התייעצות

[אופירA]

תשועה ברוב יועץ

מסכימה עם הגישה שלך. גם זה חלק ממה שהבטן שלנו יכולה לשדר לנו כשמקשיבים לה.
לפעמים צריך לשמוע הרבה דעות, כמו בפורום, כמו ע"י אותו יועץ אובייקטיבי, כדי להתבונן במה שאנו מרגישים בפנים. הקולות הנוספים הללו עוזרים לנו דווקא לעשות סדר ברעש הפנימי שמקשה עלינו להתבונן בהרגשה המזוקקת שלנו.

לגבי המטפלת - אין לי דעה, כי אינני מכירה אותה. התשובה לשאלתך תלויה בהיכרות איתה ובאישיותה ויכולותיה, ורק את מכירה אותה מבין כולנו. עם זאת, יתכן שתטעי והיא תיפגע. אל תקחי על עצמך את האחריות לכך. לגיטימי מאוד גם לא לשתף אותה, אם זו החלטתו של המטופל. בוודאי שלגיטימי לשתף אותה לאחר מעשה, וגם לפני מעשה - הכל לפי החלטת המטופל. אם היא נפגעת, היא צריכה להתמודד עם זה, ואין עלייך החובה לעזור לה, אם זה לא עוזר לך ולא קשור לטיפול שלך. אל תתני לפגיעות של המטפלת או לחשש של הפסיכולוגית בפורום להפחיד אותך.

 

[gal028]

אופירה,

תודה על דברייך החכמים. גרמת לי להיזכר באותן פעמים שחששתי לשתף אותה בתחושות או בתהיות שלי פן היא תיעלב, והיא תמיד הייתה מרגיעה אותי ואומרת שאני לא צריכה לדאוג לה כ"כ, ו"אז מה אם אני אפגע? נתמודד".

 

[חלי שניר1]

בשורה התחתונה אין תשובה אחת שנכונה תמיד

ואין תשובה שנכונה לכולם.
אני מסכימה שיש מקום לשמוע דעות של עוד אנשים - מקצועיים ולא-מקצועיים, ובסופו של דבר לקבל את ההחלטה בעצמינו, כי אף אחד לא יודע מה נכון לנו יותר טוב מאיתנו - ואף אחד לא יושפע מההשלכות של ההחלטה במידה שבה אנחנו נושפע ממנה.
כולנו מגיבים מתוך ניסיון חיינו אבל זו התמונה הסובייקטיבית שלנו ומה שנכון לנו לא נכון לכל האחרים.
את, גל מכירה את עצמך, התהליך שעברת, האישיות של הפסיכולוגית שלך וטיב הקשר שלך איתה. קחי את חייך בידיך!
שבת שלום,
חלי

 

[שחר חרישי]

אויש, נו!

ברור שהיא תיקח את חייה בידיה, היא כתבה פה כדי להתייעץ, לשמוע דעות. לא כדי שמישהו יקבע עבורה מה לעשות. מצחיק איך שגם את וגן מירי עונים על דברים שלא נאמרו. מיריממגיבה על גמוניזציה שלא התרחשה, ואת על מסירת האחריות על הנחלאה לאחרים - שאף היא לא התרחשה.
חלי ומירי - קחו דקה לקרוא.

 

[מירי קולר]

שחר הי

לקח לי זמן להגיב אך רציתי להעיר שכשאני כותבת או משיבה אני משתדלת לענות לשואל אך מנסה לקחת נושאים שנוגעים באחרים ולדון בכך באופן רחב יותר כדי לתרום גם לסביבה.
בסיכומו של דבר כל דיון העולה כאן תמיד מציב תמונות, חוויות, תהיות ועוד של כלל המשתתפים ומענה כולל /רחב יותר עשוי לסייע לרבות אחרות.

 

[שחר חרישי]

הי מירי

הבנתי, ואני בטוח לא במקום לנגיד לכן איך לנהל את הפורום. מה שהקפיץ אותי היה כמה תגובות שקראתי לאחרונה (לאו דווקא שלך) שעולה מהן ריח של "אוף הגולשים הנודניקים האלה. מה אפשר לענות בקצרה כדי להפטר מהר מחובת המענה?". התגובות ההן לא מוענו אלי, וגם לא נפגעתי מחוסר המענה שבהן, אלא מחוסר הכנות. וחוסר הכנות קשור גם אלי כקוראת בפורום. אני רגישה להרגשה שמנסים לשקר לי, להציג משהו למראית עין בלבד ולחשוב שאני (בתוך שאר הקוראים האחרים) לא רואה ולא מרגישה בהבדל...
לדידי היה עדיף במקרה זה לא לענות כלל. זה יותר כנה. או להגיב תגובה אחת בשבוע - אבל אמיתית, מושקעת, מהלב, מחכמת החיים ומהנסיון המקצועי. ולא להעמיד פני מגיבים לכל שרשור שיוצא תוך 24 שעות מפתיחותו.

