התלבטות- האם ללכת על תואר מחקרי במשפטים?

[lost cause]

התלבטות- האם ללכת על תואר מחקרי במשפטים?../images/Emo22.gif

שלום לכולם, אני כבר הרבה זמן מתלבטת מה לעשות, ואם ללכת לתואר שני עם תיזה (אני במסלול מואץ, מתחילה השנה תואר השני בלי תיזה). אני מאוד אוהבת את הלימודים, ולא רואה את עצמי בתור עורכת דין... אבל הגעתי לשלב שבו אני כבר חייבת להחליט מה לעשות, ואודה לכם אם תעזרו לי. הבעיה היא שאני מאוד מאוד שקטה מבחינת השתתפות בשיעורים. אפשר לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהרמתי בהם יד בשיעור במשך כל התואר, וגם זה היה במאמץ עילאי. אני בספק אם איזשהו מרצה זוכר אותי מהרצאה כלשהי, ולכן נורא קשה לי למשל לבקש המלצות. ממה שהבנתי, בתואר המחקרי יש סדנאות וקורסים שבו מרכיב ההשתתפות הוא מרכזי, וזה מפחיד אותי, שאני ממש אצטרך לומר משהו. אני מרגישה בגלל זה שאני פחות מתאימה לשם. השנה היו כמה מטלות שבהם "הכריחו" אותי לדבר מול כולם ולעשות הרצאות, גם באנגלית- ואף על פי שלא היה "גרוע" ושום עגבניה לא נזרקה, זה גרם לי להרבה לחץ ולא הייתה מאושרת ממני כשזה נגמר... אני גם נורא צעירה ונראית עוד יותר צעירה ממה שאני – בדרך כלל לא לוקחים אותי ברצינות, ואני חשה שזה פוגע בי. בתיזה בטח יהיו אנשים מבוגרים ממני ב-5-10 שנים. תמיד היו לי הירהורים- שאולי התחלתי ללמוד מוקדם מדי, שאין לי ניסיון חיים בכלל ובגלל זה הכל נראה לי מסובך ולא לרמה שלי. אז אולי כדאי לחכות עם זה עוד קצת? אפילו סמינר לא הכנתי עדיין (צריך להגיש עוד חודשיים). תמיד אומרים לי שיש כישרון כתיבה יוצא-דופן, ואני גם נהנית לכתוב. גיליתי שהעבודות היחידות שאני שמחה לעשות בלימודים הן "ניירות עמדה" בהם צריך לבקר מאמר ולכתוב את דעתך. השנה התקבלתי לכתב עת (לערוך מהותית ותוכנית מאמרים, לבדוק הערות שוליים וכו') ולהבדיל משאר האנשים שראו בזה מטרד – עבורי זה היה פשוט כיף! לכן...אין לי ספק שבחלקים האלה אני מתאימה. גם בקורס של כתיבה אקדמית מאוד נהניתי, ויצאתי עם ציון מעולה. השאלה היא האם זה מספיק...כאשר יש לי בעיה למשל להרצות מול אנשים, או לדבר לפני אנשים, או לעשות יחסי-ציבור לעצמי (תמיד רומזים לי שאני צנועה ושקטה מדי). בעיה נוספת שיש לי זה בחירה של מנחה לתיזה. איך בכלל עושים כזה דבר אם אף מרצה בפקולטה לא מכיר אותי? יש כמה מרצים שתחומי המחקר שלהם משיקים לתחומים שאני רוצה, אבל חלקם אנשים שהיו מאוד לא נחמדים בשיעורים ולא הייתי רוצה לדבר איתם אי פעם, וחלקם השני אנשים בעלי שם עולמי, וברור לי שאם יקבלו מישהו, אז זה יהיה רק סטודנט שהוא "עילוי" או קיבל בקורס שלהם ציון מצטיין. הציונים שלי ממוצעים פלוס, ואני חוששת שזה ימנע ממני להשיג מנחה (או לפחות מנחה טוב ונחשב). אני כל כך מבולבלת ולא יודעת מה לעשות

. אודה לכם אם תוכלו לומר לי את דעתכם.

