השיר שנעבוד עליו מחר בסדנא

[femme]

הוא מתרכז כל כולו בתיאור קמטי האמא

אכן, אין שום התפתחות מעבר לזה. ואולי זה כל מה שהכותב רצה ?

 

[קסנדרה*]

ואולי הוא רצה להביע רק את חייה ??

את מה שהוא רואה בה היום לאחר כל השנים

 

[femme]

נכון

 

[פרח תרבותי]

יתכן אבל

יתכן שהוא רצה להביע רק את קמטי חייה, ואולי צער על כך שלא אמר לה את אהבתו בחייה, אבל איכשהו זה מינורי מדי. אם הוא רצה להגיד שהחיים עשויים להיות שדופים, בנאליים, אז אולי הוא הצליח. אבל (ופה זה בקורת עלינו!) בעולם שלנו - זה כנראה לא מספיק. אנחנו צריכים הרבה יותר מתח ודרמה כדי להצטמרר ולבכות. שוב - הבקורת עלינו!!

 

[femme]

...ז"א לכתוב באופן יותר דרמטי !!

 

[קסנדרה*]

במיוחד בכתיבה בשירה המודרנית

שזה סגנון מחד קליל ומאידך תובעני

 

[femme]

את מספרת לי....

 

[קסנדרה*]

ואולי באמת זה תלוי בנו?

ואולי לנו יש ציפיות הרבה מעבר במיוחד בגלל ההשפעות של המאה העשרים. בשירה המודרנית התרגלנו לרעמי תותחים, לסיומים מנצחים "פואנטות" (שונאת את המילה) וכדומה ואולי....?

 

[femme]

אין ספק שהרף עלה. דוגמא-הפורום.

 

[פרח תרבותי]

אני אכן חושבת ככה

לפני מספר שנים התחלתי לקרוא ספר של ס. יזהר (הוא היה אז חדש). למעלה מ-10 עמודים ראשונים עסקו בתיאור עקבות שהותירו שניים בחול על שפת הים. הנחתי את הספר, כמובן. אני לא זוקפת את זה לזכותי - אבל איך אפשר לקרוא תיאורים כאלה, בימים שבהם "כבר לא מתים מאהבה"?

 

[פייקו]

פרח- "תרבותי"

"למות מאהבה" זו לא תרבות.. לעומת זאת האם לקרוא עשרה דפים המתארים צעידה בחול זה כבר עניין לתרבות.. ולכן פעמים שמקריאה כזו את יכולה ללמוד ניאונסים קטנים בכתיבה משחקי כתיבה וכאחד שכיום יוצרת אני חושב שחשוב לדעת גם מזה אך זו דעתי.

 

[פרח תרבותי]

מסכימה איתך

והבקורת שלי היתה, כפי שציינתי במפורש, על האדם בן ימינו (כולל אני), חסר הסבלנות, המחפש ריגושים רגעיים ועזים ואחוז תזזית לזכות בסיפוקים מיידיים, ובהקשר לדוגמא הנדונה - איננו יכול למצוא את המנוחה המיוחלת בקריאת 10 דפים על עקבות בחול (וזו רק מטאפורה).

 

[פרח תרבותי]

אני לא בטוחה שזה מה שהוא רצה

אני חושבת שהסוד כביכול הוא זה שמדובר באמו - כי בהתחלה המידע הזה אינו גלוי. מאידך - נדמה שהוא ברור לקורא לפני הסוף, ובכל מקרה, אין התפתחות דרמטית שזה מאוד יפתיע.

 

[קסנדרה*]

אני חושבת שהדובר מתבונן בקמטי חייה

אבל בעצם מדבר הוא על עצמו, כי הוא פוחד מאובדנה ומה יהיה עליו ?

 

[femme]

כשהוא מתאר את קמטי האשה,

מרגישים בהחלט את הצער והכאב של הכותב.

 

[קסנדרה*]

כן בהחלט יש בו צער הרי אנחנו בד"כ

לא רואים את הדברים עד שלפתע הם מכים בנו.

 

[פרח תרבותי]

ומשהו טוב ומנחם בשיר

נדמה היה לי שהאמא כבר נפטרה והדובר, ליד קברה, מרגיש קרוב אליה, מפויס, יכול לקבל את הקמטים באהבה ובחמלה ובחסד. את זה אהבתי.

 

[femme]

../images/Emo39.gifנראה לי שאת צודקת :

אולי לזאת כוונתו כשהוא אומר אבן ועוד אבן ומתאר את האדמה שמסביבה ?

 

[פרח תרבותי]

כן, בפירוש כך חשבתי. הוא ליד קברה

 

[קסנדרה*]

האמא לא נפטרה לאאאאאא