hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
הפיננסי. אני מגיע ממשפחה עשירה. ממזמן הגיע הזמן שאני אספר את זה. השאלה היא, למה לא סיפרתי עד עכשיו? טוב, כי אני באופן אישי לא חושב שזה כזה מעניין, או כזה חשוב, או קשור אל הפורומים או הכתיבה שלי בהם, או שזה בהכרח משהו שאנשים צריכים לדעת אותו או שזה אחד הדברים הגדולים או המרכזיים שמגדירים אותי. כי כאילו, אני חושב שאני הרבה יותר מוגדר על-ידי הלב הטוב שלי והאישיות הטובה שלי, החוכמה האדירה שלי, הכישרון הרב שלי, ואפילו המראה הנאה שלי (שימו לב איך שממש מניתי את הדברים מהדברים החשובים יותר אל החשובים פחות), לפני מה שאני מוגדר על-ידי הכסף שלי. מה גם, שבואו נזכור שבסוף-בסוף, זה לא באמת-באמת כזה-כזה הכסף שלי. זה הכסף של ההורים שלי. אני נחשב עשיר כי אני פשוט מגיע מאותה משפחה. אני עשיר כי אני איתם וכי אני חי מהכסף הזה.
ועכשיו, אם הכסף לא כזה מעניין, או כזה חשוב, או קשור אל הפורומים או הכתיבה שלי בהם, וזה לא משהו שבהכרח אנשים צריכים לדעת עליו או שזה אחד הדברים הגדולים או המרכזיים שמגדירים אותי, אז למה בסוף אני כן מדבר על זה וכן מספר?
קודם כל, כי אפילו שזה לא כזה מעניין או חשוב, כן קרה שמידי פעם בפעם נפלט לי איזשהו משהו עם אנשים שכן מרמז על הכיוון הזה, כמו לדוגמה "לדולצ'ה וגבאנה שלי אין שרוכים, הן פשוט נתפסות על הרגל" או "קרה ככה וככה ואז עליתי אל החדר שלי ועשיתי ככה וככה..." או "הספרייה שלי כוללת למעלה מ-1,500 ספרים" ודברים בסגנון הזה, ואז בעצם נוצר מצב שהנה חלק מהאנשים מתחילים לדעת ומתחילים לשים לב, ואז בעצם נוצר מצב של חלק מהאנשים יודעים וחלק לא, ואז אני כאילו כזה חושב לעצמי "בסדר נו יאללה, אם כבר אז כבר", אז החלטתי שאולי הגיע הזה פשוט לצאת בהכרזה רשמית וליישר קו עם כולם.
שנית כל, יש דווקא את אלו הטוענים, שדווקא יש ערך וחשיבות לחשיפת הרקע האישי, כדוגמת הגיל, ההשכלה, המצב הפיננסי וכדומה', מכיוון שהדבר מוסיף עוד נופך לדברים ומאפשר להבין את האדם, דבריו, דעותיו ועמדותיו בהקשרים גדולים ורחבים יותר, מה שמאפשר לשפר את איכות, יעילות ועומק הדיון, שאני חייב להודות, זה לפחות נשמע נכון, וכשכך מנוסחים הדברים, זה דווקא נשמע די משכנע, ועל כן השתכנעתי, והחלטתי לשחרר.
ועכשיו, ואחרי כל זה, נותרה עוד שאלה גדולה אחת אחרונה-אם המשפחה שלי עשירה, למה ההורים לא נותנים לי כסף להשקיע על-מנת לממש את גאונותי הפיננסית, האדירה ביותר שנצפתה בכל הזמנים? וואי, תקשיבו, זה סיפור טראגי ברמות. החיים שלי הם טלנובלה. באמא.