 

[תזאי בדימוס]

לדעתי, הבעיה העיקרית בתואר מחקרי

ברוב התחומים זה המימון הכספי ולא הקושי האקדמי (עם מקצועות יוצאי דופן מסוימים בתחומים כמו פיסיקה או מתמטיקה ועוד כמה תחומים שאז זה באמת תואר קשה). מרבית האנשים צרכים לעבוד לפרנסתם וגם חיי סטודנט במשך שלוש שנות התואר הראשון, בהם צריך לממן הן שכר לימוד והן מחיה אינם קלים. שמגיע זמן התואר השני/שלישי זה כבר קשה אלא אם כן יש מימון. במסלול מדעי הטבע אותו אני עשיתי, הייתה מילגה/משרה ופטור משכר לימוד כך שניתן היה לנהל אורח חיים סביר אם כי צנוע יחסית, וגם ללמוד לתואר מתקדם. ייתכן שיש מילגות קיום למצטיינים גם בתחום של משפטים (אינני יודע). במידה ויש לך מימון (עבודה חלקית נוחה או מילגה, או זכיה בלוטו או אבא עשיר שמוכן לתמוך) הייתי מציע לך ללכת לתואר מחקרי ולסיים אותו כמה שיותר מהר. לגבי מנחים אזי ישנם כאלו שאינם נחמדים בכיתה אבל מנחים מצויינים. רמת המרצה בהרצאה איננה ערובה כלל כי הוא חוקר טוב או מנחה טוב. את צריכה להסתכל על רשימת הפרסומים שלהם, אולי לקרוא קצת מאמרים שלהם וכן לשמוע מסטודנטים שעשו אצלם עבודת מחקר. את גם מוזמנת לקרוא קצת על הנושא שמעניין אותך לתזה כך שבפגישה עם המנחה המיועד תוכלי להביע רעיונות משלך ובכך לגרום לו להתעניין בך. העובדה שאת צעירה הינה יתרון. ככל שתסיימי עם התוארים שלך מוקדם יותר כך היתרון שלך גדול יותר. באקדמיה אוהבים אנשים שעשו את הדוקטורט כמה שיותר מהר. לגבי מנחה אזי זה לא רעיון טוב לבחור אותו לפי רמת ההרצאה שלו. אין בהכרח קורלציה בין מרצה טוב לבין חוקר ומנחה טוב. את מוזמנת להסתכל ברשימת הפרסומים שלהם, אולי אפילו לקרוא כמה מאמרים שלהם. בנוסף, חשוב להתייעץ עם אנשים שסיימו אצל המנחה הפוטנציאלי ולקבל חוות דעת עליו. חשוב מאד למצוא מנחה שהוא גם בן אדם טוב שיעזור לך ולא ינסה להכשיל אותך בנסיבות כאלו או אחרות (יש מכל הסוגים). שיהיה לך בהצלחה והעיקר, אל תפחדי כלל. תיסתכלי הכי גבוה שרק אפשר!

 

[22ק ו ס ם]

תזאי, לאט לך

אני לא חושב שבשלב כזה היא צריכה להטריד עצמה יותר מדי מה יקרה בעוד כמה שנים. קודם היא צריכה להגיע להחלטה אם היא בכלל רוצה את זה ואחר כך היא צריכה לעשות את הפעולות הפרקטיות כדי לממש את זה. אני אגב ממש לא מסכים שצריך לסיים את התואר כמה שיותר מהר ושיש לזה יתרון. אני לא חושב שזה בהכרח נכון ואני דווקא חושב (ורואה) שחלק מהאנשים שמסיימים ללמוד מהר מדי מפספסים חלק גדול מהחוויה של הלימודים וגם הרבה פעמים נקודת המבט שלהם צרה למדי, לתחום המחקר שלהם בלבד.

 

[22ק ו ס ם]

שני דברים נפרדים

כמו שכתבתי למטה לזו שאוהבת ספרות, ברגע שיש לך אהבה למה שאת עושה זה כבר נותן לך יתרון גדול. בכל מקרה, השאלה מה את אוהבת ורוצה לעשות נפרדת מהבעייה שיש לך לעמוד מול קהל. זה ממש לא צריך להיות שיקול במחשבה על תואר מחקרי או לא כי זה דבר שלרוב די קל לפתור ומשתפר עם השנים. נראה לי שזה מטריד אותך יותר מדי ולכן את יכולה לנסות לטפל בזה כבר היום בצורות שונות. למשל, בהדרגה לנסות להשתתף יותר ויותר בשיעורים ולראות שהשד לא נורא כל כך, את יכולה להתאמן על הרצאות מול קהל בבית ואפילו ללכת לטיפול פסיכולוגי אם זה באמת משהו חמור שמטריד אותך מאוד. בכל מקרה, נראה שיש לך את האהבה והכישורים הבסיסיים הנדרשים לעשיית מחקר, ולכן זה בעיקר תלוי ברצון שלך.

