השפעת רכיבה באופני כביש על משקל הרוכב החובב - במילניום הזה .

[ItsikH]

זה המסלול אליו כיוונתי, על החוף, וגם ביארה הצצתי אז
אלו מסלולים שלא משרתים יוממים ולכן פופולריים לרוכבי כביש.
המסלול על החוף אמנם לא ממש נפרד אבל עדיין מסומן לפחות בחלקו הגדול למיטב זכרוני.
ההשוואה לראשצי עדיין תקפה - מסלול שרוכבי הכביש מתרכזים בו, ולכן ניתן כמו שתארת להצטרף לרוכבים. שים לב שבניגוד למסלולי נחשון, מסלול החוף במלבורן גם קצר יחסית, גם מוגבל בביצוע בגלל התנועה [וגם מישורי כמעט לחלוטין כמובן].
ואל תשכח, שמספר תושבי מלבורן [רבתי] לבדה כמחצית מכלל אזרחי ישראל...

 

[nachshon4]

לא שוכח כלום, האמן לי...

מסלול החוף במלבורן לא קצר, תלוי כמה אתה ממשיך איתו.
אתה יכול לבחור להגיע איתו עד מורנינגטון (וחזרה, יותר מ-100 ק"מ מהעיר), או אפילו עד קצה הפנינסולה (וחזרה, 180 ק"מ).

 

[ItsikH]

ודאי, זה מה שעשינו ביומנו הראשון במלבורן, סורנטו וחזרה, אבל
השביל הנפרד הוא בערך ממעגן המעבורת בצפון [בקרבת מרכז מלבורן] עד בערך ricketts point שם יש מפגש רוכבים נוסח נחשון, דרומה משם זה כבר כביש פתוח וכמות הרוכבים פוחתת בדרמטיות ביחס לקטע הקודם. הקטע עמוס הרוכבים הוא קצר יחסית סדר גודל 20ק"מ לכל כיוון.

 

[nachshon4]

הקטע המרכזי הוא מהעיר עד

Mordialoc, עליו רוכבים הכי הרבה ביום יום (בערך 25 ק"מ כוון אחד), ונכון שדרומה משם זה פוחת.
עדיין, בעיקר בשבת ראשון אלפי רוכבים ממשיכים לפחות עד FRANKSTON.
בנוסף, זה כמו רכבת, אין נקודת מפגש אחת. בהמון מקומות לאורך כל הציר הזה נפגשים בנפרד מאות רוכבים.

למשל, בצומת של NORTH RD עם NEPEAN HWY, שזה קרוב לאיפה שפגשתי אתכם, נפגשים כל יום בשעה 5:45, וב-6:00 בבוקר בין 100 ל-200 רוכבים. חורף או קיץ. הנה כאן: http://cyclingtips.com.au/bunch-rides/bunchridefinder/

 

[ariasdo]

בישראל רוב הרוכבים יוצאים בשעות תפילת השחרית - הסיבות ?

 

[יאיר בן עמי]

שעת הרכיבה גם היא קשורה להתפתחות הענף מהטריאתלון...

כפי שכתבתי בהודעות קודמות - הטריאתלון הביא לפריחה באופני כביש בישראל.

לפני כשלושים שנים אורגנו תחרויות הטריאתלון הראשונות בישראל.
אלו היו קבוצניקים שארגנו אותם וגם רוב המשתתפים היו חברי הסתדרות למרות שאז כבר לא החזיקו ממש בכיס את הפנקס האדום.
תחרויות היו מארגנים בשבתות, אז טרום חמשה ימי עבודה בשבוע.

אז קם מנהל ענף האבוקדו באיזה קיבוץ (מטפורה, אבל לא רחוקה מהמציאות) וגילה שאין לו תורנות שבת, אין תחרות ריצה באותו סופ"ש (וכמי שהשתתף בתחרויות ריצה בשנות השמונים אני זוכר לא מעטות אחה"צ) ובשיחות, שהתנהלו כבר זמן מה, עם חבר מקיבוץ אחר הם החליטו לארגן טריאתלון.

אז מתי מארגנים תחרות?
בשבת, בבוקר, במקום התורנות, כי במילא כבר התעוררנו ואין הרבה מה לעשות (טלביזיה לא הייתה משהו אז ואם בכלל בשבת, רשת לא הייתה, טלפון היה עם מטבעות מחורצים וחור באצמע וכן בדיוק בגלל זה הביטוי "ירד אסימון").

