התייעצות.

[נסי זגורי 18]

תודה, בהצלחה גם לך../images/Emo13.gif

 

[אנכרוניסט]

יש אנקדוטה שתמיד מטרידה אותי...

אתה תתחיל ללמוד רפואה בגיל 19 בערך, כלומר בגיל 26 תסיים את הלימודים ובגיל 31 תשחרר (פלוס מינוס שנה). עכשיו נגיד שת' החלה ללמוד רפואה בגיל 25 היא תתחיל את ההתמחות שלה בערך בגיל 32, יחד איתך (פחות אויותר), למרות שלכאורה שניכם התחלתם בזמנים שונים ולך כעתודאי אמור להיות יתרון יחסי עליה. אבל זהו, שיש סיכוי גדול שהיא תזכור מה אמור לעשות רופא יותר ממך... ועל זה קמה ונופלת העתודה ברפואה כללית -אין בה שום יתרון. אם אתה מתלבט, אין טעם. אתה נישא לצבא בחתונה קתולית, זה כיף ונחמד (לאנשים מאוד מסויימים) להיות קרבי בגיל 19, אבל פתאום בגיל 26 להפוך לקרבי, נשמע לי נוראי. זה כבר לא גיל של משחקי כוח צבאיים, של מפקדים פלצניים, של אמרות בשקל מקורס הקצינים, זה גיל שבו אמורים להתחיל לחיות, אחרי כל שנות הלימודים/צבא/מסגרות... הרבה זמן הייתי בעד העתודה, אבל בשבועות האחרונים נפתחו לי העיניים יותר ויותר בקשר לאופיו של המסלול (הספציפי לרפואה).

 

[litallit]

מבינה אותך לגמרי!

גם אני חשבתי על זה בימים האחרונים.... יש נושא נוסף שמטריד אותי בימים האחרונים: האם יש דבר כזה בן אדם שעוד לא בשל ללימודי הרפואה? האם ל 2-3 שנים של צבא יש תפקיד חשוב ? אני מפנה את השאלה בעיקר למי שכבר עבר את הצבא ומתכנן ללמוד רפואה עכשיו (או כבר התחיל), האם אתם חושבים שלו הייתם מתחילים את לימודיכם לפני השירות הצבאי הייתם פחות בשלים מבחינה נפשית?

 

[dimiorr]

צבא ולימודים

זה מאוד תלוי בבן אדם (והתשובה מתגלה בדר"כ רק בדיעבד...). כל אחד חווה את הצבא בצורה אחרת, ומבחינתי האישית התשובה היא חד משמעית - כן, תפקיד סופר חשוב. לפני הצבא הייתי בנאדם אחר, והייתי מתמודד עם סיטואציות בצורה שונה. אבל אין משהו מיוחד בצבא, כל חוויה שדורשת אינטראקציה חברתית מסויימת עשויה לתרום לבניית האישיות לקראת עיסוק ברפואה שהיא מקצוע בינאישי בסה"כ. אני יכול לחשוב על עשרה דברים שונים שאם הייתי מספיק לעשות אותם לפני תחילת הלימודים בודאי היו תורמים לי מתישהו במשך הלימודים או אחריהם. מצד שני, בשאר ארצות העולם בהן אין שירות חובה אנשים הולכים ללמוד רפואה בדר"כ אחרי התיכון (אלא אם הם דוגי האוזר ) ומסתדרים עם זה יופי. לפי דעתי, חלק גדול מהמוכנות למקצוע נרכש אחרי הלימודים בכלל, אבל לנסיון החיים יש מקום חשוב (יותר מאשר כימיה ופיסיקה!) ביכולת להפיק מהלימודים את המירב.

 

[johngalt2]

בהחלט כן.

אין לי ספק שהצבא הופך אנשים ליותר בוגרים, ומלמד את האדם רבות על עצמו. אבל בכל מקרה את תעשי צבא, עתודה או לא עתודה. וללימודים זה לא ממש משנה. הצבא לא הופך אף אחד לחרשן יותר. להיפך, ממה שאני מכיר, אנשים אחרי צבא דווקא לומדים פחות טוב, בגלל שהם רואים את הדברים באור בוגר יותר, ולכן הלימודים עצמם פחות קריטיים בעיניהם. אבל זה ממקרים שאני ראיתי... אני בטוח שיש לא מעט דוגמאות הפוכות.

