התחרות בעיצומה, בואו להשתתף

[שירה הקטנה]

../images/Emo99.gif

בס"ד התחלתי ללמוד השנה באוניברסיטה. בתחילת שנה היה בחור אחד שכל הזמן חברות שלי ניסו לעודד אותי להתקרב אליו אבל אמרתי להן שהוא ממש לא הסגנון שלי <גם משום מה חשבתי שהוא גמד עד שהוא עמד לידי והגעתי לו לכתף

>. בשלב מסויים התחלנו ללמוד ביחד לאחד הקורסים הקשים יותר. הייתי צריכה עזרה,הוא הציע. באמצע השנה התאשפזתי בבית חולים וגילו שאני חולה במחלה לא נעימה בכלל. הגילוי הזה שבר אותי והוא היה שם להרגיע, לנחם, לתמוך. בשבועיים שיקום אחרי האשפוז הוא התקשר <כמו בכל יום> והפעם שאלתי אותו אם הקשר בינינו מגיע לאיזשהו מקום. הוא שתק רגע ואני חשבתי שזה לא יכול להיות כזה מושלם ובטח הוא רק היה נחמד ואז אמר שאני מאוד מוצאת חן בעיניו. זיקוקים התפוצצו אצלי בלב. התחלנו לצאת רשמית. התאהבתי בו כמו שמעולם לא התאהבתי באף גבר אחר. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. חברות שלי לא הבינו לאן נעלמה שוברת הלבבות שהיתה שם קודם.. אחרי חודשיים וחצי קבענו שהוא יגיע אלי הביתה לאכול ארוחת ערב יום העצמאות עם ההורים וחברים של ההורים. אמרתי לו שהארוחה ב10 בלילה. ב9 וחצי הוא מתקשר אלי שהוא כבר בבית בירושלים. שאלתי למה הוא לא עצר אצלי בדרך מהצפון <שם הוא היה באותו בוקר> אמר שיש לו לימודים וכו'.. היה נראה לי קצת חשוד אבל הבטיח שיבוא למחרת. כמובן שהוא לא הגיע גם למחרת עם אלף תירוצים אחרים. תוך שעה מהרגע שהבנתי שהוא הבריז לי שוב עלה לי הראש והתפתחה דלקת גרון חריפה. הוא התקשר למחרת והיה משהו מוזר בו. וככה,יום אח"כ כשאנחנו כבר חודשיים וחצי ביחד ברשמי <והרבה יותר בלא רשמי> הוא נפרד ממני. לא ידע להסביר למה. אמר דברים שהפריעו לו אבל משום מה הוא לא הסכים שנשאר ונעבוד על זה ביחד. הוא שבר אותי. הסתובבתי אפורה,מרוקנת מאויר, עורת מצער חודש עד שגיליתי ששבועיים אחרי שנפרד ממני הוא חזר לאקסית המיתולוגית שלו, אליה הוא חוזר וממנה הוא נפרד לסירוגין כבר 4 שנים <!!!>. והופ! חלף עבר... אני עדיין מחפשת אהבה ברמות כאלה,אבל ממש ממש לא איתו. פסיכי

 

[ShirShir]

האהבה הכי גדולה שלי../images/Emo23.gif

בגיל 15, אחרי שנים שרציתי, התחננתי וביקשתי ללא הפסקה מהוריי שאני רוצה חתול, הם הודיעו לי שמתנת יום ההולדת שלי היא גור חתלתול

כ"כ שמחתי!

למכרים שלנו יש חתולים ונולדו שם 5 גורים חמודים חמודים, פרסיים, פרוותיים ומתוקים. בשבת של יום ההולדת שלי, נסעתי עם אבא שלי לראות אותם ולבחור אחד מהם שיהיה החבר הכי טוב שלי

נכנסתי לבית מלא חתולים גדולים וקטנים

כולם מטיילים חופשי ומשתובבים להם, אבל מתוך כולם אחד קטן ומתוק תפס את עיניי ושבה את ליבי

הוא היה כ"כ יפה, הייתה לו פרווה מבריקה בגווני אפור-כסוף ועיניים בהירות, הוא היה כ"כ שובב, פעיל ומלא שמחת חיים