אז ככה:
כשסבתא זכרונה לברכה, שהייתה רופאה רוסית-מוסקבאית כבר במחצית הראשונה של המאה ה-20, נפטרה מהסרטן שהיה לה בכל הגוף בינואר של 1998, יומיים לאחר שנולדתי, שזאת גם כנראה הסיבה למה היא נפטרה מתי שהיא נפטרה כי היא כנראה החזיקה מעמד עד אז כי היא הייתה חייבת לדעת שנולדתי ואני ואמא בסדר, כשהיא נפטרה, היא הורישה מיליון שקל ודירה. לא הרבה אבל לא קצת. הכסף האמיתי לא הגיע עד מותו של סבא.
סבא, שהיה גאון פיננסי (נו, אלא מה?), עשה את הכסף משני דברים, עסקים, והבורסה.
בסופו של דבר, ויום אחד, סבא הפסיד הרבה כסף, בעסקים ובבורסה, אבל סבא יותר הרוויח מאשר הפסיד, ככה שאת הפער בין הרווח להפסד, שזה לא קצת, הוא הוריש כשמת.
הבעיה היא, שאמא ואבא כאילו קצת קיבלו טראומה מההפסדים של סבא, שבאיזשהו מקום זה מגוחך לחלוטין, כי זה אפילו לא הפסדים שלהם אלא שלו, אז הם בטראומה בשביל ובגלל מה שקרה למישהו אחר? מצד שני, זאת הירושה שלהם, שהם ראו סכום משמעותי ממנה נעלם לפתע, אז מצד שני אולי אני בכל זאת קצת מבין אותם.
בעקבות האירוע, אבא ואמא פיתחו סוג של טינה וחשדנות טבעית ומובנת כלפי עולם הפיננסים. עסקים, ובוודאי שהבורסה.
כמובן שזה גם לא עוזר שהגאונות הפיננסית של סבא לגמרי דילגה על אמא מה שרק עוד יותר הופך בעבורה את העולם הזה לעולם זר ומוזר שאליו אין לה שום קשר ושאליו היא איננה מתחברת. אבל מצד שני, אולי ככה אני זכיתי לקבל מנה כפולה, והפכתי, עובדתית, לגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים, שמתעלה על סבו אלפי מונים ויותר.
מה אני יכול להגיד?
I am my grandfather's grandson. I'm guilty as fuck. Take me to the fucking guillotine
תצרפו את כל הדברים האלו ביחד, והתוצאה היא שההורים מסרבים עקרונית, ללא קשר לכסף שיש אותו ואיך שמה שאני רוצה זה כלום בהשוואה למה שיש וגם אם אני אפסיד הכול עד השקל האחרון עדיין אין שום בעיה אמיתית, לתת לי כסף להשקיע. זאת כאשר כאמור, אני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים ואנשים גם ראו את זה קורה במו עיניהם (ואני ממש לא מדבר על זה שחזיתי את 2022. זה עוד בקטנה. אני מדבר ל זה שחזיתי מניות ואז הן עלו באלפי אחוזים), כולל ההורים שלי, אבל הרתיעה מהמקום שבו סבא הפסיד מיליונים רבים, מושרשת בהם כל-כך חזק, שהם לא מוכנים לשמוע בכלל, או לפחות לא היו מוכנים לשמוע בכלל זמן רב, גם אם לאט-לאט הם מתחילים להישחק. בינתיים, כל-כך קרוב, ובאותה נשימה, כל-כך רחוק.
אבל ככה הם. זה ערכים. זה אידיאלים. זה אמונות. וזה רגשות. זה במיוחד רגשות. ורגשות זה דבר לא רציונלי.
זה גם לא רק החשש מהבורסה (של ההורים. לא שלי). באופן כללי אנשים צנועים סה"כ. חיים ברמה פחותה מכפי יכולתנו
זה בא לדוגמה לידי ביטוי בבית הצנוע (יחסית לכסף שיש [שני קומות, שלוש חדרי שינה, סלון, מטבח, שני חדרי שירותים ומרפסת. פשוט אף-פעם לא עברנו גם אחרי שסבא מת והוריש בוכטה. דוד שלי לשם ההשוואה, שמייעץ לבנקים ב-200 שקל לשעה, ושיש לו משמעותית פחות כסף מאיתנו, חי בוילה פרטית של שלוש קומות עם חצר פרטית ובריכה]), והטיסות לחו"ל רק פעמיים בשנה כמו כל שאר האנשים.
