השתתפות בת 25 בהוצאות הבית

[מנסה ומתנסה]

אז מה שמשנה לך זאת השורה התחתונה =

שהבת תתן לך מהכסף שהיא מרוויחה ושהבית יהיה נקי?
איך את מרגישה כך שהקשר בינך לבין הילדה משתפר?

 

[מרוניה]

זהו, גם אני מרגישה שאין התקדמות מבחינת הקשר.

אז כן, תהיה עוזרת ותנקה, אבל מה עם תחושת ה"ביחד", תחושה שאנחנו משפחה, תחושה שהאימא מנהלת את הבית ולא הילדה עושה לה טובה וזורקת לה כמה מאות שקלים.
שוב, אני לא יודעת מה המצב בשטח, אולי הפתרון אידיאלי, אבל בתחושה שלי - אני לא בטוחה שזה הפתרון.
אבל טוב, אני לא רוצה לקלקל לשואלת, אם היא מרגישה שהגיעה לפתרון שנכון לה. אני באמת תוהה עכשיו רק באופן כללי.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

אבל היא לא ביקשה עצות לגבי שיפור הקשר...

היא ביקשה לדעת האם לדעתכם הילדה צריכה לעזור בכלכלה ובאחזקת הבית.
הפתרון שהבת שלה הציעה בהחלט עונה על הדרישות.
הבת שלה לא "עושה לה טובה". היא עובדת קשה בשביל לממן את המנקה.

לא חייבים להיות כוחניים עם הילדים שלנו.
על יחס כוחני משלמים בריבית אחרי כמה שנים...
האם לדעתכם, כשהיא תהיה זקנה ואולי תגור אצל הבת שלה,
הבת שלה תתעקש לדרוש ממנה לנקות בעצמה את הבית כדי לתרום ל"תחושת המשפחתיות"?

 

[מרוניה]

לא, זה ממש לא מה שאני מתכוונת!

אני לא אומרת שהבת צריכה לנקות במו ידיה. ממש לא.
אולי אני מתכוונת (אני צריכה עוד לבדוק את עצמי) שנניח הייתי מסכמת עם בני שהוא תורם איקס שקלים לקופת הבית, תמורת מחייתו והוצאותיו בבית, ואני, כמי שמנהלת את הבית, מחליטה מה לעשות עם הכסף שנוסף לקופה.
ובכל מקרה, אני חושבת שבחור/ה בגיל הזה צריכ/ה לפחות לעשות את הכביסה שלה, בדיוק כפי שהיתה עושה אילו גרה בדירה משל עצמה. כלומר, האימא לא צריכה להוריד ממנה את העבודות שבלאו הכי היתה עושה אילו היתה גרה לבדה.
ככה יש לי חשש שהבת תחשוב - טוב, אני משלמת 500 ש"ח בחודש על המנקה, אז זהו, בכך "שילמתי את חובי לחברה". וכאילו עכשיו האימא חייבת לה את כל השירותים האחרים. ולדעתי, זה לא נכון לחלק את זה ככה.
הבת צריכה גם לממן את מחייתה בכסף שהיא מזרימה לקופת הבית וגם לעשות את הדברים שהיתה ממילא עושה אילו גרה לבדה. אם כי ברור שלא צריך להתקטנן על כל פרט ופרט.
אגב, לממן מנקה זה יכול להסתכם בהמון כסף. אולי יותר ממה שראוי לקחת מאדם צעיר שגר בבית.
בקיצור, כאמור, לא חושבת שהייתי בוחרת בפתרון הזה בביתי.

 

[מנסה ומתנסה]

מה זאת אומרת הילדה צריכה?

הרי ברור שמדובר על מערכת משפחתית,
הרי זאת לא דיירת זרה - זאת הבת שלה.
ברור שמדובר על הקשר ועל איך מתנהלים
כך שהילדה תמשיך לגור בבית מצד אחד,
והאמא תרגיש עם זה טוב, מצד שני....
לא רואה איך הפתרון הזה תורם - האם ההרגשה
הלא טובה של האמא נבעה רק מכך שהילדה
לא משלמת עבור מגוריה? האמא הרגישה מנוצלת?
כל דבר כזה מתחיל ונגמר בקשר, כי זאת המשפחה.

 

[kisslali]

הדוגמא שנתת אכן נשמעת כמו כוחנות

ואילו הרצון לייצר אויר של שותפות, חלוקה בנטל, עזרה הדדית, לא נשמעת לי דרישה כוחנית בכלל. אני אשמח בשבילי אם הילדים שלי ירצו לגור אצלי, אם זה יהיה גם טוב בשבילם, מה טוב. אבל זה שהם בוגרים ועצמאים כלכלית לא אומר שהם מפסיקים להיות הילדים שלי, אנחנו לא שותפים לדירה אבל הבית שלי הוא גם לא בית מלון.


