התייעצות.

[נסי זגורי 18]

התייעצות.

קודם כל שיהיה בהצלחה לכל המתקבלים והמועמדים, ומי שנדחה לא יקח קשה, אפשר לשפר ולהשתפר והכל יהיה בסדר. טוב אז ככה ,קיבלתי אתמול את ציוני הבגרות, תעודת הבגרות שלי נראית כרגע ככה: אנגלית(5)-96 מתמטיקה(5)-100 כימיה טכנולוגית(5)-94 ביולוגיה(5)-94 ביוט'(5)-93 תנ"ך(2)-92 ספרות(2)-88 הסטוריה(2)-86 הבעה(2)-85 אזרחות(1)-82 פסיכומטרי(פעם 3)-738 אני מועמד לעתודה וכנראה שאקבל זימונים לת"א וירושלים והטכניון, כאשר הסכם שלי די גבולי(יחסית לתנאים של עתודה), ככה שאולי בירושלים זה פחות יהיה קריטי, אבל בטכניון ובתל אביב אני אצטרך להתעלות על עצמי במו"ר(מעריך שאצטרך 220 לפחות). בכל אופן, משום מה, הגעתי לבאר, ואני מפחד לשתות ממנה. כל שנת השיפורים הזאת כשכל חברי כבר התגייסו ונותרתי בעצם לבד(דחיית שירות בשנה בשביל השיפורים), חיכיתי לרגע שבו אוכל להראות את האופי שלי ולא ללמוד דברים בעל פה כמו רובוט-ציפיתי שסוף סוף אוכיח כמה מגיע לי להתקבל. כרגע אני חוזר לגדר מתלבט, אחרי כל המירוץ, אני מערער ברצון שלי ללמוד רפואה. העיניין הוא שבזמן האחרון יש לי דחף די רציני להתגייס ולשרת בקרבי, אני פשוט לא מרגיש בשל ללימודים ברגע זה. לא יודע אם זה המקום המתאים, אבל רציתי לדעת מה אתם חושבים שעלי לעשות, על איזה פאקטורים לשים דגש בהחלטה? ועוד שאלה, במידה ואכן אבחר ללכת לצבא כעת, מה אתם ממליצים לי לשפר(בהנחה שהחומר של הפסיכומטרי די טרי, ושניגשתי לתנ"ך, אנגלית, מתמטיקה לאחרונה)?

 

[לטינית בנשמה]

טוב

המצב הרצוי כרגע הוא שתשים את המחשבות האלה בצד, תתרכז במו"ר ומרק"מ ותחליט אח"כ, אבל מהניסיון שלי, זה לא ממש עובד ורק מציק יותר אם מנסים להתעלם מזה. אז לדעתי קודם כל כדאי שתברר עם עצמך מאיפה בא הדחף הזה פתאום להתגייס לקרבי. אם הוא בא כי אתה מרגיש קצת אאוטסיידר כשכל החברים שלך בצבא ואתה הולך ללמוד (תחושה מובנת לחלוטין), או שפתאום כל הרעיון של עתודה לא נראה לך (לגיטימי בהחלט), או שזה באמת הרצון שלך ללמוד רפואה שהתערער (בזה אני די בספק). אחרי כל זה, קח בחשבון (אני רואה שכבר לקחת) שאחרי הצבא תצטרך לשפר ציונים כדי להתקבל ולעבור שוב את כל המיונים, ושתמיד יש סיכוי שלא תצליח להתקבל על הניסיון הראשון. די הגיוני גם לקחת בחשבון שאחרי הצבא תרצה קצת חופש ממסגרות, לנקות את הראש קצת. אח"כ גם יהיה כדאי לחסוך כסף ללימודים, כי כבר לא תוכל (ובטח גם לא תרצה) להסתמך כל כך על ההורים. בקיצור, לוותר על עתודה עכשיו אומר לדחות את הלימודים בכמה וכמה שנים, ואח"כ להתחיל עם כל המירוץ של הקבלה כמעט מאפס. מצד שני, צריך לקחת בחשבון את כל ההתחייבויות שיש בעתודה ברפואה, ואני בטוחה שאתה מכיר אותן הרבה יותר טוב ממני. להיכנס לצבא בגיל מבוגר יחסית, לאבד חופשים של הלימודים על קורסים שונים של העתודה, אופי השירות הצבאי של עתודאים לרפואה וכו' וכו'. בקשר לשיפור ציונים, מה שלדעתי כדאי לך לעשות בבגרות זה להרחיב את ספרות ותנ"ך ל5 יחידות. עם ציונים של 90-92 זה יביא אותך לממוצע של 111-112. בנוסף לזה עוד פסיכומטרי ממש לא יזיק. אם אתה צריך עצות על מה ואיך, רק תגיד.

