השתתפות במשימות הבית

[מימי מייאו 1]

זה בית עם 4 ילדים עם זכויות שוות לדעתי

 

[מימי מייאו 1]

ככה מגדלים ילדים שמרגישים לא מופלים באחד הבתים שלהם

 

[זהב טה ו ר]

ברור

וכך חינכתי את בנותיי כבר מגיל צעיר.
לצערי בנזוגי חינך את ילדיו אחרת, וגם כיום כשאנחנו חיים יחד הוא לא מוכל לבקש מהם.
מודה שאני לא מבינה הורים כאלו, אבל מצד שני לא הייתי אף פעם במקום של להאבק על ילדיי - האקס שלי פשוט נעלם מחיינו, וטוב שכך, בעוד שהאקסית של בנזוגי גרה 2 רחובות מאיתנו, ועושה הכל כדי למשוך את הילדים שיהיו רק אצלה.

 

[אורית2011]

מה פתאום?

ילד לא צריך להיות בייביסיטר וגם לא עוזרת בית, אבל הוא גם לא השושנה של הנסיך הקטן. ברור מאליו שאנחנו המבוגרים אחראים לרוב מה שמתרחש בבית, אבל בלי קשר לילדים ביולוגים או לא, ככל שיש יותר ילדים בבית כך יש יותר עבודה ומצופה מכולם לעזור. ילד שלא מפלים אותו זה ילד שמתייחסים אליו בדיוק כמו שהיו מתייחסים אליו אילו נולדו עוד שני ילדים במשפחה ביולוגית, וזה בהחלט לא אשמתו אבל גם לא ההחלטה שלו - הוריו מחליטים.
&nbsp
החודש פיטרנו את העוזרת וכולם נאלצו להרתם לעזור. כולם = הילדים הביולוגים שלי, אני ובן זוגי, המתגוררים בבית. הבת שלי אמרה לי שזה לא פייר שהיא היתה צריכה לסדר ולנקות את החדר שלה בבית של אביה בבוקר, ובצהריים לסדר ולנקות את החדר שלה בבית שלי... היא טענה שילדים להורים גרושים נדפקים. אחרי כמה דקות היא נזכרה בחופשות הכפולות (והמשולשות, לפעמים !!), בבגדים הכפולים, באפשרות לעצב שני חדרים, לעשות בבית אחד מה שהשני לא מרשה ולהפך, והחליטה שאולי המצב לא כל כך גרוע כפי שמשתמע... (היא בת 17, דרך אגב, לא ילדונת)
&nbsp
קודם כל, ג'יפה בחדר זה מחוץ לתחום - שאריות אוכל וכד'. זה עניין של הגיינה ולא הייתי מתפשרת בכלל. סדר - השאלה במה מדובר. אני אישית פעם בשבוע מבקשת מכולם לעשות מיון של בגדים לכביסה ומה שמגיע לסל גם מתכבס. בחודש האחרון הם אמורים לסדר שולחן, להחליף מצעים ולהרים את כל הדברים בחדר, לשאוב. אני שוטפת. הם מורידים ומסדרים. אני לא מתערבת בכמה מסודר ומה קורה באמצע, בין יום נקיון אחד לשני. היו מצבים שבקשו עזרה להכין את החדר, ועזרתי. היו מצבים שלא בקשתי, אבל התנדבו לשטוף. אף אחד לא נהנה מזה ולא יעשה את זה אם לא אחליט על יום ושעה (כולל אני ובן הזוג), אבל כשכולנו קמים לסדר ולנקות אף אחד לא מצייץ, כי הם רואים שזו עבודה גדולה שמתחלקת בין כולנו. תוך שעתיים אנחנו מסיימים הכל. כאמור, אם יש בעיה ספציפית (לגדולה היתה בחינה חשובה, למשל), אז עוזרים לה. כל אחד נושא בחלקו אבל כולנו משפחה ויש כאן סולידריות. אפשר לדבר ולבקש עזרה, אבל אין דבר כזה פירמדונות כאן.
&nbsp

 

[mother cat]

שוויון זכויות בין ילדים בגילאים שונים?

