../images/Emo104.gifהיה...אמא....יההה...מהמם..
אין אין אין מילים לאתר
בהתחלה היינו שם כשכל החקנים באו, דיברנו איתם צחוקים דאחקות הלכו שם קטעים ואפילו מכות
...
.... מיכל (אמדורסקי) סיפרה לנו שהיא כל היום הייתה חולה, ושאמיר היה אצלה מ 10:00 בבוקר, דאג לה, הכין לה מרק
- חולה לו על ה***
ואז היו ילדים שהיו למעלה בעליית גג כזו, ואז הם צעקו למיכל - "יש לך נעליים כמו של אמיר" ואז היא הסתכלה למטה על הנעליים וענתה "היה מת"
זה היה קטע טוב...
... גם את ישי גולן(עודד-אמ"ל) ראינו, ואת קרין מגריזו שבאה לסקר את המאורע הכל כך עצוב, ועוד כמה אנשושים (גם תום אבני היה אחד מהצופים
). בסוף הגיע אפילו צביקה פיק,גם הוא הבין עד כמה המאורע חשוב ושבלעדי אמיר מרי-לו זה לא מרי-לו, והביאו לו שני זרי פרחים ענקיים
ושלט 4 מטר "לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה". הסוף שכולם יצאו בחוץ, היה על הפנים. כיתה הגיעה להצגה בשם "מיקה שלי", וההצגה הסתיימה כשמרי-לו הסתיים. הם התנהגו לאמיר כמו בהמות, הרגשתי כמו ההערצה בתקופת היי פייב
מילא אם הם באמת היו מעריצות שלו, שלפחות היו בהצגה(
), אבל לא... הם משכו אותו, צבטו אותו...הוא רץ, ברח... זה נגמר ברע
רק שתפסנו אותו, אני ועוד כמה בנות למילות פרידה אחרונות... והוא הלך לו (עם מיכל שנהגה, ואבא שלו מאחורה שחגג יומולדת
וכל הבימה שרו לו "היום יום הולדת..."
)... סוף