 

[Y a n i B]

להתחיל את כל המירוץ מאפס? את מגזימה

כל מה שיהיה לו לעשות זה ככל הנראה להשלים בגרות כלשהי ל-5 יח"ל. 95% מהעבודה הוא עשה, ואחרי הצבא לא תהיה לו בעיה להתמודד עם זה אפילו יותר טוב. במקום נסי הייתי הולך לקרבי (ומשתדל לחזור בשלום כמובן).

 

[לטינית בנשמה]

אמרתי כמעט מאפס

ואי אפשר לדעת מה יהיו תנאי הקבלה עוד שלוש שנים.

 

[Y a n i B]

אני מנחש שהם ירדו כמו שאת ניחשת

שהם יעלו. ולהתחיל מ-95% זה לא בדיוק להתחיל "כמעט מאפס". זה להתחיל קצת מתחת ל-100%.

 

[לטינית בנשמה]

תראה

כל שנה יש הרבה אנשים שחושבים שזהו, הסכם כבר לא יכול לעלות יותר, וכל שנה כולנו רוצים להאמין שהם צודקים ומתבדים בסוף. אני בסה"כ אומרת שיש סיכוי שהתנאים יהיו גבוהים יותר עוד שלוש שנים בצורה שבה נסי ייאלץ לשפר עוד כמה בגרויות ולעשות שוב פסיכומטרי. אל תשכח שגם המיונים הם חלק מהמירוץ, וגם אותם צריך לעבור עם ציונים טובים.

 

[Y a n i B]

אבל בכל מקרה דיברתי רק על הדברים

שהם בשליטתנו לפני ההרשמה (כלומר: בגרויות ופסיכו). מה הטעם להתייחס לדברים שאין לנו שום מושג עליהם (כלומר: ראיונות)? השיקול של הראיונות מתקזז בין שני המועדים שאנחנו מדברים עליהם: לפני הצבא ואחרי הצבא. ובאמת - התחזיות שלך שוות לשלי. נקווה ששלך יתבדו.

 

[לטינית בנשמה]

כולי תקווה שאני אתבדה, כן יהי רצון

 

[Y a n i B]

../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif

 

[alice miau]

"אאאאאמן". ../images/Emo197.gif

 

[morancho1]

