השיר לקריאה והבנה - לבדך - אלתרמן

[קסנדרה*]

איציק ניתוח מאלף ומעלף גם יחד ../images/Emo13.gif

לגבי המילה שׁוֹבָךְ , אמנם איני מליצת היושר של אלתרמן אבל שׁוֹבָךְ ניתן לכתוב גם שֹׂבֶךְ. ובשיר זה הכוונה ל-שֹׂבֶךְ יונים. קסנדרה

 

[טאסנים]

וואו, איזה יופי איציק ../images/Emo13.gif

תודה, תודה. ושאלה לי (כי לא אוכל בלי ) איך הגעתם לשירה עצמה, כלומר לדימוי לשירה? זה מעניין אותי, מה הוביל.

 

[aiziq]

קודם כל ברור לך שטעיתי בניתוח

אז אני קצת מתלבט בקשר לתשובה לשאלתך

בכל אופן הניצוץ נדלק אצלי במילה קטנה : מדליק |לך| עצי דובדבן. וזכרתי שבשיר אחר, כמו שכתבתי בסוף הניתוח, אלתרמן אומר: הא לך וגם שם הנמענת בשיר היא ספק אישה ספק שירה ועם תחושת הבטן הזאת הלכתי הלאה. איציק.

 

[טאסנים]

תודה, אני גם לומדת ../images/Emo13.gif

 

[פרח תרבותי]

ועכשיו אני../images/Emo39.gif

תגובתי המאוחרת מאוד (לא יודעת איך אתם שולפים כל כך מהר את הניתוחים... לקרוא שיר לוקח לי זמן ממושך יותר מאשר לכתוב...) מגיעה לפני שקראתי את התגובות האחרות (וזה מפתה, אבל אני מתאפקת). אז ככה - לדעתי הנמענת היא שתיים - אשה (יפה, נחשקת, מדהימה) וגם הלבנה (ירח). אני חושבת שהנמענת העיקרית היא אשה, המשולה ללבנה. יש פה אליה וקוץ בה - אותה אשה מדהימה, היא, כמו הלבנה - 1. רחוקה, אולי קרה, אולי מנוכרת, אולי בלתי מושגת. 2. עם כל הכבוד - היא איננה השמש. אורה אינו נובע ממנה, והיא זוכה להאיר בלילה. אם אני מנסה להבין מה זה אומר - אותה אשה כוחה ביופיה, אבל לא יותר מזה. גופה הוא שנחשק. היא רצויה למעשה האהבים, בלילה. אבל היא איננה אהובה. ונגזר עליה, למצער, להיות... לבדה. אמצעים אמנותיים? - 1. האנלוגיה לגרמי השמיים (אם האשה היא הירח, הגברים הם דבי הציר, כוכבי הלכת.) 2. יש פה דימוי "מוסווה" (אם אני לא טועה ומטעה) - השוקיים הם תהילה ללוטשי המתכת אז הגוף מדומה לחומר ביד הפסל. 3. האנשת עצמים ואיתני הטבע - הלילה סחרחר... מדליק...דובי הציר נוהמים...כוכבי הלכת מסתכלים. 4. (ואינני יודעת אם יש לזה שם) הענקת תנועה ופעולה לשם עצם שאינו בעל תנועה - לגזרה יש מרוץ, והוא מפנק ומהיר. ומה עוד? שזה שיר מקסים בעיניי. פשוט נפלא. מתקשר לי לשאלה של חיים - עדיין רחוקה מאוד הדרך עד שאהין לאמר על עצמי, אם בכלל, "אני משוררת".. תודה, קסנדרה.