אחרי שהתיישבנו לא רחוק מהחתולים, הוא ניגש אלינו, הביט בנו, שיחק איתנו.. אין ספק שזו הייתה אהבה ממבט ראשון

הגור המתוק הזה הפך לבן-בית חשוב ומרכזי בחיינו, הוא החבר הכי טוב שלי מזה 14 שנים, הוא כ"כ רגיש ואנושי, שאי אפשר להסביר ולתאר את זה... תמיד כשהוא חש שאני עצובה או מדוכדכת, הוא מתקרב, מתלטף, עושה עיניים ומצליח לנחם ולהרגיע. כשהוא רק שומע שאני בכניסה לבית הוא מיד מגיע לכניסה, שמח כ"כ. הוא תמיד הולך אחריי, נמצא שם לידי בכל פינה בבית. פשוט נשמה טובה!

זו ההתאהבות המיוחדת והאישית שלי

 

[חסויה0]

כל כך מתוק!!! ../images/Emo108.gif ../images/Emo99.gif

 

[ShirShir]

../images/Emo13.gif../images/Emo51.gif

 

[כפתור ופרח1]

הסיפור שלי היה בגיל 16...

במסגרת חילופי נוער הגיעה אלינו קבוצה (המשפחה שלי אירחה את אחיו הגדול), וכשיצאנו לטיול בארץ הכל התחיל. ישנו באכסניית כרי דשא בכנרת ואני בערב התיישבתי על האבנים שנושקות למים ובהיתי בכנרת ואז הוא הגיע, גבוה ויפה, שאל אם הוא יכול לשבת לידי. כמובן שהסכמתי ודיברנו כל הלילה. מאותו יום למשך כשבוע חוויתי שכרון חושים ואהבה שמעולם לא מילאה אותי שוב. אחרי שבוע כשהוא הבין שהכל נהיה רציני הוא פשוט חתך את הקשר הסיבה היתה שהוא חוזר לארצו וקשר ביניבשתי לא יכול להיות (עדיין לא הי סקייפ ותוכנות מסרים למיניהן). מיותר לציין כמה הייתי שבורה. שנה אח"כ נסענו לארצו הוא שמח לראות אותי אך פחד להשאר איתי לבד. אחיו סיפר לי ששנה שלמה הוא הפלייבוי לא יצא עם אף בחורה יותר מפעמיים ושלושה שבועות לפני שהגעתי הוא התחיל לצאת עם מישהי ממנה נפרד ביום שעזבנו. תאמרו מה שתאמרו אני יודעת שגם הוא היה מאוהב בי ועד היום אני לא שוכחת אותו.

 

[אהוד1קוממיות]

לאהוב בלי לגעת...

