מסכימה עם שרלה
למה לשבת בכתה ו"ללמוד" סוגיות תיאורטיות כאלה ואחרות, ולבזבז זמן, סליחה, על כל מיני קורסים-יוצים שלא תזכרי מהם מילה אחרי המבחן, כשיש לך ממש בימים אלה הזדמנות ללמוד מתוך עשייה, יצירה, מפגש עם מטופלים, קרובי משפחה ותרפיסטים אחרים, התמודדות עם דילמות, התנגשויות עם אילוצים מסוגים שונים, תמרון בין כוחות שונים שמשפיעים על מלהך הטיפול, התבחבשות בבעיות אתיות וכו' כוכ' וכו'? ובנוסף, ההזדמנו ת לצאת ליום השתלמות פה ויום השתלמות שם, שבסופם ישר תוכלי לחזור לקליניקה וליישם מיידית מה שלמדת ולראות איך זה עובד? תחשבי ששתי השנים הראשונות למקצוע הם למידה אחת גדולה, פחות או יותר נון-סטופ, ועוד משלמים לך על זה
. וזאת למידה שעם קצת מזל (ובחירה נכונה של מקום העבודה) היא יותא יעילה, יותר איכותית ויותר מעמיקה ממה שאת יכולה להשיג באוניברסיטה. לאוניברסיטב יש כמובן פונקץיות מועילות משלה, אבל האם הן רלוונטיות לצרכים הלימודיים שלך כאן ועכשיו? מצד שני, לרחרח (כולל לקרוא סילבוסים) זה אף פעם לא מזיק. אז רחרחי ותהני!