 

[קסנדרה*]

לְבַדֵּךְ – נתן אלתרמן - ניתוח השיר

לְבַדֵּךְ – השם יוצר אצלי כקוראת ציפייה לעיסוק בשיר, באשה בודדה, עזובה ואולי חסרת אונים. (קונוטציה שנשברת כבר בשורה הראשונה בשיר). בית ראשון: שׁוֹקַיִךְ תְּהִלָּה לְלוֹטְשֵׁי הַמַּתֶּכֶת - שוקי הדמות הנמענת, הנערצת (פנייה בגוף שני) נרמזים כפסל אשר לוטשי המתכת עיצבו באופן אולי מושלם, והיא הסיבה להערצה. הנמענת לא בודדה, יש מי שמעריץ אותה, בדמותה פיסלו. מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ מְפַנֵּק וּמָהִיר - בניגוד לדמות הדוממת המתכתית המלוטשת, הדמות אשה מהירה . פה יש אוקסימורון - שוקייך (המתכתיות) - מרוץ גזרתך. בָּךְ מִסְתַּכְּלִים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת - ההערצה נמשכת, הדובר הופך את הדמות לדמות שמיימית, אלוהית שאפילו כוכבי הלכת מתבוננים בה. לָךְ נוֹהֲמִים דֻּבֵּי הַצִּיר - מהות האשה, הדמות הנערצת כ"כ מסחררת ורבת רושם עד שדובי הציר נוהמים לה מתוך הערצה ותהילה. ( כאן אכן עולה הקונוטציה כמו שהזכרתם כאן, כי מדובר בדובה הקטנה ובדובה הגדולה). בית זה מסתיים באוירה של דמות, מעין דמות אלוהית. מצד אחד פסל מתכתי קר ומרוחק, נשוא הערצה ומצד שני אינה דוממת, מהירה, נעה במהירות. קיימת הערצה, כמעט סגידה לדמות. בית שני: שָׂדוֹת שֶׁחָוְרוּ וְעֵצִים נוֹשְׂאֵי שֹׁבֶל - עָמְדוּ בְּאוֹרֵךְ הַלָּבָן. * הדמות מאירה אור לבן על השדות והם מחווירים למראה אורה, זה יוצר קונוטאציה להינומה לבנה של כלה ואולי גלימת מלכות. ההערצה/ההאללה ממשיכה, גם בבית זה. הַלַּיְלָה, סְחַרְחַר מִיּוֹנִים עַל הַשֹּׂבֶךְ, מַדְלִיק לָךְ עֲצֵי דֻּבְדְּבָן . * הלילה, ראשו סחרחר עליו. כאן יש האנשה של הלילה הסחרחר מאורה של הלבנה, והוא עושה לדמות מחווה ומדליק עבורה את עצי הדובדבן. הלילה התואר אולי כנער מאוהב זוהי מטאפורה חיה - אנחנו כקוראים לא רגילים לצימוד של לילה עם סחרחר, מילה המשתלבת יותר עם אדם הלום יין או נער מאוהב. בד"כ לילה יכול להשתלב כשחור, סוער, שקט, בהיר וכדומה. הרומן עם הלילה, החיזור שלו והערצת הכוכבים ודובי הציר מעבירים את התחושה שמדובר בדמות שמיימית - הלבנה ואולי איזו אלה מיתולוגית. * השם לבדך עולה אצלי שוב בסיומו של השיר, היא דמות נערצת, דמות שמיימית, אבל היא לבד! כמו כל דבר שאליו נשואות העיניים אך הוא מרוחק ונמצא לבדו במרומי "האולימפוס" או במרום. הלילה מחזר אחרי הדמות, לא נושא אותה לאשה, אפילו לא מתואר קשר ביניהם, רק הערצה/האללה מרחוק ובסופו של דבר הדמות נשארת בודדה. ההערצה המתוארת לאורך כל השיר יכולה להיתפס גם כפחד "השדות חוורו, עצים נושאי שובל עמדו" - כאילו שהדמות, כאשר היא מופיעה ומפיצה מאורה, היא אלילה המטילה אימה על נתיניה. קיימת חריזה בשיר: אלתרמן חוזר וחורז בשיריו פואטיקה אוקסימורונית הבנויה על תופעות מנוגדות או מלכד ניגודים (שוקי מתכת ומרוץ גזרתך). לדוגמא: החרוז לבן-דובדבן. צבעי האדום המרמזים על דם ואולי סוף עקוב מדם, או על חושניות האשה לעומת הלבן החיוור. לסיכום: הדמות הנערצת יכולה להיות הלבנה, ויכולה להיות דמות אשר המשורר מעריץ והיא בלתי מושגת והוא מדמה אותה בעיני רוחו ללבנה או לאלילה. לכן הוא השתמש בגורמי השמיים ובמרום. לאלו מביניכם שחשבו על השירה, זו לא הכוונה, אלתרמן השיג את השירה, כתב ויצר אותה גם בעבור הדורות הבאים, הרומן שאלתרמן ניהל עם השירה, נשאו פרי, היא לא הייתה בלתי מושגת. מטאפורה, אחת היפות היא: מֵרוֹץ גִּזְרָתֵךְ. קסנדרה

