קוסמת ואלומה
חרדה, תקשורת וחוסר תקשורת
 
שחר התייחסה לעניין של תקופות בחיים. אני מסכימה איתה. יש תקופות (שיכולות להימשך אפילו שנים), שפשוט לא בא לך להיות בתקשורת עם אף אדם, פשוט כך, ואני חושבת שצריך לזרום עם ההרגשה הזאת ולא ללכת נגדה. מאידך, יש גם תקופות, שבא לנו לתקשר עם יותר אנשים ואנחנו במצב שאנו יותר פנויים רגשית.
 
גם אני לא אוהבת לדבר בפון ומתפתלת כשמבקשים את המס' וממש לא נעים לי להיות במצב הזה, אבל בגלל שאני כבר המון שנים מרגישה כך אז אני פשוט עושה מה שאני מרגישה.
 
על כן, אם אני לא מעוניינת למסור את הפון אז לא אמסור, ואם אמסור אז זה יהיה לאנשים שממש שהתרשמתי מדיבור/התכתבות עימם ולא סתם לכל אחד. כשאתן את המס' אומר מראש, שעובר עליי משהו אישי בתקופה הנוכחית, ולכן אנלא בשלב של מפגשים ודיבורים בפון, אלא יותר של התכתבויות.
 
אסביר, שאני לא פנויה לתקשורת אינטנסיבית (בשנים האחרונות די התנתקתי מכל הסביבה, חברים ואף מבני משפחה. פשוט רציתי ועדיין להתבודד בתוך הדיכאון. יש מצבים שאנלא עונה אפילו לפונים של בני משפחה ואפילו לא חוזרת מאוחר יותר, כי לא מתחשק לי ואין לי אנרגיה להשקיע בשיחה. בהתחלה הם כעסו ונפגעו, אבל לאחר שהסברתי, שזה לא נובע מ"סינון", אלא מהדיכאון, התנהגותי כבר הפכה למקובלת בסביבתי הקרובה).
 
אדם שזה יתאים לו - מה טוב, אדם שלא - עוד יותר טוב בשבילי! פחות כאבי ראש...
 
כמובן, שקל לי יותר לאמר מראש את הדברים (ה"תנאים" לתקשורת איתי) למישהו שגם נמצא בבעיה נפשית/ריגשית/משבר חיים/מטופל, כי התחושה היא שהוא יבין את רצוני מבלי להסתכל עלייך בעין עקומה.
 
אני אכן מצב רוחניקית