 

[להפתעתך]

לא בכל תואר מחקרי זאת שאלה נפרדת

חובות השמיעה של התואר שלי כללו מרכיב נכבד מאוד של עמידה מול קהל והצגת מחקרים, מאמרים, עבודות אישיות וכ"ו. לי אישית יש חרדת קהל (ועוד כמה חרדות שכולן קשורות באקדמיה) ובחלק מהפעמים פשוט לא זרמתי-אח"כ ניגשו אלי ואמרו לי שלא שמו לב שהייתי בלחץ. בחלק אחר מהפעמים, קטן-אבל הרבה יותר משמעותי, פשוט פיקששתי הכל ועוד בפורומים הכי נחשבים. באחת הפגישות של מה שנקרא "סמינר מוח והתנהגות"-סמינר שהיה מתכנס פעם בשבועיים בשעות הערב באודיטריום גדול עם תפוסה של אולי 10%, איזה סטודנט הציג מאמר שדיבר על ביטוי גנים מסוימים באזור מסוים במוח בהקשר מסוים-הבחור הגיע פשוט לא מוכן, גמגם, מדי פעם ניגש למאמר וחיפש את הפסקה הרלוונטית בתוכו (!!!)-כלומר, ממש כאילו נתנו לו את המטלה כמה דקות לפני הסמינר (למעשה רשימת המציגים התאריכים ואפילו הנושאים הייתה נקבעת סמסטר מראש-ובהחלט היה צריך את הזמן הזה) . אחרי שהבחור סיים המנחה של הקורס, שהוא גם אחד מחוקרי המוח הבכירים בעולם, סיכם ואמר "תשמע, אני מוכן לשכוח את ההצגה הזאת-שבוע הבא אתה מציג שוב" ואז פנה אלינו ואמר " אתם מבינים, לנו (המרצים) אין לכם מה לדאוג-אנחנו יושבים טוב, אבל אתם-דעו לכם, סטודנט יכול לעשות ניסים ונפלאות במעבדה-אבל אם הוא עולה ומציג כמו שX הציג, זה לא יעזור לו-אף אחד לא יקרא את המאמרים שלו ואף אחד לא ירצה לפרסם אותו בסוף ואף אחד לא ישתף איתו פעולה". אין שום ספק שלדומיננטיות מול קהל יש מרכיב מרכזי בחלק מהתארים המחקריים-ויש לכך שתי סיבות: 1. שאתה נדרש להעביר חומר מורכב אסור לך לבזבז קשב על תחושות חרדה-שהן תובעניות ופולשניות מאוד. 2. כאשר החשיפה אליך היא גם דרך עבודת המעבדה שלך אבל גם דרך הצגות (למשל, אצלנו נהוג לעשות את ההגנה על התזה מול צוות של 4-5 פרופ'+20-30 סטודנטים מתארים ושנים שונות באודיטריום) כדאי לך להיות טוב בשני הצדדים.

 

[22ק ו ס ם]

כרגע זו שאלה נפרדת

לא אמרתי שבתואר עצמו היא לא תצטרך להרצות מול קהל אבל זה לא צריך להיות שיקול בבחירה האם להמשיך לתואר מחקרי או לא, כי הבעייה ברוב המקרים נפתרת עם הזמן.

 

[להפתעתך]

האמת היא שאם יש לה כושר מחקרי טוב וסקרנות

מחקרית אז היא לא צריכה לתת לדברים שלא קשורים להפריע לזה. ואכן כושר הצגה ממש לא קשור לכושר מחקרי -למרות האשליה שהוא מצליח ליצור: חוקרת בינונית שמציגה מאמר מורכב באופן רהוט תתפס כהרבה יותר מוכשרת ממרי קירי שכמעט מתעלפת ולא מצליחה לחבר משפט מול קהל. זה אחד הפגמים באקדמיה של הפאוואר פוינט.

 

[the new L]

אבל ברגע שהיא תפרסם

תוצאות טובות, למשל בעיות שלא הצליחו לפתור במשך זמן רב, אז בהחלט יבנה לה שם מוצלח.

 

[להפתעתך]

נכון אבל...

אם אתה לא מתבלט בכיתה ובהצגות אתה תקטין את הסיכויים שתינתן לך האפשרות לעשות מחקר משמעותי. למרות שזה ממש לא כלל, מנחים נותנים, לפחות בתחילת ההיכרות, יותר יד חופשית לסטודנט שהפגין כלפי חוץ את כוחו האקדמי.

 

[the new L]

אולי זה שונה ממקום למקום

אבל, מה זאת אומרת "מנחים נותנים יותר יד חופשית לסטודנט?" אני עושה מה שאני רוצה במחקר שלי, אף אחד לא אומר לי בכלל מה לעשות.

