אבל הם חיוניים
אני חייתי שנים בלי אייקונים בכלל, עד שהבנתי שהחיים הרבה פחות מסובכים כשאנשים יודעים אם אתה צוחק או לא. אז נכון שיש בזה מימד של, כביכול, "הזמנת צחוקים", או של, רחמנא ליצלן, צחוק מהבדיחות של עצמך, אבל עכשיו, למשל, קראתי הודעה שכתבתי כמעט בלי אייקונים וראיתי שלמרות שגחכתי לעצמי רוב הזמן, בקריאה "מבחוץ" זה נראה לי אחרת לגמרי (ולא לחיוב) מהנימה בה כתבתי. כבר עדיף "להזמין צחוקים". אגב צחוקים, מה דעתכם על ה"חחח" הנפוץ בבלוגינו ופורומינו? בהתחלה זה נראה לי דבילי ועצבן אותי, אח"כ התחלתי להשתמש בזה בעצמי. יש בו איזה קסם מסוג מסוים בעיני, דווקא בגלל שזה נראה כל כך דפוק. אני מרבה להשתמש בו בטקסטים רציניים או דכאוניים, זה משרה עליהם איזה הלך רוח סהרורי, נדמה לי שאמצתי את זה מ"היומן של יפתח". אני גם משתמשת בו הרבה ככותרת, זה משנה לחלוטין את משמעות המכתב. בעיקר, אני משתמשת בו כאמצעי הלם על האקס כי זה מנוגד לחלוטין לטבעו, אני מדמיינת את הבעת הסלידה המופתעת על פניו, חחח.