 

[אופירA]

לדידך עדיף לא לענות כלל במקרה שתיארת

אבל מה עושים עם גולשים אחרים, שחושבים שהמנהלת צריכה להתייחס בכל מקרה? הם נפגעים מחוסר התייחסות כלשהו, ולא נפגעים מהתייחסות שטחית, שמרגישה לך חוסר כנות (לי, אגב, היא לא מרגישה כך).

כך שעינייך הרואות שכל גולש בפורום בנוי מאישיות אחרת. אני לא רואה שטחיות בתגובות לא מפורטות של המנהלות, את רואה בהן חוסר כנות, וגולש שלישי יראה בהן איזו התייחסות שעדיפה לו מאשר התעלמות, ממנה הוא נפגע עד עמקי נשמתו.

במצב עניינים זה, מה היית עושה אם היית את מנהלת הפורום?
(תביאי בחשבון שאת אדם, ולפעמים עמוסה בעבודה, או בהורות, או באיזה כאב, ולא תמיד יש לך כוחות הנפש או זמן להתעמק בפנייה של הכותב, לרדת לעמקי נפשו, להזדהות איתו ולחבק אותו).
(את המשל של האיש והילד שהלכו בדרך עם החמור, אני לא צריכה לספר לך, את מכירה אותו. אם את היית האיש או הילד, מה היית מרגישה אם כל היועצים למיניהם, ברגע שלא התקבלה עצתם, היו מזנבים אחרייך לאורך הדרך ולועגים לך בפומבי ובקולי קולות על שאינך נוהגת כדעתם?)

 

[שחר חרישי]

אבל תגובה שטחית לא רק רינה מועילה, אלא עלולה לפגוע!

אם, לשם הדוגמה, היתה מישהי כותבת פה שהיא בדיכאון כבר חודשים אחרי שהחתול שלה מת, נניח. היא לא ישנה, בקושי אוכלת ולא מוצאת טעם בכלום. אם היא תקבל תגובה כמו "הכח להתגבר מצוי רק בך. אני מקווה שתשכילי להתשתמש בכוחותייך כדי להתגבר", איך היא תרגיש? לדעתי היא תרגיש עזובה, נטושה. היא פתחה את ליבה וציפתה להבנה, להרגשה שיש שם מישהו שירגיש אותה, שיראה כמה קשה לה. אפילו שאלות בירור יכולות לתת את ההרגשה שמישהו שם בחוץ מתעניין באמת ולוקח את הזמן לברר את מה שנחוץ לו לפני שישיב. אבל תגובה שטחית (מה שאני מכנה "תחליף-תגובה") תשאיר אותה עם התחושה ההפוכה: שהיא לא נראית ואינה חשובה לאף אחד. כי אפילו כשמגיבים לה - אין לב מאחורי התגובה. כל עוד לא הגיבו לפחות ישנה הציפיה...

 

[אופירA]

לדעתך. אבל לדעתי לא. לאנשים שונים יש ציפיות שונות.

 

[שחר חרישי]

אבל צרכים דומים.

 

[שחר חרישי]

מתבקש פה..

 

[כוכבית מצויה]

שחר, להזכירך שרק לא מזמן היה בפורם של סה"ר מישהו שייחל לכך

שיהיה מענה זמין ע"י בוט. הוא התכוון ברצינות, התגובה שלך היתה משהו כמו "אני מקווה שזה סוג של בדיחה" (לא זוכרת מדוייק ואין לי כח לחפש) כך שאולי בעינייך תגובה מהירה ללא רגש גרועה מתגובה איטית עם רגש אבל יש כאלה שמבחינתם העיקר שיש תגובה. והמהירות חשובה כיוון שהיא מראה על התייחסות.

 

[שחר חרישי]

כן, אני זוכרת. הוא בטוח היה רציני, הבחור?

איזה הזוי, לא? להעדיף מענה מרובוט ובלבד שיהיה מהיר, על פני מענה אנושי חם, עם כל המגבלות של בני אנוש...

 

[כוכבית מצויה]

הוא היה רציני וזה לא הזוי, יש מי שדווקא בזמן משברים צריכים

מבחוץ את קול ההגיון ואת זה בעתיד בוטים יוכלו לעשות טוב (ואולי טוב מבני אדם אבל אנחנו עוד לא שם)
יש מי שצריכים תגובה כאן ועכשיו ולא חשוב מה תהיה התגובה, וגם את זה בוטים יכולים לעשות טוב יותר מבני האדם.
ויש מי שצריכים שיעטפו אותם בחום ואהבה ואת זה (בינתיים) לא פיצחו איך לתכנת.

 

[אופירA]

ברור. ולא רק הוא

יש גם נשים שהעדיפו מענה כלשהו על התעלמות.
ולא, הצרכים של אנשים אינם דומים. אנשים הם שונים מאוד, ולכן גם דעותיהם וגם צרכיהם שונים, ואפילו משתנים מרגע לרגע ומתקופה לתקופה.
בכמה שנים שאנו מכירות, אפילו את ואני השתנינו. על אחת כמה וכמה שהשתנינו מלפני שנים רבות. כולל הצרכים שלנו. הם אפילו לא דומים למה שהיו בעבר.
קל וחומר כשמדובר באנשים שונים מתרבויות שונות וגילאים שונים ואופי אחר.