באשר אלי, זה לא שהייתי רוצה לכפות על הילדים שלי לעשות דברים רק כמו שאני חושבת, ממש לא. יש לי שני ילדים קרובים מאד לגיל הזה, שניהם לא גרים בבית, כשהם מגיעים הם זוכים להמון פינוק ומתנות (אנחנו גרים במדינות שונות) ואני ממש לא מצפה שהם יחזירו לי מתנות, יקחו אותי למסעדות או יוציאו עלי כסף. אני בהחלט מצפה שהם ישתתפו בנטל העשייה כשהם כאן: יעזרו בבישול, בנקיון וכו'. אנחנו ביחד, יש דברים שצריך לעשות, כולם עושים ביחד וזהו.

בקשר להוצאות, כשהילדים גרו בבית אחרי הצבא ועבדו, הם נתנו סכום מסויים. נכון שאת הכסף שנתנו חסכתי בשבילם, אבל זה כבר היה תלוי רק בי.

כשילדה בת 25 מגלה כזה חוסר התחשבות באמא שלה, קשה לי מאד להאמין שהיא תיקח את אימה לגור איתה אי פעם...

ללי

 

[עפרונית3]

אני לא מחפשת פתרונות לשפר את מצב היחסים ביננו

שאלתי שאלה פשוטה,
אם זה הזוי לדרוש השתתפות כלשהיא בכלכלת הבית,או שזה מקובל........זה הכל.
היא גרה איתי כדי לאפשר לה לחסוך,
ואם היא מוציאה 500 שקל בחודש וחוסכת 6500
אני לא רואה בזה הקרבה גדולה מדי

 

[מרוניה]

אני מסכימה איתך שזה הוגן לחלוטין.

ובכל זאת נדמה לי שיש איזושהי בעיה במינוחים שאת משתמשת בהם - "הקרבה", "מקובל" וכדומה. בעיני זה כאילו לא הכלים הנכונים לדון בבעיה במשפחה. אבל כאמור, אם הגעתן להסכמה שמקובלת עליכן, ועכשיו היחסים ביניכן בסדר - אז או-קי, כל אחד ודרכו, והכול בסדר.

 

[עפרונית3]

אולי באמת השתמשתי במינוחים קיצוניים מדי

פשוט התחילו ויכוחים ביני ובין הבת,על הרקע הזה,
היא לא מאיימת שתלך לאביה.......זה בא תוך כדי ריב.
ומריבות וויכוחים כידוע לא משרים אוירה נינוחה בבית,
ואנחנו משתדלות שלא תהיינה צעקות בבית,
לאחר שגרוש שלי עזב ומה שאפיין את התקופה איתו בבית אלו מריבות וצעקות ומתח יומיומי שקיצר לכולנו את החיים.
אנחנו מבקשים עכשיו לחיות בשקט.

אולי אני טועה בגישה שלי........לא יודעת........

 

[מנסה ומתנסה]

אז עכשיו היא משלמת לך...

והאווירה תהיה נינוחה... כי ?

 

[עפרונית3]

כי אני לא אבקש ממנה לנקות

וחוץ מזה אני לא מבינה למה זה מפריע לך,
כל משפחה מתנהלת איך שהיא מבינה,
ככה אנחנו מבינות וככה טוב לנו
ואני לא מרגישה צורך להתנצל על כך

 

[מנסה ומתנסה]

גם אני לא מרגישה צורך להתנצל...

על זה שאני מנסה לחדד איזשהו נושא...

אבל אם טוב לכם שישאר כך...

 

[מרוניה]

קודם כול - אם טוב, אז טוב. אבל בתיאוריה,

ובמיוחד מכיוון שסיפרת שחשוב לכם לא לריב לאחר העבר הקשה של מתחים במשפחה, אולי כדאי לבדוק אם לא קונים פה שקט תעשייתי רק כדי שיהיה שקט, במקום להגיע למצב שהבת תחוש אמפתיה כלפי אימא שלה, שהבת תרגיש רצון וצורך לעזור לאימא שלה, שהבת תבין שכאשר גרים עם אנשים בבית אחד צריך לשתף פעולה ולקחת חלק, וכדומה.
כלומר, בואי תרשי להניח שה-500 ש"ח האלה לא פתרו לך את כל בעיות העולם. אני טועה? זה לא סכום שמשנה את החיים משחור ללבן. אז כאילו יש לי תחושה שב-500 ש"ח האלה הבת קנתה בעצם את השתיקה שלך. את חושבת שיותר אין לך זכות לבקש ממנה עזרה, וזהו, יותר לא תבקשי את עזרתה גם אם תמשיכי לקרוס, גם אם תתמוטטי...
בעיני, יש כאן בעיה מבחינה רעיונית, מבחינה פסיכולוגית.