לאהוב בלי לגעת הפעם הראשונה שראיתי אותה כמעט בדיוק לפני שנה, זה הייה במסיבת פרידה לאחת מהשבט שטסה לשנה לארגנטינה, היא הייתה חברה טובה שלה מזה כמעט חמש שנים, ואני? סתם מהמופרעים של השבט.. יושב עם הנרגילה ומפמפם ראש אחרי ראש.. מריץ צחוקים עם הח`ברה שבראש שלי, וקצת מתרחק מהחבורה השמרנית של החברים שהגיעה להיפרד!; אני מסתכל עלייה, רואה את העיניים שלה, נדלק בשנייה.. מתקרב אליה קצת, והיא ישר מעירה לי על העישון... (אתה לא יודע שזה לא בריא??) היא תמימה, זה ברור... בוחן אותה שוב, חצאית ארוכה ושרוולי 3/4 בחום הזה של כמעט אמצע אוגוסט? (אב בשבילה..) היא דוסית מצוייה, ועל בליינד שומרת נגיעה; אני מקבל SMS מיזיזה שפגשתי וישר מתחיל סבב נוסף של צחוקים בין הח`ברה שבראש שלי.. הם כבר שמעו את הסיפורים על היזיזה החדשה.. והיא? שואלת כמעט במבוכה, "מה זה יזיזה"?? אני מריץ לעצמי בראש סרטים.. הבחורה הזו ממש תמימה! חבל להרוס אותה, לא רוצה לקלקל אותה, אבל אני חייב להיות איתה.. מסביר לה בעדינות, במילים יפות ולא גסות, אח"כ חבר שלי יצחק עלי, על איך אני נמשך לדוסיות האלו כל פעם מחדש.. אבל יש משו בתמימות שלהן שמחרפן אותי! מריצים בדיחות, היא מקשיבה מהצד, מדי פעם מסבירים לה מושגים (שיפוד, בול, פרחים, מאנצ`ז, שכונה וכו`), אני מגניב עליה מבטים בלי שהיא רואה.. {סליחה מכולם שאני לא אתאר אותה, מכיוון שאני מקווה לשלח לה במייל קישור..}; אני משיג את הטלפון שלה בצורה מתוחכמת.. יש מישו שמטריד אותה והיא רוצה שיבדקו אם הוא ערבי.. קבענו שוב בתחנה מרכזית ירושלים, המקום האולטימטיבי לזוג דוסים שנפגשים.. קצת מוזר לשבת על ספסל ולא להיצמד אחד לשני אלא דווקא להתרחק לקצה השני.. מחרפן להיות עם שמרות נגיעה! יש להן שיער כזה שבא ללטף, והן כ"כ מדהימות דווקא בגלל הצניעות הזו.. והמבוכה והביישנות בקול שלהן..; מדברים על החיים, על רצונות, ברור ששנינו נמשכים אחד לשני, ואולי זה ברור רק לי? כי ככה אני רוצה? מדברים בהודעות ובשיחות ארוכות, מה היא מוצאת בי? אני הילד הרע בסיפור, מספר לה הכול עלי.. כל מה שעשיתי ועם מי הייתי וכמה ולמה.. והיא נמשכת לסיפור ולמעגל! למה אני חייב למשוך אותה לאש הזו? מגיע לה מישהו יותר טוב ממני... קבענו שוב, הפעם במעין הפגנה לאחר שריפת בתי הכנסת של גוש קטיף.. יש הופעה של אחת הלהקות הדוסיות ואנחנו יושבים בגן סאקר על האדמה, קצת קריר, אני מתקרב אליה, יושב כמעט צמוד, לא נוגע, זה מוזר לי! אני רגיל לשבת ליד דוסיות בלי לגעת, אבל הפעם זה משהו שונה.. אני מסתכל על העיניים שלה, היא מסתכלת עליי, ואני אומר לה: "נכון שלא תרשי לתת נשיקה קטנה?" היא פורצת בצחוק של מבוכה, זזה כימעה אחורה.. אני מתבייש בעצמי שהעלתי לה את ההצעה, למה תמיד אני חייב לצאת האדיוט? ידעתי שהיא לא תסכים!; מדברים בהודעות, היא לא מרגישה טוב עם זה שאני שולח לה "מתגעגע", היא רוצה לדבר שוב, ורציני..; יושבים שוב בת.מרכזית, כל אחד מסביר לשני למה הוא לא רוצה חתונה עכשיו.. ולמה קשר בינינו יהרוס את השני.. מדברים פתוח! אני לא אוהב לשמור דברים בבטן... גם היא לא מסתירה כלום, קבענו להיות ידידים, שלום שלום והודעות מדי פעם; ראיתי אותה לפני שלוש שבועות בחתונה של חבר.. היא עדיין מדהימה! בין החברים המשותפים כבר התחילו לפני חצי שנה שמועות על חברות ואירוסים קרובים.. ואני? האחרון שיתחתן בגיל 19.10! דיברנו בחתונה, עוברים החברים ומסתכלים מתלחשים בינהם.. במהלך השנה הזו הייתי עם בנות, היא יודעת.. אני לא מסתיר כלום!; אבל הלב שאוהב, ויודע שלא יהייה כלום, כואב!!! כיום, 4 שנים אחרי, היא כבר נשואה... ואני עדיין לבד....

