אדם אמנם צריך רמה מסויימת של סוכר בדם, אבל:
א. הגוף יודע לייצר לבד את כל הסוכר שהוא צריך. אתה אולי טוען שעדיף להכניס אותן ישירות ולא לפרק דברים אחרים. אבל כשנזכרים שחצי עולם מנסה לגרום לגוף שלו לפרק שומנים, אז אולי זה לא כל כך נורא לתת לכבד להפוך שומן לסוכר. בוודאי שזה עדיף על פני לתת לו להפוך סוכר לשומן, שזה בדיוק מה שקורה כשאוכלים פחמימות ולא מוציאים במהירות יחסית את האנרגיה הגלומה באותן פחמימות.
ב. הגוף צריך מעט מאד סוכר. כשרמת הסוכר בדם שלך היא 100 זה אומר שיש בדם בערך 5 גרם סוכר. אכילה של מנת פחמימה מעמיסה עליו עוד 15 גרם - פי 3 ממה שיש בו. הרבה עבודה כדי לשמור על רמת הסוכר. וזה רק מנת פחמימה אחת.
ג. לפחות כשנמצאים ברמות של 150+ כדרך קבע, הנימוק של "הגוף צריך מינימום סוכר" פשוט לא רלוונטי, אנחנו כאן בפורום בדיוק כי אם לא ננקוט בצעדים אקטיביים כדי לסתור את הפעולה הטבעית של הגוף שלנו, אז לגוף שלנו יהיה הרבה יותר מדי סוכר. לא פחות מדי. כשנגיע לרמות נורמליות של סוכר בדם אפשר להתווכח אם ראוי לאכול 20 גרם או 50 גרם או 200 גרם פחמימות ביממה. עד אז, כל פחמימה שנצליח להוריד בלי קשר לטיבה, זה הישג גדול וראוי ששווה להתאמץ בשבילו.
ד. ההבנה המדעית של מה קורה בגוף שלנו עם כל המזון שאנחנו אוכלים תפסה שינוי כיוון ממש בשנים האחרונות. מחקרים יותר טובים, תאוריות יותר טובות, הסתכלות ביקורתית על "אמיתות" תזונתיות וכו' - מאמצים מבורכים שמביאים לתובנות חשובות. אבל - כל זה די חדש. זה אומר שהרבה רופאים ודיאטנים מקבלים הכשרה וידע על סמך מה שהיה ידוע לפני כן, ולא על סמך הידע העדכני ביותר, והם פועלים מתוך הידע הזה והחומר והנהלים שהם תרגלו והתרגלו אליו כבר שנים. צריך לקחת את זה בחשבון.