אלומת האור
New member
השרשור של אתמול הולך להיעלם אז פתחתי חדש
הייתי אצל ד"ר אורלי והיה ממש טוב ב"ה. ישבתי אצלה הרבה ובכיתי הרבה - היא בכלל לא ידעה שאיילה עוזבת. הרי אני הייתי הראשונה לדעת, ואז אורלי הייתה בחופשה וחזרה רק היום, כך שלא התעדכנה. בכל אופן ביקשתי שהיא תהיה הרופאה שלי אחרי שאיילה תעזוב והיא הסכימה בשמחה ואמרה לי שאני תמיד ברוכה הבאה ושאולי היא אפילו תגבה את עצמה ברופא אחר שיעזור לה כשהיא תהיה בחופשה כמו שהיא עשתה בשביל איילה. היא אמרה שתמיד יעזרו לי שם, ולא משנה מי. היא גם אמרה לי שרוצה מאוד לקרוא דברים שכתבתי ושזה כבוד בשבילה שאני מראה לה. היא הייתה מקסימה, נתנה לי טישו, שלחה אותי לעשות משהו שהייתי צריכה לעשות והבטיחה שתחזור מאוחר יותר ותראה אותי בין פציאנטים ותשאל לשלומי. עשיתי מה שהייתי צריכה וחזרתי, ואמנם לא היה לה זמן, אבל אחרי שהמטופל האחרון יצא היא התיישבה לידי (בחוץ) ואמרה לי לקחת סרוקוול וללכת הביתה ורצתה לכבד אותי בשוקולד (מובן שלא הסכמתי...) ולדאוג לי לשתייה, וחיבקה אותי כזה בחצי חיבוק בגב בישיבה לידי. זה מאוד נגע ללבי ואמרתי לה שהיא כל כך טובה אליי ושזה לא מובן מאליו בכלל שהיא נותנת יחס כזה ושזה מרגיע אותי לדעת שהיא תהיה הרופאה שלי אחרי שאיילה... (לא מסוגלת לכתוב את זה) והיא שמחה שזה הקל עליי. זה באמת מוריד ממני מהחרדה ומשמח אותי עד כמה שאפשר לומר משמח בנסיבות האלה. אז תודה לאל שיש את אורלי ותודה לאל שיש סרקוול. נראה לי שאני זוחלת למיטה עכשיו לתת לכדור לעשות את שלו... כל כך קשה ועצוב לי, כבר מתגעגעת לאיילה כל כך... אבל מזל שיש אנשים טובים שאכפת להם ממני כל כך. היא לא איילה ולא תהיה איילה, אבל היא הכי טובה שיש בנסיבות.
הייתי אצל ד"ר אורלי והיה ממש טוב ב"ה. ישבתי אצלה הרבה ובכיתי הרבה - היא בכלל לא ידעה שאיילה עוזבת. הרי אני הייתי הראשונה לדעת, ואז אורלי הייתה בחופשה וחזרה רק היום, כך שלא התעדכנה. בכל אופן ביקשתי שהיא תהיה הרופאה שלי אחרי שאיילה תעזוב והיא הסכימה בשמחה ואמרה לי שאני תמיד ברוכה הבאה ושאולי היא אפילו תגבה את עצמה ברופא אחר שיעזור לה כשהיא תהיה בחופשה כמו שהיא עשתה בשביל איילה. היא אמרה שתמיד יעזרו לי שם, ולא משנה מי. היא גם אמרה לי שרוצה מאוד לקרוא דברים שכתבתי ושזה כבוד בשבילה שאני מראה לה. היא הייתה מקסימה, נתנה לי טישו, שלחה אותי לעשות משהו שהייתי צריכה לעשות והבטיחה שתחזור מאוחר יותר ותראה אותי בין פציאנטים ותשאל לשלומי. עשיתי מה שהייתי צריכה וחזרתי, ואמנם לא היה לה זמן, אבל אחרי שהמטופל האחרון יצא היא התיישבה לידי (בחוץ) ואמרה לי לקחת סרוקוול וללכת הביתה ורצתה לכבד אותי בשוקולד (מובן שלא הסכמתי...) ולדאוג לי לשתייה, וחיבקה אותי כזה בחצי חיבוק בגב בישיבה לידי. זה מאוד נגע ללבי ואמרתי לה שהיא כל כך טובה אליי ושזה לא מובן מאליו בכלל שהיא נותנת יחס כזה ושזה מרגיע אותי לדעת שהיא תהיה הרופאה שלי אחרי שאיילה... (לא מסוגלת לכתוב את זה) והיא שמחה שזה הקל עליי. זה באמת מוריד ממני מהחרדה ומשמח אותי עד כמה שאפשר לומר משמח בנסיבות האלה. אז תודה לאל שיש את אורלי ותודה לאל שיש סרקוול. נראה לי שאני זוחלת למיטה עכשיו לתת לכדור לעשות את שלו... כל כך קשה ועצוב לי, כבר מתגעגעת לאיילה כל כך... אבל מזל שיש אנשים טובים שאכפת להם ממני כל כך. היא לא איילה ולא תהיה איילה, אבל היא הכי טובה שיש בנסיבות.