בלי שום קשר למי ביולוגי ומי חורג ומי השד יודע מה, אני מאמינה שזכויות, כמו גם חובות, הן נגזרת ישירה מאד של הגיל והיכולות של כל ילד במשפחה.
לתינוק אני מניחה שדהרמה מחליפה חיתול ומנגבת את הטוסיק. האם היא צריכה להחליף חיתולים גם לבת ה 4 וגם לבנות ה 13 וה 16?
את בת ה-4 אני מניחה שהיא עדיין מקלחת. אני מנחשת שבנות ה 13 וה 16 ימותו אם היא אפילו תציע את זה...
אז באותו עניין - אני מנחשת שלתינוק היא אוספת בעצמה את כל הצעצועים כשהוא מסיים לשחק, ולבת ה-4 היא אומרת שצריך לאסוף ועוזרת לה, אבל מבנות ה-13 ו - 16 היא כבר מצפה שיעשו את זה בעצמן...
&nbsp
כשאצלי בבית נכנסים לוויכוחים על זכויות אני מזכירה שאני מוכנה בשמחה להשוות זכויות אבל גם חובות - ולנמוך ביותר. אם בת ה - 14.5 ובן ה - 18 רוצים "פינוק" כומ בן ה - 6 ובת ה -3, סבבה. אבל זה אומר שהם גם מוותרים על הדברים שיש להם כי הם גדולים... בזה נגמר הוויכוח - ההבדל הוא בגלל הגיל והיכולות ולא בגלל הביולוגיה.

 

[Daharma1]

השתתפות במשימות הבית

משפחה מורכבת.. 2 בוגרות של בעלי מנישואים קודמים ושני פעוטות משותפים שלנו.. מאז ההריון האחרון נטל הניקיון גדל בביית והפסקתי לנקות את חדרי הגדולות (16,13). הצעירה יותר מסדרת ושוטפת את החדר כל שבועיים. הגדולה..? יודעת לדרוש מאבא שלה הרים וגבעות אבל לא נוגעת בחדר.. הררי בגדים, לכלוך.. אף פעם אין לה זמן לנקות שם.. שטיפת כלים הן מתבאסות אפילו כשמבקשים בארוחת שישי פעם בשבועיים.. - אשמח לקבל רעיונות לשיתוף מתבגרים בעזרה בביית. יש לציין ששתיהן עוזרות הרבה עם הבת שלנו המשותפת ואני תמיד אומרת תודה ולא רואה בזה ברור מאליו.

 

[זהב טה ו ר]

בדיוק

אם כי אצלנו כל אחד מנקה את החדר שלו לבד ומתי שמתאים לו.
כשהחיילים היו בטירונות/קורס ובקושי היו בבית, פינקנו אותם. אבל היום שהם בלו"ז רגיל יותר, זה שלהם.
&nbsp
אני לא מדברת על כביסה/נקיון בית/סיוע בהכנת ארוחה משותפת.
כל זה עלינו.
למרות כל הבוגרים שממשיכים לצפות בטלויזיה או לשחק בסלולרי ממש לידינו.
&nbsp
&nbsp

 

[koryz]

משפחה אינה דמוקרטיה

ובהתאם אין שיוויון - הזכויות של ההורים והילדים אינן שוות.
אבל בזוגיות שניה, בעוד שבני הזוג בוחרים אחד את השני
אישה בוחרת לחיות עם גבר עם ילדים (וכמובן גם להיפך) והיא גם יכולה להימנע מכך
הילדים מקבלים אם חדשה ללא אפשרות לבחירה
יתר על כן
בין אם מדובר בשוויון ובין אם לא, להורים יש את הזכות להטיל וטו
בכל מה שמדובר בכללי הבית

מבחינתי הנושא הוא לא שוויון אלא ההרגשה.
הילדים מלכתחילה מקבלים את בת הזוג של אביהם בניגוד לבת הזוג שבחרה בו ובהם
לכן יכול להיות שמלכתחילה הם מרגישים בעמדת נחיתות או אולי מקופחים.
מצפים מהם ומחייבים אותם לפעול לפי רצון של בת הזוג שנכפתה עליהם
גם אם מדובר לכאורה בחובות "הוגנים".

אנחנו לא עוסקים כאן באמת מוחלטת
אלא ברגשות
יכול להיות, שכדי שהבנות ירגישו שהן אינן מקופחות
הן צריכות לקבל יחס הרבה יותר מעבר לשוויוני

לתפיסתי, במשפחה המטרה היא לא להיות צודק ושוויוני בהכרח אלא
שיהיה נעים בבית.
לפעמים כדי לגרום לאווירה טובה, מוותרים, גם כשזה לא שוויוני.