את הסטטוס הכלכלי הגבוה ניתן לראות אצלנו לדוגמה בעיקר באוכל, בבגדים. אולי את הספרייה שלי אפשר להחשיב. היא עלתה יותר ממאה וחמישים אלף שקל. לא שיש לי ספרים נדירים או משהו, כן? זאת פשוט כמות מאסיבית של ספרים. איך אתם חושבים שנעשיתי כזה חכם? רק גנטיקה?
אבל בסוף כן, זה מה שההורים מאמינים בו, צניעות, איפוק, לא להשתגע יותר מידי רק כי יש מה שאפשר להשתגע איתו. בכל זאת, אתם יודעים מאיפה באנו, רוסיה הקומוניסטית. כלומר כן, ההורים נולדו בארץ, אבל מי גידלה את אמא שלי?
זה, הטראומה ממה שקרה לסבא, זה שהגאונות הפיננסית דילגה על אמא, ומעל הכול הערכים, זה למה הם לא מביאים לי כסף להשקיע.
זה קצת כמו כשפתחתי שרשור על זה שהדמי כיס שלי הם 3,000 שקל בחודש ושאלתי האם לדעתם של החברים עליי לבקש העלאה ל-4,000 שקל בחודש, כאשר במשפחה אחרת עם אותו מצב פיננסי היה לי עכשיו כמה מיליונים בחשבון הבנק מתנה מההורים והייתי עכשיו על יאכטה בקאריביים כשדוגמנית על נורווגית בלונדינית עם עיניים כחולות אוכלת לי קוויאר מהביצים.
העיקר שאחרי כל הסיפור הזה, אנשים חושבים שאני משוגע כשאני טוען שעל סיפור חיי יעשו סדרות טלוויזיה וסרטים בהוליווד.
טוב, אבל מצד שני, אנשים לא מכירים את סיפורי.
בנוגע להורים, אני משקיע עליהם עבודה כבר למעלה משנתיים בניסיון "לשבור אותם". אני מאמין שזה מתקדם טוב. אני חושב שהם על סף שבירה. אז כמו שאומרים, תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו לי אצבעות!
תודה רבה לכולם על ההקשבה. אני הייתי מאור. ילד שמנת מפונק אירופאי-רוסי זין מניאק אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני מהאריסטוקרטיה שמגיע ממשפחה עם כסף ושהוא דור חמישי באקדמיה (בקירוב, בשלב כלשהו מאבדים את הספירה).
ועכשיו, אם הכסף לא כזה מעניין, או כזה חשוב, או קשור אל הפורומים או הכתיבה שלי בהם, וזה לא משהו שבהכרח אנשים צריכים לדעת עליו או שזה אחד הדברים הגדולים או המרכזיים שמגדירים אותי, אז למה בסוף אני כן מדבר על זה וכן מספר?
קודם כל, כי אפילו שזה לא כזה מעניין או חשוב, כן קרה שמידי פעם בפעם נפלט לי איזשהו משהו עם אנשים שכן מרמז על הכיוון הזה, כמו לדוגמה "לדולצ'ה וגבאנה שלי אין שרוכים, הן פשוט נתפסות על הרגל" או "קרה ככה וככה ואז עליתי אל החדר שלי ועשיתי ככה וככה..." או "הספרייה שלי כוללת למעלה מ-1,500 ספרים" ודברים בסגנון הזה, ואז בעצם נוצר מצב שהנה חלק מהאנשים מתחילים לדעת ומתחילים לשים לב, ואז בעצם נוצר מצב של חלק מהאנשים יודעים וחלק לא, ואז אני כאילו כזה חושב לעצמי "בסדר נו יאללה, אם כבר אז כבר", אז החלטתי שאולי הגיע הזה פשוט לצאת בהכרזה רשמית וליישר קו עם כולם.