אבל יש עוד משהו - טריאתלטים החלו להבין (דייב סקוט היה ראשון המבינים) כי כדי להפוך את הטריאתלון מהישרדות לתחרות צריך להתאמן כמו לתלת ענף ולא כמו לענף יחדני.
כדי לקיים שניים (אבל כבר אז, בשנות השמונים המקודמות אפילו) היו מי שהתאמנו גם שלוש פעמים ביום (סקוט + שפם, זיכרו - זה יהיה במבחן).
שלושה אימונים ביום זה בוקר, צהריים וערב, שניים זה בוקר + ערב, או אחה"צ.
כדי לקיים מערך אימונים כזה צריך להשכים מוקדם, מאוד, נחזור לקיבוצניקים, חליבת בוקר, מישהו?!

זה על רגל אחת, אבל אם מישהו באמת רוצה לדעת איך הכל (טריאתלון ומהפכת תרבות ספורט הפנאי בישראל) החל אפשר לקרוא את זה במשהו שכתבתי לפני כשנתיים וחצי.

כאן - במדור היה היה שכתבתי על שניים מהמייסדים.
1. כאן על עוזי רן.
2. כאן על אורי אליאב.

הכל יהיה בבוחן פתע.

 

[ItsikH]

 

[nachshon4]

מחוץ לישראל זה שונה?

מי שרוצה להתאמן באופן קבוע והוא אדם עמל, בדרך כלל עושה את זה לפני העבודה.
במיוחד בתחום האופניים, שאז הכבישים הרבה יותר ריקים ומאפשרים רכיבה בטוחה יותר.

 

[ItsikH]

לא מדויק, ראשית בסופ"ש אין מגבלה כזו, ובאמת תראה את
הרוכבים יוצאים בסופ"ש בשעות סבירות לחלוטין - לא בישראל, ולא רק בגלל התנועה [שדווקא מסוכנת יותר בשבת בשעות הזריחה], כמו בגלל הלחצים בבית - הפס נגמר ב-10.
שנית, ברוב העולם יש מגבלות נוקשות יותר מבישראל על מסגרת עבודה, כך למשל באוסטרליה שלהזכירך [וזו ממש לא מדינה סוציאליסטית] יש הקפדה על שעות עבודה, ויש לך זמן להתאמן גם לפנות ערב וגם בהפסקת צהרים [דבר שבארץ לא ראיתי אף אחד חוץ ממני עושה].

 

[nachshon4]

ברור, דיברתי על ימי השבוע, לא סוף שבוע

בנוסף, אני מדבר על אימון רכיבה, לא ריצה או משהו אחר.
שעות אחרי העבודה יותר קשות לרכיבה מאשר שעות העבודה מבחינת התנועה בכבישים, וגם מבחינת היכולת לרכב בפלטון (כי לא כולם גומרים לעבוד ביחד), שזה משהו שלפחות באוסטרליה אנשים מאד אוהבים (משום מה בישראל אנשים לא מצטרפים לרכיבה משותפת אם הם לא באו יחד מראש).

 

[ItsikH]

הנהלים להם נחשפתי בקבוצות - ולא בהכרח תחרותיות
אימוני אמצ"ש הם לעתים קרובות אינדיבידואליים, אם כבר מתכננים אימון משותף, זה מתואם. אבל בעיקר, מי שמתאמן כך עובד לפי תוכנית אימונים ולא רק סתם כך בכיף.
לכן אימוני בודדים וקבוצות יש בשפע בשעות הערב המוקדמות במסלולים הסגורים שהזכרתי ואחרים.
הצטרפות לרכיבה משותפת עם זרים לא תמיד אפשרית, היא מחייבת בדיקה - לפחות שטחית וזריזה, תוך כדי תנועה - של התאמה במיומנות וביכולת. זה קורה גם בארץ אבל רק הצטרפות לקבוצה התחלתית, לא תראה רוכבים בודדים מתארגנים לקבוצה סתם כך.

ובכ"א בדוק בראשצי בשעות הבוקר המוקדמות, כמעט פקקי תנועה... ואי אפשר שלא להצטרף לפלטונים כי המסלול מצומצם ואין לאן לברוח.