ועוד טיפה
לעזאזל, זה באמת כואב. אם הייתי בארץ, היה יותר טוב. בארץ הייתי יותר מעורה, היו מפגשים וכו'. (וגם אני לא יודע אם הייתי אומר את מה שאמרתי לה, אז לפני שנה... אתם יכולים לנחש מה. למה אני לא יכול להרפות מזה?). אבל פה כולם נוסעים ל-camp, לישראל (כן, המון מפה נוסעים לישראל) או להשד-יודע-לאן (אקוודור, גוואטמלה+צרפת, ניו המפשייר לסבאסבתא...). ואני? אני אהיה בבית, פחות או יותר לבד. למען האמת, זה ככה כבר מעכשיו, אבל זה עוד יחריף אחרי מחר. וכבר עכשיו, כשעדיין יש אנשים ש(חשבתי ש)הם חברים שלי, יש לי פתאום מחשבות שבחיים לא האמנתי שתהיינה לי. באמת שמזל שאני פחדן כמו שאני, כי אני לא יודע מה הייתי עושה לעצמי אם לא. אני פשוט קורס רגשית, בצורה הכי מוחלטת שהרגשתי עד כה. השנה הזאת, ללא ספק, היתה השנה הכי מזעזעת בחיים שלי. ולסיכום? אני מתגעגע לארץ. לתקופה אחרת שבה הכל היה יותר קל.