במקרה הזה הצעתי לדהרמה להציג חזית אחידה מכיוון
שאני משוכנעת שהבעל ידאג לאינטרסים של הבנות
וגם לדהרמה איכפת מהן
וכשההורים בבית יגיעו להסכמה, ההחלטה תהיה הוגנת ומתונה ורגישה.
אפשר לאחר הסכמות כלליות של ההורים לנהל דיאלוג ולקבל החלטות יחד עם הבנות
וגם החלטות שמתקבלות אפשר לבחון ולשנות אם צריך.
בכל אופן, כל זוג מחליט בביתו על סדרי העדיפויות שלו
ויש מחיר לכפיה ללא הסכמה, ואני חושבת שמימי הציגה כאן נקודת מבט שכמעט ולא שומעים
וזה את ההרגשה של הילדים (כמה מהכותבות בנות להורים גרושים בעצמן?)
כשמנחיתים על הילד, כנגד רצונו חובות, או חוקים שאינם מקובלים עליו
אפשר ברוב המקרים אולי לקבל ציות
אבל לעיתים יכולה להתווסף אליה גם הרגשה של קיפוח
ואני חושבת שכל אחד היה רוצה שהילדים שלו לא יחוו הרגשה כזו
בין אם היא מוצדקת או שוויונית ובין אם לא.

ויכוחים לתפיסתי הם חלק מדרך ההתבטאות הלגיטימית בדמוקרטיה - בהנחה שמעוניינים בדמוקרטיה ובדיאלוגים ושיתוף הילדים.
לדעתי לא יכול להיות מצב שהילדים יהיו עצובים או ממורמרים לאורך זמן
ולהורים שלהם יהיה טוב
ילד מאושר יכול לשמח את ההורים בצורה בלתי רגילה

והמחיר של ציות ללא הסכמה, שמתבטא ברווחה הנפשית של ההורים לאורך זמן - עצום.

 

[mother cat]

מסכימה בגדול

אבל זה עדיין לא אומר שצריך שוויון זכויות בין 4 ילדים - שהיכולות והצרכים שלהם בהכרח שונים עקב הגלאים שלהם...
לבקש ולצפות ממני להשוות את ה"זכויות" של בן 18 לאילה של בת הדקה לשלוש זה מגוחך. בגדול - יש לו הרבה יותר זכויות ממנה. וכן, יש לו גם יותר חובות ממנו. כתלות בגילו, ביכולתו, ברצונותיו, וכדומה...
וכן, יש גם את עניין ההשלחות של המעשים גם על ההורים. כן, השמפחה מורכבת אולי צריך לפעמים לתת לילדים החורגים יותר כדי שירגישו מאוזנים ולא מקופחים
אבל יש מצבים בהם זה גורם לעול ועומס נוסף על ההורים, שזה כבר לא לעניין בעיני.
ואתן דוגמא - בן ה-18 של בעלי אוהב לאפות. אז מבחינתי הוא מקבל פריוולגיה שבת ה-3 לא מקבלת - הוא יכול לאפות מתי שבא לו, כולל מקבל כסף כדי לקנות מצרכים מיוחדים שהוא צריך לצורך כך. כשהוא התחיל - היה משאיר את כל הברדק במטבח. זה כבר לא מקובל עלי - כי אני שוטפת מספיק כלים בלי להגיע הביתה ולמצא מטבח שנראה כמו אחרי מלחמה... אז התננו את זה שהוא אופה בזה שהוא מנקה אחריו.
למה בגלל שהוא בני החורג זה לא לגיטמי שזכויות יבואו ביחד עם חובות, בהתאם לגיל?
&nbsp
אני חושבת שמאד חשוב לתת לילדים - לכל הילדים - להרגיש טוב בבית שלהם. להרגיש אהובים, שמתחשבים בהם, שמבינים אותם ומכבדים אותם. אני חושבת שיש פער בין זה לבין זה שההורה הופך לזה שעושה הכל בבית. ואני חושבת לשלגיטימי בהחלט לצפות מילדים להשתתף במטלות הבית - בהתאם למקובל בכל בית. בית שיש בו אפשרות לעוזרת בית - סבבה, פחות מטלות לכולם. אבל המטלות עדיין צריכות להתחלק בצורה כלשהי.