נסי יקירי

טוב האמת שאמרו פה הרבה דברים נכונים.. שלפעמים יש נטייה כשמגיעים לפסגה אחת בחיים מיד להחליף אותה באחרת..ושתמיד תמצא חברים מה שלא תעשה אז חברים זה לא השיקול פה.. מה שאני חושבת: תעשה לך הרבה חושבים. תדבר עם אנשים שמכירים אותך טוב. מה שמעלה בך רעיונות ותעשה את המור והמרקם הכי טוב שאתה יכול. יש עוד דבר פה שלא התייחסו אליו..הפחד מכישלון. אולי יש בך חשש מהראיונות ואתה מעדיף להגיד שוויתרת מאשר שנכשלת.. אני חושבת שזאת לא גישה טובה. הגעת עד לפה, כנראה לא סתם..ועכשיו ההזדמנות שלך להוכיח שזה מה שאתה רוצה לעשות! אחרי שתתקבל (בע"ה) תחליט אם כן או לא. להחליט שלא כל כך לפני המיונים ולבוא בהרגשה כזאת למיונים יפגע בציון שלך..ואם בסופו של דבר תחליט שאתה כן רוצה רפואה? הדרך תהיה חסומה.. אז תחשוב כמה שצריך..ותתחיל להתכונן למחשבה להיות רופא. אפשר לשנות את דעתך כל עוד לא התחלת.. אם אתה רוצה להייעץ יותר לעומק, אתה תמיד יכול לפנות אליי במסר פרטי

 

[נסי זגורי 18]

היי מורן!

כן, חברים זה לא שיקול, אבל שאני פוגש את החברים שהתגייסו בסופי שבוע, זה גם מה שמעלה בי את הרצון להתגייס-הם פשוט מתבגרים לי מול העיניים, שאני עדיין עוד 'תקוע' בלימודים. ולא, זה לא לחץ חברתי, הם פשוט מראים לי איפה הייתי יכול להיות, עם מה יכלתי לנסות להתמודד. כמו שאמרת חייב להפרד מההרגשה הזו של הבלבול, הרי אף אחד לא יכול לדעת מה טומן בחובו העתיד, וגם אם יש כאלו שסגורים על עתודה זה לא אומר שהמסלול יתאים להם בסופו של יום. בעיניין של הפחד מהכשלון-אני בטוח שזה קיים איפשהוא, למרות שאני בדרך כלל אוהב את האתגרים האלו ומנסה לנתב את החששות למקום הרצוי, לדעתי זה קיים איפשהוא בתת מודע, יכול להיות שהלבטים האלו עולים כי עד עכשיו הם לא יכלו להשפיע באופן ישיר את הנתונים שלי, ובזמן הזה, שהם עומדים למבחן, הם מתחילים לעלות לפני הקרקע. לא חושב שאוכל להסתיר אותם ולא בטוח שהם יפגעו בי, אבל העיקר שהם לא יפגעו במוטיבציה להתמודד עם שאר השאלות שיעלו במיונים.

 

[morancho1]

אני מבינה אותך..

אל תשכח שגם אני, למרות שאיני עתודאית, חוויתי משהו דומה: השנה ושנה שעברה, רוב חבריי התחילו אוניברסיטה, ואני נשארתי מאחור עם שיפור בגרויות ופסיכומטרי. גם למידה באוניברסיטה מבגרת ויוצרת איזשהו פער..וזה מוזר במיוחד לאנשים שאולי רגילים להוביל ולא להישאר מאחור..בקיצור לא מצב שנהניתי להיות בו, אבל כשאני חושבת על המטרה שמחכה לי, זה היה שווה כל שנייה כזאת. בכל מקרה, לעניינך- אני לא בטוחה שצבא מבגר יותר מאוניברסיטה..זה מבגר אולי בצורה טיפה שונה. בכל מקרה, לא נראה לי שזהו השיקול המכריע פה. תעשה חושבים מהו הדבר שבאמת מטריד אותך..ותתמודד איתו ישירות. זו דעתי.

 

[איצטגנין נחשוני]

העצה שלי...

אני לי יודא אם אתה מודע לזה או לא אבל אין שום סיבה לצאת לעתודה רפואית לפני הצבא. אתה יכול בכיף להתגייס לקרבי ואחרי שנה או אפילו שנתיים לצאת לעתודה - אחרי שתדע מה זה בכלל החיה ששמה צה"ל ואחרי שתדבר עם איזה רופא צבאי או שניים ותשאל לעצתם כבוגרי עתודה. אין שום יתרון לדעתי בלצאת לעתודה רפואית לפני הצבא כשצה"ל מאפשר לך לצאת למסלול הזה מתי שתרצה בתנאי שאתה עומד בסכם ושאתה עדיין חייל בחובה. גג אתה יכול לסיים את הצבא וללמוד אחרי. גם אם הסכם יעלה תוכל להרחיב את שלושת מקצועות החובה במועד קיץ אחד (אני עשיתי את זה וזה לא כל כך קשה) ולהתקבל. ואומר את זה שוב - עתודה רפואית היא העתודה היחידה שצה"ל נותן לצאת אליה במהלך השירות וחבל לא לנצל את זה.

