התלבטות בנוגע למסע לפולין

[בילבי ע ל ספידים]

חחחחחחחחחחחחחחחחח../images/Emo77.gif

מעתיקנית

 

[irashady]

חחח אין לי מושג עדיין

בטח יגידו לנו בשבוע הבא.. אם אני אהיה שם אני אמסור ד"שים!! חחחח יש לנו שבוע הבא סמינר של יומיים במשואה... זה כ"כ מתקרב!!

 

[חולת המירוץ]

גם לי היה את זה

כלומר סמינר במשואה מה שלא תעשי רק אל תאכלי את העוגיות שיש בהתחלה הם שם בטח מאז שאני הייתי שם חחחחחח בכל מקרה הסמינר הזה מאוד מלמד, זה היה בערך השלב שקלטתי שאני באמת טסה לפולין.........

 

[irashady]

אני רק עכשיו מתחילה לקלוט

שאני עוד שבוע וחצי על המטוס! תגידי מה לקחת איתך לסמינר? אני לא חושבת שצרכים הרבה דברים... בגדים ליום השני, ואמרו לנו להביא מצעים למיטה וכלי רחצה (מגבת וכו') ודיסקמן כמובן... לא צריך יותר מזה נכון?

 

[חולת המירוץ]

כן זה מספיק

קחי סווטשירט כי בערב אצלנו היה קצת קריר קחי מחברת ועט לרשום דברים חשובים סדינים מגבת כלי רחצה בגדים וזהו..........

 

[irashady]

סבבה תודה!

 

[lihi r]

תצאי....

זה נכון שהמסע קשה ולפעמים גם יש בכי אבל לא אצל כולם ואני חושבת שלפעמים דווקא אצל היותר רגישים יש פחות בכי כי הם מכינים את עצמם יותר טוב דבר שני כאשר את אומרת אני לא רוצה להתגבר זו באמת אמירה ילדותית ואני חושבת שזו טעות לומר אותה בהקשר למסע כי ההתבגרות כתוצאה מהמסע היא לא אצל כולם וזה קשור לאיך את אני לא חושבת שאדם שיצא מאוד ילדותי למסע פתאום יחזור מבוגר המסע יוכל רק לעזור לך להתחבר לנושא של השואה ולעצמך ואז את תחליטי אם להתבגר או לא

 

[mayamoreno2001]

מאוד קשה

להעמיד את עצמך במקום של אחרים.. אני כבר יצאתי ותאמת אני לא מתחרטת אפילו לשניה.. נכון קשה לראות דברים יש בכי יש הכללל לא יגיד לך שאין אבל זה נותן עוד ראיה מסויימת על החיים ואל תחשבי שזה שאת נוסעת את הולכת לחזור מבוגרת לא אני עדין נשארתי אותה ילדה שמחה ומאושרת עם אותו ראש ילדותי (סגידה לפו הדוב) אני לא אוהבת להיתבגר אני רוצה להישאר כזאת ממש פיטר פן תצאי למסע אמרת שגם החברות שלך יוצאות זה טוב מאוד אפילו ככה תתגבשו תיהיה חברות ממש טובות תכירו עוד אנשים יש כיף במסע אני לא יגיד לך שלא המצבי רוח משתנים מאוד מהר אבל ממש מהר למשל היינו באוושויץ נכנסנו לאטובוס תאמת כאילו זה היה שינוי מצבי רוח מדהים.. כאילו לפני שניה בכינו ואחר כך אנחנו מדברים באוטובוס על הכל כאילו לא היה לנו כלום.. כמובן שהיה והכל יצא בדרך אבל יש סביבה שאפשר להיות בה וזה מדהים.. בשורה התחתונה תצאי והכל החלטה שלך... יומנעים...