 

[נפשושה סגלגלה]

סיפור אהבה מושלם

לפני חמש שנים פגשתי אותו ויצאנו לבאולינג עם כמה חברים.הוא התחיל איתי ואמרתי לו שאני לא מעונינת. ועכשיו שעברו 5 שנים..הוא התחיל איתי עוד הפעם והפעם הסכמתי לצאת איתו והתאהבתי בו.ואני לא מפסיקה לכתוב עליו שירים.. הוא האהבה האמיתית של חיי.הוא מקשיב לי כשצריך ומשגע אותי כמו שרק הוא יודע ואני אותו.הוא אוהב אותי כל כך. היינו הולכים לים המון.ומביטים בכוכבים בעננים ובירח.ואני מספרת לו אלף בדיחות והוא מתפקע..מצחוק. יש לי משאלה..שהוא יהיה בעלי ויהיה לנו המון המון ילדים. אז לכל זוגות האוהבים ולכל מי שעוד לא מצא בן או בת זוג תאמינו בעצמכם והאהבה תגיע אני מבטיחה לכם נפש

 

[גונבת הלבבות שלך]

התינשאי לי????????

זו היתה אהבה שונה, בלתי צפויה, מלאת הפתעות. כמו הרבה הכרויות אחרות, שעל פי רוב לא מובילות לאהבות, מכסימום לפגישות חד פעמיות, הוא פנה אלי באתר הכרויות . דחיתי את פנייתו. היו לי עיסוקים אחרים, לאו דוקא זמן לחיזורים. ובכלל, מה לי ולהיכרות עם גבר שחי אי שם באירופה הקפואה? ורוצה להביא אליו אשה ל- 3 שבועות של שיכרון חושים, וזהו! נגמר! כך, עברו חלפו להם חודשיים, וסתם בערב של הברזה ליציאה, נכנסתי לאתר, ועברתי על רשימות, ופתאום נתקלתי במסר משוחצן מהגבר הזה, אך הגבר אינו פעיל כבר באתר. וכאן, זו היתה הנקודה לזכותו - סקרנותי התעוררה!האם שבע משבועות של שיכרון חושים? האם מצא לו את אהבת חייו? האם התייאש ופרש? מכיוון שהשאיר לי את כתובת הסקייפ שלו, פניתי אליו: "אנא, אשר אותי!". מתחילה התכתבות, כמו כל ההתכתבויות, ובסיומה מחליפים כתובות של הבלוגים שלנו - הוא ב"קפה דה מרקר" - בלוג של איש עסקים יבש, כך התרשמתי ממנו לפחות, ואני - של בלוג האהבה שלי בתפוז. ואז, ללא כל הכנה מוקדמת, מתחילה מתקפת הסימסומים: "על פניו נראה שאני החצי המשלים שלך", "את אהבת חיי הגדולה", "את האשה שאני אוהב כל ימיי" , ועוד ועוד. ומשם שיחות טלפון למכביר, לחץ גדול שלו עלי שאבוא אליו לשבוע של שיכרון חושים במקום מגוריו בחו"ל. דחיתי אותו על הסף, מסיבות אישיות שלי. יומיים של שיחות בינלאומיות אל תוך הלילה, של מילות אהבהבים, של גבר שמדיבור שחצני קולו החל ללטף אותי במילות נועם ואהבה, של שירי אהבה מרגשים ונוגעים ומרטטים את הנשמה, מגבר ששנים לא אמר לאשה: "אני אוהב אותך"! גבר זה לא חדל לכתוב לי, לחזר אחרי, בעוצמתם של המילים, החרוזים, הנוגעים עמוק עמוק. כך חלפו יומיים שהלב רועש ורוגש, שממילה למילה יותר ויותר מתרגש, אהבה וירטואלית בלתי צפויה שצנחה עלי, ומרגישה כאילו היא אמיתית, אהבת חיי. והוא לא חדל מללחוץ שאבוא אליו לפגישה עיוורת, מיוחדת, איתו בחו"ל. אומר לי: "רק המעז - מנצח!". ואני יודעת, אם היינו נפגשים בארץ, פגישה סטנדרטית על כוס קפה, ערב נחמד ומנומס, נהנים מהחברה, אך לא היתה יוצאת מזה אהבה, וכאן זה נגמר. אבל, פגישה בחו"ל, עם גבר מסתורי בלתי מוכר, שכבר חדר לנימי נשמתי, בתנאים של רומנטיקה למכביר, מנותקת מהמציאות האפורה שלי, מחיי היום יום, מהעבודה, מכל המטלות, מהילדים, נטו - אופציה נהדרת להרפתאה, ולהיכרות ומה שבטוח - להתאהבות! ואז הודעתי לו : "הכרטיס בידי, ואתה בליבי! אגיע אליך !" וביום החמישי, כשכרטיס הטיסה כבר בידי, נחת עלי סמסום שונה ומיוחד: התינשאי לי? וואוווווווו, הלב שלי קפץ לשמיים. כן!כן! סמסמתי לו חזרה. ככה , מבלי לראות, מבלי להריח, מבלי לגעת. כן, רק מתוך תחושת הלב. הסיפור עוד ארוך, הפגישה הראשונה המדהימה והשונה (כשעיניי קשורות, ואני מתנפלת עליו בנשיקה לוהטת מרוב מבוכה) וכמעט בעקבותיה עצרו אותנו בשדה התעופה בפולין, החיזורים האינסופיים בהיותינו יחד כבר, אהבה וקנאה סערה ותשוקה כפי שלא חווינו כל ימינו, בעצם מחצית חיינו, טקסי הנישואין השונים ומיוחדים - בארץ ובחו"ל, הנדודים שלו בין הארץ לחו"ל, הגעגועים ועוד.... והחשוב מכל, כן, החשוב מכל הוא שאיש יקר זה, הוא אהבת חיי ב- 3 וחצי השנים האחרונות, הוא שינה את חיי מהקצה לקצה, הוא גם המאהב שלי האולטיבטיבי והחבר הטוב ביותר שלי בעולם הזה, וכל יום מחדש מתעוררת לבוקר של אהבה חדשה בלב לגבר שאיתי, השרמנטי, המשעשע והמיוחד שלי - אהוב ליבי.

