כמה דברים נוספים
חשוב לזכור את הקשר של סעודת האדון בקהילה הראשונה. הנוסח של סעודת האדון כיום מאוד מאוד מושפעת מהכנסייה ומנהגיה. בתחילה לא היה כך העניין. אנשי הקהילה הראשונה היו מתאספים יחד, בוצעים לחם (כלומר אוכלים יחד) ושותים יין (שהיה מלווה בכל ארוחה), וכן כאשר היו מתפללים ומברכים על הלחם והיין כפי שהיה מקבול, היו זוכרים את שהאדון ישוע עשה. את סעודת האדון לא חייבים לקחת רק בקהילה. ניתן לעשות זאת לבד או בבית עם משפחה בארוחה. אין זה חייב להיות בשבת או ביום מסויים. העקרון שעומד מאחרוי זה הינו לזכור את שהאדון עשה עבורנו, ולהמשיך בכל עד שיחזור לקחת אותנו. ישנם כאלה שעושים פעם בשנה, פעם בחודש, פעם בשבוע וישנם שאפילו עושים זאת פעם ביום - אין חוק לגבי זה. חשוב לזכור את הזמן בו ישוע אמר לזכור אותו דרך הלחם והיין - זה היה לפני הפסח בסעודה האחרונה. מילותיו היו "זֶה גּוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי." כֵּן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה, וְאָמַר: "הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם" המילה "זאת" יכולה להתייחס לכמה דברים: לכל סעודה (כל בציעת לחם ושתיית יין), כל פסח, כל התאספות יחד. מה שאני אומר זה שאין איזה חוקיות מתי ואין עושים, לפחות לא ממה שמצויין. מה שכן, אנו אמורים להיותב-סדר עם אלוהים ועם רעינו כאשר אנו לוקחים מסעודת האדון כפי שאנו למדים משאול השליח, וכן הסעודה מיועדת למי שקיבל את ישוע לחיים שלו. אינני בטוח כי רק מי שנטבל יכול לקחת מסעודת האדון היות ולפעמים עובר זמן (ימים, שבועות) בין מתי שאדם מקבל את ישוע לחייו לבין מתי שנטבל. מה גם שאין לאסור על אדם לקחת את סעודת האדון אלא להסביר מה זה ומי אמור לקחת את זה. כל אחד יחליט אם לקחת או לא - אין דיקטטורים בגוף המשיח. עניין אחרון הינו שסעודת האדון הינו דבר רציני, אין ספק, אך הוא גם דבר משמח כל כך כי זה רגע בו אנו זוכרים את מה שהמשיח עשה עבורנו וגם את מילותיו שיחזור בשנית לקחת אותנו אליו, למקום בו הוא מכין לנו. הרבה פעמים זה נעשה עם עצב כזה כאילו שהאדון לא קם לתחיה, אך אין כך המקרה - הוא כן קם, הוא חי ויושב לימין האב, מפגיע בעדנו ועומד בקרוב לבוא למלוך בקרבנו כמלך ישראל.