 

[אש ה]

התחלה של ניסיון לקריאה

בבית הראשון הדימויים הלכאורה מעריצים שבונה אלתרמן הם חדים וקרים כמתכת, אפילו אלימים בתחושה שהם יוצרים. "לוטשי המתכת" מעלה אסוציאציה של "לוטשי עיניים", במיוחד לאור השורה השלישית "בך מסתכלים ----- הלכת". הנהמות והדובים מוסיפים לתחושת האלימות, אפילו המילה "גזרתך" נשמעת חדה בתוך ההקשר של מרוץ, מהיר, מתכת, וציר. הבית השני לעומת זאת רך מראשיתו. עולם הדימויים חף מכל חדות שהיא. הכל אוורירי אינסופי למראית עין: שדות, חיוורון, שובל, אור... כל הרכות הזאת מובילה לשורה מסיימת המפתיעה. אלתרמן חוזר באחת לחדות בשימוש בצמד המילים "מדליק לך" הקוטעות את הרכות של כל המילים בהן השתמש בבית זה, ולאן הוא שובר הכל? ל"עצי דובדבן" עץ נאצל, מרהיב ובעל פרי שהוא מסמלי הארוטיקה. אני קוראת את השיר בפשט. כמיועד לאשה. בקריאתי, הבית הראשון בא לשקף את הדרך הגסה בה מתייחסים הגברים הסובבים אותה, אל הנמענת. והכותב מכליל את עצמו בהם כשהוא כותב על הדברים מבפנים. ("מרוץ גיזרתך מפנק ומהיר"-לא רק להם... גם לי כמותם). בבית השני הוא עובר פאזה, ומגיע דרך הרוך, ההתבטלות העצמית ("שדות שחוורו... באורך...)והאהבה, אל אותו המקום של תשוקה חדה וארוטית, אלא שהמקום הזה אינו עוד אותו המקום. הוא חסר את האלימות שהיתה בבית הראשון. במקום זה בקצה השיא אחרי ה"מדליק לך" מחכים......."עצי דובדבן" מקווה שהדברים נהירים פחות או יותר למרות השעה והעייפות...

 

[קסנדרה*]

אשה תודה שנטלת חלק ../images/Emo13.gif

יש כמה נגיעות טובות בהבנתך את השיר, אבל איני חושבת שבשיר הזה מבוטאת אלימות. מרוץ גזרתך מפנק ומהיר - הוא אחת המטאפורות היותר יפות שקראתי מאז ומתמיד, כאן היא מעבירה, אשה יפה שאצה לה דרכה, (מפנק את עיני המתבוננים בה) מהירה וזה בניגוד לשוקיה המתכתיים שלוטשו בידי אמן. אין גם רמיזה ארוטית בשיר, נהפוך הוא, הנמענת קרה ומרוחקת ובלתי מושגת. ולא ידעתי שהדובדבן מסמלי הארוטיקה

טוב, מה אני מבינה בארוטיקה ? כלום. קסנדרה

 

[aiziq]

דובדבן=דוגדגן ו... ../images/Emo9.gif