פעם, לפני הרבה שנים, ניהל את הפורום הזה שנים רבות מאוד מנהל שהיה משקיען גדול בתשובות. לעומת זאת, דעותיו היו מנוגדות בתכלית לדעותיי הפסיכולוגיות, וכן לא סבלתי את אישיותו והמעשים המכוערים שעשה לכל מי שהתנגד לדעתו בפורום. רבים התנגדו לדעותיו, אך רבים גם הסכימו להן והעריכו אותו מאוד.
מה עשיתי? הנחתי לו ולפורום לנפשו. זכותו להיות מי שהוא, זכותו לנהל את הפורום כדעתו, כל עוד הוא שומר על כללי ניהול הפורומים (והוא לא שמר, וכשהגזים העיפו אותו) וזכותו של מי שמעריך אותו ליהנות מהפורום.
היה לי מה שאלעג עליו (והמון!), צדקתי בטענותיי נגדו כמנהל. אבל היה לי גם הכבוד העצמי להניח מקום מחיה וכבוד לאדם שהוא, לתפקיד שהוא נושא, ולקהל המסכימים עם דעותיו. בלי להציק, בלי ללעוג כמיטב היכולות האירוניות שלי. לקבל מה ששונה ממני. לקבל מי שאינני מסכימה עם גישתו.

וסוף דבר הכל נשמע. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.

 

[שחר חרישי]

אני אחשוב על זה.

כנראה קשה לי להפתח לראות דברים אצל אחרים שמאוד שונים מאצלי. ולהאמין שזה אכן כך, לא בדיחה ולא אירוניה ולא התממות...

ודרך אגב - תסתכלו על הטוב שיצא מהדיון הזה! לפחות את וכוכבית באותו צד עכשיו!

בקשר לגישה לגבי הניהול - אני צריכה לישוב גם על זה. השאלה היא מה עדיף: מחאה בנסיון לשנות, או ויתור ועזיבה... אני לא "מציקה" כדי להציק, אופירה. וגם לא כדי להפגין את חדות האירוניה שלי. אלא כדי להשמיע את קולי לגבי דברים שמעוררים בי התנגדות. את טוענת שלהשמעת קולי אין מקום בעצם...?

 

[אופירA]

חס ושלום! תשמיעי את קולך, אדרבא.

אפילו תנסי לשנות. למה לא? אולי זה ייטיב עם רבים?
אבל בכבוד. בלי ציניות ואירוניה. לא בסגנון של "אוף", בלי "אתן לא בסדר". וכאלה.

להציע שינוי. אבל לא לחשוב שמוכרחים אותו.
אפשר להעיר על מה שלא נראה לך, לבטא התנגדות. אך לא צריך למחות. אפשר להבין שלאחרים זה דווקא כן נראה, למרות שאת סולדת מזה מאוד.
אין לך מושג כמה סלדתי מהדעות של הפסיכולוג ההוא... אבל הבנתי שצריך להיות לי כבוד לאנשים שחושבים כמותו, ויש להם מקום לגיטימי בעולם התפוזי.

להביע את דעתך, ואפילו בעוצמה. אבל לדעת שאולי היא תתקבל ואולי לא.
לזכור תמיד שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. שאם היית מנהלת הפורום היית מבינה כמה דברים שאינך יכולה להבין כגולש מן השורה. שמנהל הפורום הוא אדם כמוך. ושאין לנו תפקיד לנקום ולהעניש אף אחד, ואיך שלא היינו רוצים שידברו אלינו, אין לנו הזכות לדבר לזולתנו.

 

[שחר חרישי]

אני לא חושבת שלעגתי או ביזיתי.

אולי התבטאתי בחדות, אך רק כדי שדבריי יובנו, כי איך אפשר להגיד בצורה אחרת למישהו, שרק נדמה לו שהוא עובד על כולם אבל בעצם הטריק שלו חשוף?
ברור שגם היא בן-אדם, אבל אדם בעמדת כוח. ואני מדברת מתוך עמדה של.. ובכן, חוסר כוח. אז כדי שדבריי בכלל ירשמו היכנשהו, הם צריכים להיות מאוד ברורים.
ודיברתי על מעשים, על התנהגויות. אפשר ורצוי להפריד את המעשה מן העושה. אני בטוחה שלחלי יש צד אמפתי ורגיש, ויכולת הקשבה והבנה עמוקה. לולא היה לה - היא לא היתה "שורדת" כפסיכולוגית כל השנים האלה... כך שאני לא מתייחסת אליה לא כאדם ולא כפסיכולוגית, אלא רק לדרך שבה היא מנהלת את הפורום (וגם לא כ"כ לפונקציה הניהולית דווקא, כך שלא קשור כאן "דברים שרואים משם" וכו').

 

[מירי קולר]

אופירA

הדברים שאת כותבת נוגעים רגשית ונראים לי נכונים לחשוב כך