבתולה הציידת"; היא ממהרת במרכבה שלה על פני השמים, והדמות שלה היוותה נושא להרבה פסלים ויציקות ברונזה, ואולי לכך הכוונה בשורה הראשונה, כשמדובר על לוטשי המתכת. כוכבי הלכת, מלבד האפשרות של כוכבי הלכת המביטים בירח [שזז, אגב, במסלול מהיר הרבה יותר מהם, כמו בשורה השניה] יכול להיות שהכוונה לאלים היווניים, שעל שמם נקראו הכוכבים. דובי הציר מביטים ונוהמים - נהמה מעלה קונוטציה שלילית של איום, אולי אזהרה; הדובים עוינים את האלה הציידת ומזהירים אותה. בבית הראשון המקצב אחיד, פחות או יותר. לעומתו בבית השני הקצב משתנה - שורה ארוכה, שורה קצרה, דבר שיכול להעיד על התרגשות. בבית הראשון הירח מתואר, ובבית השני, לעומת זאת מתוארים דברים שמגיבים לו - השדות והעצים עומדים ומחווירים באור הלבן, והלילה מדליק את הדובדבנים - מגיב לנוכחות הירח. הבית הראשון מתואר בשמים - כתמונה - כתצפית אסטרונומית, מרוחקת. הבית השני מתרחש על הארץ, קרוב. מה שאני מנסה להגיד [ומסתבכת קשות, סליחה], זה שהבית הראשון נשמע קר יותר, שכלתני יותר, ניזון ממבט מרוחק; הבית השני הוא תגובה, רגשי וארצי יותר, מתייחס לבית הראשון.

 

[milim]

סקיפי, כמה נהניתי מהנתוח! תודה

 

[ח אור]

יופי של רעיון סקיפי

 

[קסנדרה*]

סקיפי מצוין, ניתוח יפה ויש בו המון

ונגעת בנקודה שעלתה אולי בראשו של המשורר

קסנדרה

 

[aiziq]

לבדך ( נסיון אמיץ במיוחד!!! )

לְבַדֵּךְ – נתן אלתרמן שׁוֹקַיִךְ תְּהִלָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת. מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפַנֵּק וּמָהִיר. בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר. שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן. הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׂבֶךְ, מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן . הכותרת- לבדך – אני מצפה שהשיר יעסוק בבדידותה או ביחידותה של מישהי. רעיון המסגרת- על פניו נראה כי השיר הוא שיר טבע : גרמי שמים, עצים, שדות, יונים ואותה דמות הנמצאת לבדה היא הלבנה אך אולי לא הלבנה עצמה עומדת בליבו של השיר אלא אישה בשר ודם ונעשית בשיר אנלוגיה כלומר, האשה הזו היא כמו הלבנה שכל הטבע מתייחס אליה אך היא מרוחקת על אף היותה במוקד תשומת ליבם וכעת נותר לנו הקוראים לראות מי הם המתייחסים אליה ובמה מיוחדת התייחסותם. אפשרות נוספת לאנלוגיה היא לשירה, שהיא כמו אישה יפה או כמו הלבנה ושוב עלי הקורא לברר בתוך השיר מהי בדידותה, ומהו היחס המיוחד לו היא זוכה מהמתייחסים שונים. מכל האפשרויות האלו אני בוחר להתמקד בשלישית מכיוון שהיא המעניינת ביותר אותי. שׁוֹקַיִךְ תְּהִלָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת. יש כאן איזכור של אומנות ( לוטשי המתכת ) – מדובר כנראה בפסל עשוי מתכת, שעשוי כל כך טוב עד כדי כך שהוא מביא תהילה לכל מי שעוסק באומנות לטישת המתכות. כלומר, המשורר אומר על השירה כי היא פאר היצירה, אומנות נשגבת. מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפַנֵּק וּמָהִיר. כאן ההתייחסות היא לגזרתה, לפיגורה שלה. שוב יש התייחסות לעונג המוסב למסתכלים בה ( מפנק ). המבט העובר על פני הגוף הוא מהיר ואולי הכוונה כאן היא לכך ששירים הם בד"כ לא ארוכים והם סוג של הנאה די מיידית לעומת קריאת רומאן ששם ההנאה ( אם קיימת ) היא הנאה מתמשכת . בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר. יש כאן לשון הגזמה, אם מסתכלים בך כוכבי הלכת הגדולים, אבני היסוד של היקום , על אחת כמה וכמה אובייקטים ארציים ופחותי ערך. שוב, במילים אחרות יש כאן האדרה של השירה. דובי הציר גם הם מגרמי השמיים ( הדובה הגדולה הדובה הקטנה והציר הלא הוא הציר עליו סובב כדה"א ) ונהמתם היא סוג של קול מאד מרשים , רב רושם. כל החלק הזה עוסק בהרעפת שבחים בלשון מאד נמלצת תוך נקיטה בהגזמה על אותה אחת שנמצאת לבדה ועדין לא ברור מדוע היא לבדה ומה משמעות הלבד בהקשר של שירה. שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן. לדעתי כאן מתואר מה קורה בתוך השירים: שדות נהיים לבנים מהעצים נישא שובל, כלומר השירה מאירה את הטבע באור מיוחד כשם שהלבנה מחווירה את השדות וצובעת אותם באורה הלבן וכשם שלעצים יש מן הלה כזו באור הירח ( כמו צל אבל מואר ) כך השירה מעניקה צבע מיוחד, אור מיוחד, חיות מופלאה למי שהיא נוגעת בו, ובאמת השירים יכולים לקחת מראה בנאלי לחלוטין ולהגיש אותו בצורה שטרם נראתה כמותה לפני כן וליצור מראה מקסים. הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׂבֶךְ, מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן . (שֹׂבֶך כפי שמנוקד- אינו הבית של היונים אלא עבי היער ) כאן הדובר בשיר שח על עצמו. הלילה משמש כציון זמן ולא כנושא – המשורר הוא הסחרחר מהיונים על השבך, זה מקור ההשראה שלו הלילה – הסחרחרות מאפיינת מצב של סערת נפש, התרגשות רבה. מדליק לך עצי דבדבן- כאילו הוא עושה משהו לשמה , למענה, נותן לה מתנה- מה הוא עושה? מדליק עצי דובדבן, כמה מיוחד, כמה שירי, בין רגע מצטיירת תמונה בעיניי הקורא של עושר אדמוני דולק כלהבה, עתיר ניחוח וטעם של דובדבנים. – זה מה שמשורר יודע לעשות , זו מתתו לאומנותו השירה. הוא מקיים אותה. ושוב לכותרת – לבדך. מדוע היא לבדה, השירה? אולי משום שהיא בלתי מושגת- כמו הלבנה המרוחקת, שכולם נהנים מאורה אבל היד אינה משגת אותה וגם זה שמדליק עצי דובדבן, אומר על עצמו בענווה כי הוא עדין נסוג מגשת ותפילתו אחת היא והיא אומרת הא לך . די אין לי כח יותר. אני עייף