 

[עפרונית3]

יכול להיות

כרגע זה הרע במיעוטו,
תקופה שצריך לעבור עד שנדע אם היא נשארת בבית, או יוצאת לחיים עצמאים....

 

[נוסעת בזמן אחר]

לצערי נראה שביתך הבינה שאם קצת צעקות...

ומריבה היא יכולה לעורר בך את השדים של המצב שהיה בזוגיות שלך לפני הגירושים ושאת תעשי כמעט הכל בשביל לשמור על
השקט. מצד שני אם לא חינכת אותה עד עכשיו לארכים של עזרה הדדית ותמיכה במשפחה, כבר די אבוד.
תלמדי בבקשה מהמצב עם הביתך הגדולה.
תתחילי להכניס ארכים של עזרה הדדית הביתה. חלקי מטלות לילדיך היותר קטנים. לא, זה לא תירוץ שסבלו מגירושים ו(אולי) חייבים לעטוף אותם בצמר גפן ולעשות הכל במקומם.
אם צריך פני ליעוץ הורי אפילו או קראי על זה באינטרנת.
מאוד ממליצה לך לבדוק על שיטות חינוך שמונעות גידול פראזיטים.
בהצלחה.

 

[החתולית]

יכולה לומר לך איך היה אצלי

גרתי אצל אמי עד מעט לפני נישואי הראשונים כשהייתי בת 27.

כנערה סייעתי בנקיון הבית, בקניות וכו'. כך גם כששירתי בצבא קל"ב. כבוגרת עובדת ולא לומדת, תרמתי כספית והמשכתי לסייע באחזקתו.

הכל התחיל ונגמר בחינוך שקיבלתי, ובתיאום ציפיות שנעשה בכל שלב ביוזמתה של אמי.

 

[mother cat]

ענו לך תשובות יפות, ואוסיף את האני מאמין שלי

אני מאמינה שילדים צריכים לתרום בבית - כל אחד לפי יכולתו ולפי גילו.
אני מודה שכרגע קשה לי עם ילדי החורגים כי בעלי לא כל-כך תומך בגישה, אז המקסימום שאני מצליחה לקבל זה עזרה עם עריכת שולחן (ככה כותבים? זה "עריכת"?) ופינויו אחרי ארוחה (ממש עכשיו התחלתי לבקש מהחתלתול בן הכמעט 3 להוריד את הצלחת שלו מהשולחן ולהביא לי לכיור - עם עזרה של אחד מאחיו כמובן), סידור החדרים שלהם, וסידור כביסה נקיה בארון. אני רוצה להגדיל קצת את תחומי האחריות כדי שיגדלו עם הערכים האלה של עזרה, של לקיחת אחריות, של השתתפות בנטל.

בהמשך לאני מאמין הזה - ילדה (בחורה? אישה?) בת 25 שעדיין תגור אצלי - בהחלט אצפה ממנה להשתתף בנטל. ההחלטה כמה ואיך צריכה להיות שלך. דווקא אם היא חוסכת מכספה למגורים בחוץ אולי הייתי מוותרת על העזרה הכלכלית (ולו רק כדי שתוכל לחסוך מהר יותר - כי אני מאמינה שבגיל כזה כבר כדאי שתצא מהבית...) ומתמקדת בעזרה בתחזוקת הבית. הייתי מנסה להכין רשימת מטלות בהם היא יכולה לעזור ונותנת לה לבחור כמה מבינהם. זה נראה לי טבעי, לגיטימי, ומאד חינוכי. אגב לא ציינת בני כמה הקטינים ואם הם עוזרים - אם לא, הייתי מצרפת אותם לעניין ונותנת להם גם מטלות, כל אחד לפי יכולתו וגילו, וכך תגיעי איתם לגיל 25 בלי בעיה דומה...

לגבי האיום של לעבור לאבא - סורי, אבל זו סחיטה, ובהחלט לא הייתי נכנעת לה. הייתי מסבירה לה כמה אני אוהבת אותה וכמה אני רוצה שתגור בבית, אבל שבבית שלי כולם עוזרים וכולם מתחלקים בנטל. אם זה לא מתאים לה ובבית אביה ישרתו אותה כפרינססה, אז בבקשה - שתעבור. קשה לי מאד להאמין שהיא תממש את האיום, ואם כן לא לאורך זמן. הרי אם הכל היה כזה דבש אצל אביה היא כבר היתה שם מזמן, לא?

 

[מרוניה]