 

[ina האחת]

ההתאהבות הגדולה שלי

זה היה לפני 14 שנה.עבדתי אז בעבודה כלשהי וגם הוא עבד באותה עבודה רק בסניף אחר. במשך חצי שנה דיברנו בטלפון והיה ממש כייף לשמוע אותו. יום אחד הוא צלצל ואמר שהתפנתה אצלהם משרה מלאה והאם אני מעוניינת.מכייון שעבדתי חצי משרה עניתי מיד בחיוב. כעבור שבוע נפגשנו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.הוא הזמין אותי לדייט ואני הסכמתי.כעבור חצי שנה היינו נשואים באושר.הוא בעל מקסים, היודע לפנק ועוזר לי בכל המטלות בבית.כן ירבו כמוהו! היום,יש לנו 3 ילדים מקסימים ואנחנו מאוד מאושרים ביחד!!!

 

[סטלה הרוסיה]

האהבה הראשונה...

אוי, נוסטלגיה האהבה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בת 14 אהבה לאח של אשתו של בן דוד שלי. סיפור מעט מורכב... אנחנו היינו חברים מאוד טובים, שתי המשפחות, היינו הולכים אחת לשניה בחגים ומידי שבת. מהפעם הראשונה שראיתי אותו נדלקתי עליו. היה בו משהו שלא נתן לי לישון, לא נתן לי מרגוע. כל פעם כשראיתי אותו, ניסיתי למשוך את תשומת ליבו ע"י כך או אחרת אבל אף פעם לא יצאתי מפגרת, הייתי קשובה לעצמי. הייתי ילדה קטנה ומטורפת שהייתה מתקשרת אליו מידי פעם ממספר חסוי ועושה כל מיני קולות מוזרים, כן זאת הייתי אני. באחת מהפעמים נתתי לחברה שלי להתקשר אליו ולעבוד עליו. בפעם הזו הוא התעצבן. החלטתי להתקשר אליו ולומר לו שזו הייתי אני ושיסלח לי. התקשרתי והודתי. הוא אמר לי באותו הרגע " רוצה להתחתן איתי?" ואני קפאתי. לא זוכרת מה עניתי לו בכלל. הוא אמר לי : איפה את? עניתי לו: בפארק ליד הבית. "חכי לי, כמה דקות אני באה" הוא הגיע, ישבנו ודיברנו כשעה, השיחה הכי ארוכה שלי איתו ולא החלפת מילים, התרגשתי והרגשתי על גג העולם. לא ידעתי מה לומר. בסוף אמרתי לא, כי אני קטנה ועוד לא בכיתה י'. יומיים לא אכלתי ושלושה ימים לא התקלחתי (עד שאחי העיר לי שאני צריכה להיכנס למקלחת). כמובן שלא הייתה חתונה וזה לא נמשך, זו אולי הייתה הפעם האחרונה שאני ראיתי אותו כרווק. (ולסיכום, הוא התחתן כעבוד חודשיים עם מישהי שיש לה את אוות השם שלי. מקריות? אובססיה? השם שלי מאוד נדיר... הוא לא הכיר אותי לפני כן, ולשם הוכחה שהוא לא התחתן בשל אהבה, הוא היה בתהליכי גירושים כשנה וחצי אחרי הנישואים. ההורים גישרו והכל בסדר עכשיו בגלל שהיא הייתה בהריון עם הילדה השניה.) גם היום, כשאני רואה אותו הבטן שלי מתהפכת ועושה פרפרים בבטן, גם היום כשיש לי משפחה ובעל אוהב. גם היום העיניים שלנשו לא יורדות אחד מהשני ואנו תוהים כי אילו היינו ממתינים עוד כמה שנים... אכן זו הייתה אהבה ראשונה... זו שלא אשכח...