שנית כל, יש דווקא את אלו הטוענים, שדווקא יש ערך וחשיבות לחשיפת הרקע האישי, כדוגמת הגיל, ההשכלה, המצב הפיננסי וכדומה', מכיוון שהדבר מוסיף עוד נופך לדברים ומאפשר להבין את האדם, דבריו, דעותיו ועמדותיו בהקשרים גדולים ורחבים יותר, מה שמאפשר לשפר את איכות, יעילות ועומק הדיון, שאני חייב להודות, זה לפחות נשמע נכון, וכשכך מנוסחים הדברים, זה דווקא נשמע די משכנע, ועל כן השתכנעתי, והחלטתי לשחרר.
ועכשיו, ואחרי כל זה, נותרה עוד שאלה גדולה אחת אחרונה-אם המשפחה שלי עשירה, למה ההורים לא נותנים לי כסף להשקיע על-מנת לממש את גאונותי הפיננסית, האדירה ביותר שנצפתה בכל הזמנים? וואי, תקשיבו, זה סיפור טראגי ברמות. החיים שלי הם טלנובלה. באמא.
אז ככה:
כשסבתא זכרונה לברכה, שהייתה רופאה רוסית-מוסקבאית כבר במחצית הראשונה של המאה ה-20, נפטרה מהסרטן שהיה לה בכל הגוף בינואר של 1998, יומיים לאחר שנולדתי, שזאת גם כנראה הסיבה למה היא נפטרה מתי שהיא נפטרה כי היא כנראה החזיקה מעמד עד אז כי היא הייתה חייבת לדעת שנולדתי ואני ואמא בסדר, כשהיא נפטרה, היא הורישה מיליון שקל ודירה. לא הרבה אבל לא קצת. הכסף האמיתי לא הגיע עד מותו של סבא.
סבא, שהיה גאון פיננסי (נו, אלא מה?), עשה את הכסף משני דברים, עסקים, והבורסה.
בסופו של דבר, ויום אחד, סבא הפסיד הרבה כסף, בעסקים ובבורסה, אבל סבא יותר הרוויח מאשר הפסיד, ככה שאת הפער בין הרווח להפסד, שזה לא קצת, הוא הוריש כשמת.
הבעיה היא, שאמא ואבא כאילו קצת קיבלו טראומה מההפסדים של סבא, שבאיזשהו מקום זה מגוחך לחלוטין, כי זה אפילו לא הפסדים שלהם אלא שלו, אז הם בטראומה בשביל ובגלל מה שקרה למישהו אחר? מצד שני, זאת הירושה שלהם, שהם ראו סכום משמעותי ממנה נעלם לפתע, אז מצד שני אולי אני בכל זאת קצת מבין אותם.
בעקבות האירוע, אבא ואמא פיתחו סוג של טינה וחשדנות טבעית ומובנת כלפי עולם הפיננסים. עסקים, ובוודאי שהבורסה.
כמובן שזה גם לא עוזר שהגאונות הפיננסית של סבא לגמרי דילגה על אמא מה שרק עוד יותר הופך בעבורה את העולם הזה לעולם זר ומוזר שאליו אין לה שום קשר ושאליו היא איננה מתחברת. אבל מצד שני, אולי ככה אני זכיתי לקבל מנה כפולה, והפכתי, עובדתית, לגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים, שמתעלה על סבו אלפי מונים ויותר.
מה אני יכול להגיד?
I am my grandfather's grandson. I'm guilty as fuck. Take me to the fucking guillotineתצרפו את כל הדברים האלו ביחד, והתוצאה היא שההורים מסרבים עקרונית, ללא קשר לכסף שיש אותו ואיך שמה שאני רוצה זה כלום בהשוואה למה שיש וגם אם אני אפסיד הכול עד השקל האחרון עדיין אין שום בעיה אמיתית, לתת לי כסף להשקיע. זאת כאשר כאמור, אני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים ואנשים גם ראו את זה קורה במו עיניהם (ואני ממש לא מדבר על זה שחזיתי את 2022. זה עוד בקטנה. אני מדבר ל זה שחזיתי מניות ואז הן עלו באלפי אחוזים), כולל ההורים שלי, אבל הרתיעה מהמקום שבו סבא הפסיד מיליונים רבים, מושרשת בהם כל-כך חזק, שהם לא מוכנים לשמוע בכלל, או לפחות לא היו מוכנים לשמוע בכלל זמן רב, גם אם לאט-לאט הם מתחילים להישחק. בינתיים, כל-כך קרוב, ובאותה נשימה, כל-כך רחוק.