 

[איצטגנין נחשוני]

על בשלות, רקבון ושאר דימויים מהצומח

לומר את האמת אף פעם לא אהבתי ביטויים מהסוג הזה. (אני משליך את חוסר חיבתי לירקות על המטפורה) ניסיון חיים יותר מכל דבר אחר לדעתי יכול להשפיע על צורת החשיבה וההתנהגות של אדם והצבא אינו שונה בהקשר הזה. אדם שעושה שירות צבאי ובוחר להשקיע וללמוד ירוויח בחזרה ניסיון חיים שעשוי לעזור לו. מצד שני אותו אדם יכול לא להשקיע, לעשות צרות ולבלות שלוש שנים כעובד רס"ר ולא לצאת עם כלום מהשירות (בד"כ אנשים כאלה מתפארים בכך שהם גם לא עשו כלום ועל ה"בית זונות" של השרות שלהם). קיצר הכל תלוי בבן אדם ואין תשובה חד משמעית

 

[kontsy]

לגמרי!

אני אדם שונה ב180 מעלות ממה שהייתי אחרי תיכון. התבגרתי המון והבנתי קצת איך העולם עובד. בצבא יש הרבה תפקידים מעולים וזכיתי לאחד כזה, למדתי המון דברים ולמדתי הרבה דברים על איך לעבוד עם אנשים. כשהעבודה היא באמת חשובה. עוד משהו - הרבה פעמים אומרים שאחד היתרונות של עתודה זה שאתה מגיע ישר מהתיכון עם ראש מוכן ללמידה, אבל עבורי דווקא אחרי צבא ובזכותו יכולות הלמידה שלי השתפרו פלאים. בקיצור אני מצטרפת למה שכולם כבר אמרו - תעשה את המיונים הכי טוב שאתה יכול ואז תחשוב על זה ברצינות. בינתיים תנסה לא להתענות על זה יותר מידי כדי שלא תעלה את זה במקרה בראיונות. ומנסיון - כל בחירה שתעשה, אם אתה שלם איתה, תהיה הנכונה בסופו של דבר

 

[נסי זגורי 18]

השאלה אם אנחנו מחפשים

את היתרון? או שבעצם..מחפשים את הדרך הטובה ביותר. הנקודה של שירות קרבי בגיל 26 היא נקודה מעניינת, במיוחד שזה שירות קרבי שכנראה יכלול הרבה שעות תעסוקה מבצעית ומעט 'חיים'. אם היו אומרים לי שהשירות הזה בתור 'רופא צבאי' הוא כזה שירות חלומי שבו אתה לוקח החלטות גורליות ומביא לידי ביטוי את מה שלמדת לאורך השנים, לא הייתי מהסס. אבל, לא נשמע לי הגיוני שבלי התמחות ובלי כלום יהיו לי את היכולות לקחת החלטות כאלו, וכנראה שהתפקיד הוא בעצם קרוב מאוד לחובש(למרות שיחותי הרבות עם עתודאים לרפואה, קשה למצוא מידע על הרופא הקרבי). ככה שבנקודה הזו, בצומת, אני נוטה יותר לכיוון של שינוי, אחרי הרבה לימודים והרבה 'חוסר חוויות בונות', קורץ לי פתאום השירות הצבאי. וכן, אני יודע שיהיה קשה, אפילו קשה מאוד, אבל אילו חוויות כבר יהיו לי בלימודי הרפואה?, הרי רוב הזמן אני אלמד(ומלימודים אני לא חושש, לפחות מזה אני לא). בקיצור, החלטה הרת גורל, כל כיוון הוא סוג של הימור, מוזר שזה מגיע רק עכשיו אחרי שיותר משנתיים הייתי נעול על עתודה כמו בריח, אבל העיקר שהגיע.

 

[kontsy]

על הרופא הצבאי

נתחיל מזה שהוא לא חובש. ממש לא. ולמרות שאני לא מאוהדי העתודה הרפואית, אני מאוד מעריכה רופאים צבאיים טובים (יש כמה בודדים כאלה) פגשתי כמה רופאים צבאיים (ברובם רופאים גדודיים בראשית דרכם) שהיו מעולים. הם היו רופאים טובים, בלי קשר להתמחות, מה שחשוב בעיקר לרופא גדודי זה הטראומה והידע הבסיסי על מחלות כדי לדעת איך לטפל או מתי להפנות למומחה. אבל רופא צבאי טוב בראש ובראשונה הוא מפקד טוב, הוא מפקד שיודע לנהל את המחלקה שלו (כלומר התאג"ד וכל החובשים) הוא יודע לדאוג לזה שלחיילים בגדוד שלו יהיה טוב, יודע לטפל בהם גם בשגרה וגם בחירום. הוא אחראי להרבה דברים "לוגיסטיים" קטעים של תכנון מבצע וסיוע רפואי לאותו מבצע. אני יודעת שזה ממש לא נשמע זוהר, אבל התפקיד של הרופא הגדודי הוא מאוד מאוד חשוב. ורופא טוב עושה הרבה הבדל.