 

[הנהלת הפורומים]

התחרות בעיצומה, בואו להשתתף../images/Emo70.gif

 

[בחור טוב מישראבלוג]

הבחורה מהצ'ט

אי שם בשלהי 1999, התוודעתי לאינטרנט ולצ'טים בפעם הראשונה. נהגתי לצ'וטט בכל ערב שבו הייתי בבית (ולא בישיבה) והיה ממש נחמד. גלשתי כמעט באופן בלעדי בצ'אטים של Yahoo! ופגשתי הרבה אנשים נחמדים. [בניגוד לצ'טים הישראלים שבהם הרמה הרבה יותר נמוכה, לצערי]. וכך, התחלתי לשמור על קשר אימיילי עם מס' אנשים שפגשתי בצ'ט. כעבור משהו כמו ארבעה חודשים, החיבור היה מאוד איטי (על אינטרנט מהיר בכלל לא היה מה לדבר באותם ימים) וביקשתי מהבחורה שאיתה צ'וטטתי (כבר 4 חודשים ואפילו התכתבנו במכתבים רגילים- עם נייר ודיו) את מספר הטלפון שלה... זה דבר שאני לא עשיתי אף פעם, חוץ מבפעם הזאת. דיברנו קצת בטלפון וקבענו להיפגש. עד אותו הרגע, או יותר נכון: במשך רוב הזמן הזה (4 חודשים) לא ממש חשבתי שאי פעם אפגש עם מישהי שאני מצ'וטט איתה, באותם ימים זה היה דבר מאוד לא מקובל. הגעתי לפגישה וחיכיתי... וחיכיתי... אבל הבחורה לא הופיעה! הפלאפון שלי החליט לשבוק חיים דווקא אז, כך שגם אם היא הייתה מתקשרת, לא הייתי יכול לענות לה. כעבור שעה עזבתי ונסעתי הבייתה. כשהגעתי הביתה המתינה לי הודעה על המשיבון הביתי: "אני נורא מצטערת, אני חולה, אני לא יכולה להגיע". החלטתי למרות הדחף הטבעי, וכדברי חברים ששמעו את הסיפור לאחר זמן: "אני לא הייתי נותן לה צ'אנס שני", בכל זאת כן לתת לה צ'אנס שני. לפגישה הזאת היא דווקא כן הופיעה. כעבור 7 חודשים התחתנו!!! נקודה מעניינת בסיפור, היא תגובתם של הרבנים בישיבת ההסדר שבה למדתי. רובם ככולם עיקמו את האף והביעו פליאה על שבחור דתי מישיבת הסדר מסתובב בצ'טים... חוץ מראש הישיבה. הוא אמר שזו השגחה פרטית מהקב"ה ושממש זכיתי. ה' כיוון את הדברים כך שאני אכנס לצ'ט וששם אפגוש את בחירת ליבי. הרגשתי מאוד טוב עם דבריו ובכלל.