אבל ככה הם. זה ערכים. זה אידיאלים. זה אמונות. וזה רגשות. זה במיוחד רגשות. ורגשות זה דבר לא רציונלי.
זה גם לא רק החשש מהבורסה (של ההורים. לא שלי). באופן כללי אנשים צנועים סה"כ. חיים ברמה פחותה מכפי יכולתנו
זה בא לדוגמה לידי ביטוי בבית הצנוע (יחסית לכסף שיש [שני קומות, שלוש חדרי שינה, סלון, מטבח, שני חדרי שירותים ומרפסת. פשוט אף-פעם לא עברנו גם אחרי שסבא מת והוריש בוכטה. דוד שלי לשם ההשוואה, שמייעץ לבנקים ב-200 שקל לשעה, ושיש לו משמעותית פחות כסף מאיתנו, חי בוילה פרטית של שלוש קומות עם חצר פרטית ובריכה]), והטיסות לחו"ל רק פעמיים בשנה כמו כל שאר האנשים.
את הסטטוס הכלכלי הגבוה ניתן לראות אצלנו לדוגמה בעיקר באוכל, בבגדים. אולי את הספרייה שלי אפשר להחשיב. היא עלתה יותר ממאה וחמישים אלף שקל. לא שיש לי ספרים נדירים או משהו, כן? זאת פשוט כמות מאסיבית של ספרים. איך אתם חושבים שנעשיתי כזה חכם? רק גנטיקה?
אבל בסוף כן, זה מה שההורים מאמינים בו, צניעות, איפוק, לא להשתגע יותר מידי רק כי יש מה שאפשר להשתגע איתו. בכל זאת, אתם יודעים מאיפה באנו, רוסיה הקומוניסטית. כלומר כן, ההורים נולדו בארץ, אבל מי גידלה את אמא שלי?
זה, הטראומה ממה שקרה לסבא, זה שהגאונות הפיננסית דילגה על אמא, ומעל הכול הערכים, זה למה הם לא מביאים לי כסף להשקיע.
זה קצת כמו כשפתחתי שרשור על זה שהדמי כיס שלי הם 3,000 שקל בחודש ושאלתי האם לדעתם של החברים עליי לבקש העלאה ל-4,000 שקל בחודש, כאשר במשפחה אחרת עם אותו מצב פיננסי היה לי עכשיו כמה מיליונים בחשבון הבנק מתנה מההורים והייתי עכשיו על יאכטה בקאריביים כשדוגמנית על נורווגית בלונדינית עם עיניים כחולות אוכלת לי קוויאר מהביצים.
העיקר שאחרי כל הסיפור הזה, אנשים חושבים שאני משוגע כשאני טוען שעל סיפור חיי יעשו סדרות טלוויזיה וסרטים בהוליווד.
טוב, אבל מצד שני, אנשים לא מכירים את סיפורי.
בנוגע להורים, אני משקיע עליהם עבודה כבר למעלה משנתיים בניסיון "לשבור אותם". אני מאמין שזה מתקדם טוב. אני חושב שהם על סף שבירה. אז כמו שאומרים, תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו לי אצבעות!
תודה רבה לכולם על ההקשבה. אני הייתי מאור. ילד שמנת מפונק אירופאי-רוסי זין מניאק אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני מהאריסטוקרטיה שמגיע ממשפחה עם כסף ושהוא דור חמישי באקדמיה (בקירוב, בשלב כלשהו מאבדים את הספירה).