 

[מימי מייאו 1]

את תמנעי מבת ה-3 ובן ה-6 להכנס לחדרו של

בן ה-18 כמו שדהרמה מעדיפה?

 

[mother cat]

אני לא מרשה להם להכנס בלי רשות בן ה-18

אם זה עונה על שאלתך.
מבחינתי לבת ה 14.5 ובן ה 18 יש זכות לפרטיות בחדרם ולכן אני לא מרשה לקטנים להכנס לשם בלי רשות בעלי החדרים... לעומת זאת לחדרים של הקטנים כולם נכנסים חופשי כי זה עוד לא גיל שיש בו צורך לפרטיות...
אבל אני מניחה שלא זו כוונתך. אם את מתכוונת בגלל הלכלוך - אז אני בהחלט מעדיפה שלא יכנסו לחדר של בן ה 18 כי הוא אכן מלולכלך ויש בו דברים מפוזרים שיכולים להוות סכנת חנק לקטנים - כל מיני פיציפקס קטנים שלו שהם עלולים להכניס לפה שלא לדבר על תרופות שהוא לא שומר במקום גבוה... וכיוון שזה חדרו יש לו זכות להחזיק שם את הדברים האלה ואני לא רבה איתו על סדר... אז הילדים נכנסים, אבל ברשותו ובהשגחתו.
כבר אמרתי באחד התגובות שלי, ואני די בטוחה שזה נשמע על פניו מקומם, שהחדר שלו גם מסריח - גם אבא שלו חושב ככה... ולכן אני מבקשת ממנו לא להשאיר את הדלת פתוחה כשהוא יוצא מהחדר. אני נשבעת לך שבכל מקום בבית אני מריחה אם הדלת פתוחה... מעליב? אולי. אבל הנער מתעקש לחיות בחדר שבו הוא לעולם לא פותח חלון לאוורר, בגדים מלוכלכים זרוקים על הרצפה, שאריות ממתקים זרוקים... אז זו התוצאה. וכן, כשבן ה 6 שלי יגיע לגיל כזה אם הוא ירצה לחיות בחדר כזה אחשוב שגם החדר שלו מסריח ואבקש שלא ישאיר דלת פתוחה...

 

[זהב טה ו ר]

וואוו, החתלתול כבר בן 6???

 

[mother cat]

ראית מה זה?

החתלתול כבר בן 6 ומתכונן לכיתה א שנה הבאה, והמפלצת הקטנה עוד 3 שבועות בת 3... time flies...

 

[Daharma1]

הקטנה נכנסת ברשות, עם הסכמת

הגדולות ודפיקה בדחת. אני בשום אופן לא מונעת ממנה! נרתעת מהלכלוך אבל לא אומרת מילה

 

[mother cat]

או, נושא כאוב ומאד מוכר...

אני באותה בעיה עם ילדיו של בעלי - בן 18 כמעט ובת 14.5...
אצלי הם גם עוזרים עם הקטנים רק כשממש בא להם או כשמשהו אחר מבקש מהם (למשל כשאמא שלי שומרת על הקטנים אז הגדולים ממש יעזרו...). זה בסדר מבחינתי כי אני לא מצפה מהם להיות בייביסיטרים...
לגבי מטלות הבית - דבר ראשון חשוב בעיני לעשות תיאום ציפיות עם בעלך ודבר שני - choose your battles. מבחינתי, החדרים שלהם זה הטריטוריה שלהם וכל עוד זה לא גולש החוצה מצידי שיחיו בדיר חזירים. אצלינו זה מגיע לרמה שאני לא מרשה לבן ה 18 שישאיר את דלת חדרו פתוחה כי החדר מ-ס-ר-י-ח!!! ואני לא רוצה את הריח בכל הבית... אבל כל עוד הדלת סגורה ואני לא נכנסת, לא מתערבת במה שקורה שם (וזה קשה! מאד מאד! כי זה כן מפריע לי עקרונית... אבל זה שלהם אז אני לא מתערבת). כנ"ל לגבי כביסה - אני לא עושה יותר כביסה עבורם כי נמאס לי לצעוק שיאספו מרצפות החדרים שלהם ויעבירו לסלי הכביסה... אז אני לא מכבסת. שיכבסו לבד או שלא יהיה להם מה ללבוש...
לעומת זאת - אחרי ארוחה משפחתית בהחלט אני דורשת שכולם ישתתפו בלנקות - יש תורנות מי מפנה מהשולחן ומי שוטף כלים. וכשהם אוכלים בעצמם לבד בבית - אני מצפה שישאירו מטבח נקי אחריהם. כיוון שזה קורה ב"מרחב הציבורי" על זה אני כן מתעקשת. וחוטפת קיטורים ופרצופים, אבל מתעקשת...