 

[brt1]

דעתי

גם אני יצאתי לפולין בכיתה י"א וגם אני יצאתי בתור "ילדה" עם נגיד כך וחזרתי בן אדם שונה הרבה יותר בוגר ונחוש בדעתו לשמור על המדינה ולשרת בצה"ל. רק חברה אחת שלי נסעה(כל היתר לא רצו בעיקר בגלל הפחד). תאמיני לי שיש ימים קשים יותר וקשים פחות אבל אחרי הכל מותר לבכות(כולם בוכים) ומותר גם להגיד את דעתך ותאמיני לי שזה הכי טוב בנוגע לפרידה תאמני לי שהמסע עובר בטיסה בהתחלה זה ניראה המון זמן אבל זה עובר אני זוכרת שהגעתי הביתה פשוט חיבקתי את אחי וההורים ובכיתי וזה אגב הכנה טובה לצבא. אני נסעתי בעיקר כי אני באה ממשפחה שחלק ניצל וחלק הושמד ואחי הוא זה שבגללו נסעתי הוא נסע 9 שנים לפניי ותאמני לי שזו החוויה הכי חזקה שתעברי בחיים אז אל תחשבי על כל הקטע של הבית והחברות פשוט תסעי! אגב יש לי חברה שלא נסעה(סתם כי היא לא רצתה) ועד היום היא מצטערת על זה אז תחשבי על זה ותתיעצי עם ההורים וקרובי משפחה.

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif אהלן ../images/Emo9.gif

לא, לא הייתי יוצאת בכל מקרה. טוב שיש לך עוד זמן לחשוב על זה. תנסי לקרוא קצת בנושא ואולי אפילו לראות מדי פעם תוכניות\תמונות. אם קשה לך מדי אין טעם לענות את עצמך, יהיו הזדמנויות אחרות לצאת. לפי מה שרשמת פה בהודעה אני לא יכולה לומר לך חד משמעית שאת חייבת לצאת למסע דרך ביה"ס.

ותודה

 

[איציק הגדול]

מסע

בכל מקרה- לנסוע

 

[taltal3001]

בטח שלנסוע..

חוויה יוצאת מן הכלל

 

[the girl111]

את לא יודעת כמה אני מבינה אותך..

גפ אני העלתי את הבעיה שלי פה...יש לי בעיה רצינית גם געוגועים הביתה...ועד בעיקר שזה בנושא השואה... תמיד שיש משהו על השואה בטלויזיה או במקומות אחרים בהם לומדים על השואה תמיד אני צריכה מישהו מהמשפחה הקרובה שלי שיהיה איתי (אבאמא, אחותי..) שהעלתי את הבעיה שלי פה בפורום אמרו לי דבר כזה...עם אין לך משהו ממש ממש רציני שבגללו את חייבת לבטל את המסע תצאי אליו...זה חשוב לעבור אותו וזה עוזר לבגרות וכו'... אני לקחתי את הדברים ברצינות ואמרתי לעצמי שלא משנה מה געגועים וכו' אני אצא למסע הזה...אני מפחדת ממנו פחד מוות ממש

והמסע שלי הרבה יותר קרוב משלך...הוא בסוכות השנה...למרות שהחלטתי לצאת היו איזה כמה רגעים שרציתי להתקשר לאחראי של המשלחת מביצפר ולהגיד לו שאני לא יוצאת...אבל בסוף לא עשיתי את זה... מה שאני רוצה להגיד לך זה שבאמת לא שווה לוותר על המסע הזה...קודם כל כי לא תהיה לך הזדמנות אחרת לעבור אותו... דבר שני כי צריך להתגבר על הגעגועים למשפחה (מה נעשה בצבא

) וחוץ מזה שהם בבית תומכים בנו... ודבר שלישי ואחרון..אני חושבת שזה יעזור מאוד לבגרות שלי לפחות... מקווה שעזרתי לך קצת

אההה...ועוד משהו שהציעו לי פה זה לקחת יומן או משהו כזה ולכתוב בו את מה שאני מרגישה...זה פורק את הכל...או שאם נוח לך יותר לדבר עם מישהו שקרוב אלייך/חברה/חבר. מצטערת שיצא ארוך