 

[לטינית בנשמה]

נקודה טובה למחשבה...

 

[johngalt2]

נכון מאוד...

לדעתי לא כדאי לך לפסול את האופציה של שירות רגיל. אם אתה מתחיל שירות, יכול להיות שתראה שטוב לך, ושלא כדאי לך לצאת לעתודה. לקראת סוף השירות, כשתהיה פז"מניק ותעשה בית זונות (pardon my french), תוכל גם לשפר פסיכומרי או בגרויות או מה כל מה שאתה. ואם לא תהיה מרוצה, ותרגיש שאתה מבזבז את הזמן שלך - לך לעתודה. בכל מקרה, תתחיל לצבור פז"מ, ותאמין לי שזה משהו שאתה רוצה לעשות. לסיים את שירות החובה כמה שיותר מהר ולא להגרר עם הצבא זה טוב. עם זאת, מובן שזו דילמה רצינית מאוד ושממש אין כאן עדיפות מוחלטת לאחת מהאופציות. אני גם לא כ"כ מסכים עם הטענה של אושרית שתתחיל מאפס אם תצטרך לשפר... גם אם אולי נראה לך עכשיו כאילו בצבא אתה כל היום תעבוד ותהיה עסוק בענייני הצבא, ובכל רגע פנוי שיהיה לך לא תהיה לך אנרגיה ללמוד אם תצטרך, זה לא נכון. במסלול זה יהיה ככה, בהחלט. אח"כ, כשתעלה לקו, תטחן צעירות במשך תקופה כלשהי, אבל לאחר כשנה וחצי בצבא תגיע למצב שמניחים לך לנפשך וכשאתה לא במשמרת או משהו תוכל ללמוד כאוות נפשך. לקראת הסוף גם יהיה לך הרבה זמן פנוי. לכן, אתה יכול לשמור על "כושר" במהלך הצבא; אתה יכול ללמוד ולשפר בגרויות (אם אני עשיתי את זה גם אתה יכול... תאמין לי), ואתה גם יכול לשפר פסיכומטרי. מה שאני מנסה להגיד זה שהסדיר זה לא איזשהו חור שחור שבמהלכו אתה אתה נבלע מהעולם ואין לך חיים. לגבי אם הציונים יעלו או לא - הנבואה ניתנה לשוטים, אבל תמיד טוב לצאת מנקודת הנחה שהם יעלו, ולא להסתמך בכלל על זה שהם ירדו. ככה אתה מכסה את עצמך... זה טיעון דווקא בזכות העתודה. מה שמהווה מבחינתך "ביטוח" לעניין הזה זה העובדה שאתה יכול לצאת לעתודה מתי שתרצה. במידה מסויימת זה כמו להשקיע בבורסה... אתה תצטרך להמר על האם הציונים יעלו... אבל הכי הכי הכי חשוב, ומה שבלעדיו כל מה שאמרתי לא משנה בכלל: תהיה בטוח בעצמך. אם אתה לא בטוח ביכולת שלך להפציץ במו"ר ולהצליח בלימודים, זה לא משנה כמה ספקולציות וחישובים תעשה על מה שעדיף לך. וד"א, קראתי את ההודעה שלך עכשיו שוב, וכתוב שם שאתה "מערער ברצון שלך ללמוד רפואה". האם מדובר ברצון ללמוד רפואה באופן כללי, או ללכת לעתודה? קצת לא ברור מהמסר שלך...