 

[בולבולוניה]

האהבה האחרונה

הייתי אז מעל גיל 30. רווקה נצחית. יצאתי לאין סוף בליינד-דייטים שכולם נגמרו ב"היה לי כיף. אני אתקשר אלייך. נדבר", והבחור נעלם והתפוגג כלא היה. ואז פגשתי אותו. יצאנו למסעדה והוא היה אדיש אליי כל הערב. לא חייך, לא נתן יד, לא ניסה לנשק. הוא היה ביישן כזה והייתי בטוחה שאני לא מוצאת חן בעיניו, כרגיל... בסוף הערב חזרנו למכונית שלי והחזרתי אותו הביתה. הגענו והוא לא ירד. המשיך לדבר איתי. דיברנו ודיברנו, ולפני שהוא הלך, התכופפתי אליו לתת לו נשיקה, ושמתי לו יד על המותן. החולצה שלו התרוממה קצת והרגשתי עור חלק ונעים מעין כמוהו. המגע היה מחשמל. התאהבתי. ואז הרהרתי בליבי: "איזה גוף נעים יש לו, חבל שהוא יצא עכשיו מהמכונית ולא אראה אותו יותר לעולם. הייתי יכולה לגעת בגוף הזה כל החיים". אמרתי לו שנהניתי מאוד, והוא ענה" "כן, גם אני. אתקשר, נדבר". ויצא. ואני חשבתי בליבי, כן כן יתקשר, בטח, כמו כולם. חבל, דווקא בחור מקסים. ונסעתי. איך שנכנסתי הביתה הוא התקשר ודיברנו כל הלילה. מאז אנחנו ביחד עד היום, כמעט 20 שנה. ואני כל פעם נזכרת וצוחקת ומספרת לו מחדש, איך התאהבתי בו בגלל אותו רגע אינטימי שידי נגעה במותנו לנגיעה אחת רכה.

 

[גלי אדווה]

מרגש ../images/Emo99.gif

 

[Frodo The Hobit]

על חוף הים

בעיר הקיט אשקלון, בה גדלתי, זכיתי להכיר את אהובת ליבי כבר מזה שנתיים על חוף הים. חבר משותף שלי ושלה הזמין אותי ועוד חברים נוספים ומיד נדלק הניצוץ והעניינים התגלגלו כך שמאז אנחנו יחד לטוב ולרע.

 

[glitter8]

תודה לכל המשתתפים בתחרות

בקרוב נודיע על הזוכים.

 

[מרגנית2]

נורא בא לי גם לספר על הפרופסור בנאס"א

אני יודעת שאחרתי בתחרות. אבל אלוף נעורי ואהבתי הגדולה הוא אי שם מתחבא לי באמריקה הגדולה. התחלנו ביחד ללמוד בטכניון. היינו לומדים יחד. ומנגנים יחד. ומקשיבים לרוח. צופים בגלים. וחולמים. הוא חלם על פרס נובל ואני חלמתי על בת. מאד רציתי ילדה. הכנתי לה שם מיוחד כבר אז. כי היא באה מהגלים. הילדה שלי נולדה לאבא אחר. אלוף נעורי נסק לאמריקה הגדולה ונעלם. קראתי לה בשם המיוחד ההוא והיא לא רוצה את השם הזה עכשיו..

אחרי עשרים שנה של דממה כתבתי לו מכתב. הוא ענה. הוא אמר שגם בעוד חמישים שנה לא ישכח אותי. מאז כבר שבע שנים אנחנו באימיילים. בלילות הלבנים הוא תמיד ער איתי חושב איתי וממשיך כדרכו להדריך אותי בלימודי. אני גדלתי והוא בדרכו גדל והחכים מאד. הוא קורא כל מחקר שיוצא לאור. הוא כותב לי מה לשאול את הרופא אם אני לא מרגישה טוב. הוא החבר הכי טוב לתמיד. וזה נעים לדעת שמישהו הולך איתי. והדרך לא קלה.. כמאמר המשורר. בשנה הבאה אולי אסע לשם. לחפש אותו. הוא יקבל דום לב כשיראה אותי. וגם אני אתעלף כסינדרלה. ככה זה באהבה. ואהבה גדולה כזו היא כיין הניגר...