די הרבה השראה ../images/Emo178.gif
אני מרגישה שאני לא יכולה לפרסם רשומה "סתם", שרשומה צריכה לומר משהו. כדי להיות הוגנת, אני גם לא אוהבת לקרוא רשומות של אחרים שהן "סתם", כלומר עשיתי ככה, אמרתי ככה. אז בשביל שאני ממש אושיב את עצמי לכתוב רשומה, זה בדרך כלל אחרי שהתבשלתי זמן מה עם הנושא, וכמעט אף פעם לא בספונטניות גמורה. דרך קבע אני מחזיקה רשימה של נושאים לרשומות, וכשאני באה לכתוב רשומה, אני בוחרת בדרך כלל מתוך הרשימה הזו. ככה, כשבא לי רעיון למשהו מוצלח, גם אם אין לי זמן לכתוב בדיוק באותו רגע (ואף פעם אין לי זמן, תמיד בשביל לכתוב אני צריכה לפנות זמן), אני שומרת את הנושא לפעם אחרת. בנתיים כל הרעיונות האלו מתרוצצים ומתעבים במחשבה, וכשהם נכתבים הם כבר די בשלים. אז בגדול, אני כותבת על דברים שקורים בחיים שלי, אבל מזווית יותר רחבה. מבחינת נושא, אז הבלוג שלי עוסק הרבה במערכת היחסים שלי עם לונדון, עיר שתקופה ארוכה רציתי לגור בה, ואז ממש הגשתמתי את הרצון הזה. תמיד הגשמה של רצון היא מקור לדרמה, כי אף פעם אי אפשר באמת לדמיין איך זה יקרה, ועל אחת כמה וכמה כשכל החיים פתאום משתנים, עד הרמה הכי קטנה של דברים. אבל מאחורי כל אלו יש הרבה פעמים סאב טקסט על הגשמה עצמית ועל בחירות שעושים עם החיים, ואלו נושאים שנורא מעניינים אותי. קהל היעד הוא כמעט בלבדי לאנשים מהאינטרנט, אבל מגיעים אלי הרבה מחוץ לתפוז. אני לא ששה לשתף אנשים שאני מכירה בבלוג, כי לא הרגשתי שאני מוכנה לחשיפה הזו. מצד שני, אני יותר ויותר מגיעה אל הנקודה שפחות חשובה לי האנונימיות ויותר מה אני יכולה לקבל מהבלוג, או במובן רחב יותר, מאתר אישי.