 

[itsish]

לנסי

אומנם אני גם עומד באותה צומת דרכים, אבל אנסה לעזור. ראשית אני חייב לציין שההחלטה שקיבלת שנה שעברה היתה אמיצה מאוד, גם אני חשבתי לא מעט על המועמדות לעתודה ומה יקרה במקרה ולא אתקבל. עכשיו כשרוב רוב חברי כבר הלכו לצבא, אני מבין את הקושי להשאר לבד, גם כשמדובר בצורך נעלה כמו שיפור נתונים לקראת רפואה. לדעתי, אם השנה הזאת גרמה לך להרגיש לאחרונה צורך לבדוק אופציות אחרות , אל תהסס. שלא תמצא את עצמך אחר כך באמצע הדרך מעוניין לפרוש. בסופו של דבר הפקולטה לרפואה לא בורחת לשום מקום, ורבים יגידו שעדיף ללמוד אחרי צבא, שתהיה מוקף באנשים בני גילך ולא יסתכלו עליך בתור צעיר פעור

וגם המסלול שתעבור בסופו של דבר יהיה קצר יותר. בכל מקרה בין אם תחליט ללמוד ובין אם לא אאחל לך בהצלחה. נפגש במיונים...

 

[sidanb]

תראה

כולם פה התיחסו בעיקר לריחוק מהחברים כגורם מרכזי ולכן לפי דעתי אתה צריך לבדוק את העיניין לעומק שכן אם זו הסיבה אז אני יכול להרגיע אותך כי אני הייתי עתודאי בשנתיים האחרונות בטכניון וגם לי היתה את ההרגשה של הריחוק מחברים (עד היום קיימת) אבל האמת היא שכאשר אתה נכנס למסגרת של לימודים לא רק שהיחס עם החברים נראה משתפר (כי אתה לא בבית אתה בלימודים דבר שמשכיח ממך את הריחוק מהחברים עד סוף השבוע אז רובם חוזרים) גם אתה מוצא המון חברים חדשים עתודאים ולא עתודאים (סטודנטים מהמניין) ואיתם מפתח שפה משותפת וממש אין הרגשה של ישיבה בבית בדד. אם באמת אתה מרגיש שאתה לא בשל מספיק או כל דבר אחר עדיין תבדוק לעומק את הדברים כי לפעמים כאשר אנו מתקרבים לכיבוש פיסגה אחת בחיים שלנו אנחנו נתקפים חרדה ועוברים מיד לפסגה אחרת אבל על חרדה כזו ניתן להתגבר בידיעה שהיא שם ולפתור אותה תוך שיחה עם חברים, מכרים, רופאים מנוסים (לא כטיפול אלא כמקור להפגת פחדים) וכו'. בסופו של דבר ממה שראיתי בפורום אתה בן אדם שקול ותוכל להגיע להחלטה הנכונה גם לבד אז בהצלחה

 

[נסי זגורי 18]

אממ

הוא גם מעין פסגה חדשה(אחרי שמחסום הנתונים נפרץ). עד עכשיו חשבתי שזה יגיע בטבעי-בלי שאני אצטרך לעשות משהו ספציפי, אני אתבגר עם הגיל ועם מהלך החיים עצמם. ופתאום זה הפך למטרה שאני מתעסק איתה וחושב עליה רבות-האם אתן לתקופת הלימודים לעבור בידיעה שיכלתי להיות יותר בשל, יותר בוגר, יותר 'יודע איך להסתדר'? די שיגעתי את המכרים והמשפחה עד שהגעתי לפורום, אבל כאן הועלו נקודות שכלל לא חשבתי עליהן, עכשיו התמונה יותר נהירה וההחלטה תהיה פחות קשה.

 

[נסי זגורי 18]

העניין של הבשלות-הוא מעין פסגה חדשה