מה בעלך חושב?

 

[Daharma1]

בעלי מסכים שהן צריכות לקחת חלק

בשטיפה ופינוי כלים. העזרה שלהן לא קבועה וכדי לא לכעוס אני מנמיכה מאוד ציפיות. בעלי רוצה להיות בסדר עם כולם וכשהן עוברות תקופות לא טובות אז נוטה לוותר להן ומשתדל כמה שניתן לקחת על עצמו, כדי שלא יפול עלי. עם הגדולה היתה תקופה מורכבת והיא היתה מאוד בדאון כך שביקש ש״נרד״ ממנה לתקופה. עכשיו חל שיפור thanks god והיא פה ושם משתתפת. ממש כמוך גם אני בעניין שכל מה שהוא ה״מרחב הציבורי״ צריך להשיב על כנו- אמבטיה, מטבח וכו׳, כולל לא להשאיר חפצים אישיים זרוקים בכל מקום. מאמצת את הרעיון שלך, שחדרן הוא מבצרן ואם הן רוצות שם רקב אז סבבה.. למרות שדי דוחה אותי שהקטנה נכנסת לג׳יפה שלהן.. ובכלל זה כן חלק מהבית.. א נ ס ה

 

[מנסה ומתנסה]

הקטנה נכנסת לג'יפה שלהן ?

שימי לב שהמורכבות היא לא רק מצד הבנות, אלא גם מצידך...
אין מה לעשות... היא הקטנה / העדינה / הפגיעה,
והן הבוגרות המלכלכות...
בהחלט יש כאן מורכבות, וספק אם זאת היתה הגישה עם
ילדים ביולוגיים...
מביאה כנקודה למודעות, ולא כהאשמה.

 

[Daharma1]

ברור לי. ג׳יפה של ילדיי מתקבלת אחרת

והמורכבות היא מעצם היותנו משפחה מורכבת, אך טבעי שאחוש ככה. תרזה אני לא.. חלק מהצורך לסדר וניקיון הינו אגואיסטי גרידא: ללמד את ילדי הלכות לפי אורח חיי ולשמור על ההגיינה בביית.

 

[jessie7]

אם

סדר וניקיון כל כך חשובים לך, למה שלא תקחי עוזרת? אני פעם השתתפתי בהשתלמות תקשורת מדהימה ומישהי דיברה שהילדים שלה לא מנקים ועוד ועוד. ואז המנחה אמרה לה משפט מאוד חכם " אם היה לך ילד שלא היה יודע לצייר, האם היית כועסת עליו?" כמובן שכולם השיבו בשלילה. אז יש כאלו שלא מסוגלים לעשות ניקיון יסודי.
ואני רוצה להגיד לך, גם לי מאוד קשה לשמור על הניקיון. אני טובה בדברים אחרים. יש כאלו שלא מסוגלים.

 

[ornme1]

זו בעיה גם עם ילדינו עצמנו ובשרנו, על אחת כמה וכמה

עם ילדי בן הזוג...
גיל ההתבגרות של ילדי זכור לי עם תיסכולים שלי סבב הנושא הזה.
מסכימה עם אמא חתולה - החדרים שלהם הם הטריטוריות הפרטיות שלהם.
ב"מתחם הציבורי" , בעיקר בענייני הארוחות, נהגתי לבקש עזרה, כל פעם מחדש ולא תמיד נעניתי בחיוב...
החלטתי פשוט לוותר. לא התעקשתי. עשיתי חסכונות שהקלו עלי (כמו, למשל, תכנון ארוחות בלי מנה ראשונה, אפיה בתבניות חד פעמיות, דברים כאלו), וכשביקשו ממני מנה כלשהי מיוחדת, שלוקח זמן להכין, הייתי מתנה תנאי השתתפות בפינוי וניקוי... כשניסו שלא לעמוד בהתחייבות רמזתי על הפעם הבאה ומיד נעניתי בעזרה מרצון.
והפסקתי לנדנד להם ולהעלב מהתגובות.