 

[אנכרוניסט]

לרופא צבאי (קרבי) בהחלט יש

הזדמנויות להחלטות גורליות המשנות חייהם של אחרים (אני תוהה עד כמה זו מהותה של הרפואה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר ופלצני). לרפואה הצבאית יש יתרון עיקרי בקריירות רפואיות-ניהוליות, קרי, מי שחפץ בקריירה של מנהל מחלקה וכו' יש יותר מה לחפש בעתודה (אך עדיין, זה לא מאוד הכרחי). שנית, לדעתי לימודי הרפואה משופעים בחוויות (הרבה יותר מלימודי מתמטיקה), אבל כאן נכנסת לתמונה ההגדרה שלך לחוויות, ולציפיות מהן. יש הרבה רוטינה בצבא, כזו שלא בדיוק עונה להגדרת רוטינת העבודה של רופא פר אקסלנס, אבל עדיין...

 

[ohad60]

תשמע לגבי עתודה

אתה יכול לברר, פשוט תמצא כמה רופאים צבאיים ותציק להם.... בנוסף זה מאוד תלוי איפה אתה "נופל" בצבא. אני רק יכול להגיד לך שאצלנו ביחידה הרופא יצא להמון פעילויות ועשה עבודה מאוד חשובה שהחובשים ואפילו הפאראמדיק לא יכלו לעשות וגם הציל חיים. מצד שני שירות קרבי כמו שאמרו פה זה דבר שלא מקביל לשום דבר אחר שאני מכיר וזה הזדמנות חד פעמית, לי אישית זו הייתה חוויה מאוד מעצבת (אך גם כואבת

לפעמים) אבל יש אנשים שזה לא בשבילם. בכל מקרה אני מאמין שבסוף אתה תגלה מה מושך אותך יותר ותלך על זה. ושיהיה בהצלחה

 

[oshratush]

לנסי...

כל שנותר לי הוא לתת לך

ולאחל לך הצלחה רבה אני בטוחה שאתה תגשים את חלומך כי זה אתה, זה נסי.....הילד שנלחם תמיד למען כל נקודה.. שחושב שקול שעוזר לאנשים תמיד. יהיה טוב.

 

[wolfv]

נסי תתפקד לאייסקיו ומהר

 

[Musi© Gi®l]

מה נסגר איתך קיבינימאט

אתה רוצה למצוא את עצמך עוד 3 שנים עושה עוד פעם מיליון שיפורים, כי עכשיו צריך בגרות 115 ופסיכומטרי 770? מישהו שכל כך קרע את התחת בשביל להגיע לסכם נדרש, למה שפתאום הכל ישתנה? מה נפל לך על הראש?

 

[michyish]

ללא ספק אין כמו החוויה להשלים שירות

קרבי, אתה נראה לי מוכשר מספיק ועוד שלוש שנים לא ישנו את זה.. מצד שני החוויה הקרבית לא תוכל לחזור על עצמה.. לך על הקרבי אחי.. מניסיון

 

[נסי זגורי 18]

תודה לכולם!

עזרתם לי מאוד. אנסה להשאיר את הלבטים לאחרי המיונים, ובעזרת השם אקבל החלטה נבונה. יש כאן אחלה אנשים, ואחלה פורום

 

[in god we trust]

קרבי זה הכי, אחי

קח בחשבון שאם אתה מהסוג שמתאים לקרבי, זהו חוויה ושירות שלא יכולים לחזור על עצמם בשום דרך בעתיד. זה לא רק "בשלות", זו תפיסת עולם, זווית הסתכלות, לרוב האנשים מדובר על תהליך די דרמטי בחיים. לרפואה אפשר ללכת גם אחרי שצבא, תראה אותנו הזקנים... אבל אם אתה לא מהסוג של קרבי, עתודה רפואית זה הדבר.