אני חושב שחלק מהעניין הוא...
שמי שפונה לע"ס הוא בדר"כ לא הטיפוס עם החוש והמשיכה לעסקים. ויש גם אנשים כמוני שהרעיון של לזרום עם הזנחת כל מי שלא יכול לשלם קצת חורה להם ולא ששים להצטרף לעדר. עם זה המצב לא עדיף כבר לעזוב את המקצוע? לעבור למשהו רווחי אחר? אני לא רוצה למצוא את עצמי חושב באותם מונחים קפיטליסטיים צרים שהביאו אותנו לשוקת השבורה מולה אנו ניצבים כיום (ראיה פטאלית תרתי משמע לעיוות של החשיבה היזמית והמופרטת ראה במה שקורה עכשיו בניו אורלינס או במערכת הרכבות המופרטת של בריטניה). if u cant beat them, join them? אני לא בטוח... אפשר, אחרי כמה שנות ניסיון, לעסוק באופן צדדי בהנחיית קבוצות, קורסים אולי, טיפול פרטי. לבוגרים טריים זה לא רלוונטי. זה לא דברים שדווקא עו"סים מומחים בהם, והתחרות בשוק הזה של סדנאות-טיפול-הנחייה עצומה, מתחרים עם המוני אנשים בוגרי מדעי ההתנהגות, רפואה אלטרנטיבית ומה לא... רק בודדים כריזמטיים וברי מזל יוכלו להצליח דרך יזמות פרטית, זה לא פתרון בלשון המעטה למאות בוגר ע"ס שלא מוצאים עבודה. זו מראש מתודיקה של ניהול משק כלכלי שיוצרת מצב בו מעטים מצליחים. אתה אומר: "יוזמה פרטית תמיד היתה הפתרון לכל בעיה כלכלית". אין לי מושג מאיפה קבעת את זה. איני יכול לחשוב אפילו על דוגמא אחת שעידוד יזמות הוציא מדינה כלשהי ממשבר. לגמרי נהפוך הוא יש עשרות דוגמאות שיציאה ממיתון קרתה כאשר הממשלה ריכזה מאמצים והתערבה במשקף השקיעה כספי ציבור רבים בתשתית, פיקחה וחילקה מחדש את ההון וכו'. כך היה בארה"ב בשנות ה-30 ואח"כ בשנות ה-60 (השקעה ממשלתית ועזרה מאסיבית לעניים שהתבטאה בין השאר בגידול ניכר בהעסקת עו"סים ע"י המדינה). כך היה באירופה הסוציאל דמוקרטית אחרי מלחה"ע השניה. כך היה בישראל בימי הצנע ובימי קליטת גלי העליה בראשית שנות התשעים. הניסיון ההיסטורי מלמד שטענתם שגויה בעליל. אגב, חלק מן הידע שפרסתי כאן מקורו בלימודי שנה א' בע"ס, אצל ד"ר ג'וני גל. גם את זה לומדים בע"ס - ערכים, אידיאולוגיות כלכליות ואיך שהן משפיעות עלינו, פילוסופיה של צורת הארגון החברתית הרצויה... לא רק מבואות למדעי ההתנהגות, תוכניות של ביטוח לאומי וטכניקות לעזור לאנשים להרגיש קצת יותר טוב... [ואת זה אומר אני, קליני למדי בשאיפות המקצועיות שלי].