 

[להפתעתך]

מה בדיוק אתה חוקר?

אני מכיר לא מעט מאסטרנטים שהמחקר שלהם מוגבל ע"י המנחה שלהם. כלומר, המנחה (או המנחים) קובעים להם את היעדים, תאריכים, התקפות של שיטת המחקר וכ"ו. למשל, שאני עיצבתי את הניסויים שלי זה עבר אישור דקדקני של המנחה שלי. שהכנסתי שינויים זה שוב עבר אישור שלה. היו ניסויים שהצעתי שעד היום אני די בטוח שהם טובים, שהמנחה שלי פסלה על הסף מטעמים טכניים וכ"ו. יש לי חבר שנחשב למאסטרנט עילוי, כבר עומד לפרסם מאמר שלישי (פרסם שניים על בסיס עבודת התזה שלו וזה השלישי) עם מנחה בעלת world name כבד בהחלט שנותנת לו יד חופשית-יחסית. הוא לא יכול היה לבחור נושא רק ע"ס ההגיון והיצירתיות שלו אם אין לנושא הנ"ל תמיכה מחקרית מבוססת מאוד ואם הוא לא ממשיך נושא מסויים שכבר נמצא תחת חקירה וגם הוא נאלץ לשנות את שיטות המחקר שלו ואף להוסיף ניסויים בהתאם להערות המנחות שלו (המנחה שלי היא מנחה משותפת שלו) ובהתאם להערות בודק ההצעה שלו. אני אגב מגיע מהתחום של פסיכולוגיה מחקרית, אז אולי נכון לשאול חוץ ממה אתה חוקר -מה אתה מגדיר כיד חופשית?

 

[the new L]

תגובה

המנחה שלי הציע לי בעיה לעסוק בה, ואותה אני חוקר (חקרתי יותר נכון, אני מתכנן להגיש את התיזה בעוד 3-4 ימים

). הוא מעולם לא הציב לי שום תאריך, שום יעד וכו'. (שיטות מחקר - לא ממש רלוונטי - מדובר במתמטיקה). לגבי שיטת העבודה - אני עובד על פי לו"זים שאני מקציב לעצמי, אני כל פעם עוסק במה שאני רוצה, ואפשר לומר שהמנחה הוא בתקן יועץ. היו חודשים שבהם החלטתי במקום לעבוד על הבעיה, פשוט לשבת ולקרוא ספרים בנושאים קשורים בתקווה שזה יתן לי רעיונות, והיו חודשים שבהם ישבתי במשך שעות ובדקתי את הבעיה במקרים פרטיים (זה היה ממש מתסכל!). אז יד חופשית אני מגדיר - אני עושה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, ואיך שאני רוצה, והמנחה משמש לי כאדם מנוסה ובעל ידע רב שיכול להציע לי רעיונות לגבי איך לתקוף בעיות, וכיוונים שכדאי ולא כדאי ללכת אליהם. (וכמובן, אדם שיכול לבדוק אם התוצאות שהגעתי אליהן נכונות, הגיוניות, ובעלות ערך).

 

[22ק ו ס ם]

מדעי החברה והרוח שונים ממדעים מדויקים

אין כמעט דבר כזה בעיות שלא הצליחו לפתור, כי כל מחקר סובל מבעיות בעצמו. נדירים המקרים שמחקר בודד מוביל למהפיכה בתחום ולרוב נדרשים הרבה מחקרים בנושא מסוים כדי להגיע למסקנה כלשהיא. על מנת לפרסם במקום טוב, עוזר מאוד אם יש לך שם. תמיד אפשר לפרסם במקום כלשהו, אבל אם אף אחד לא קורא אותך אז זה כמעט כמו אי פירסום. ובשביל לפרסם צריך שיכירו אותך, וזה כולל גם הליכה לכנסים והרצאה בהם. אם אתה לא עושה את זה או עושה את זה בצורה גרועה אתה נמצא בעמדתת נחיתות.

 

[the new L]

אה?

"אין כמעט דבר כזה בעיות שלא הצליחו לפתור"? זאת נשמעת אמירה מאוד לא סבירה. כל מבנה אלגברי הכי פשוט שאני אגדיר, אפשר לשאול עליו אינספור שאלות שיהיה קשה מאוד לענות עליהן. וזהו מבנה שיש לו מספר סופי, ידוע, וברור מראש של אקסיומות שהוא מקיים. לעומת זאת, מבנים חברתיים הם מורכבים לאין שיעור. בכלל לא ברור מה המאפיינים האובייקטיבים שלהם, ומהם הקשרים ביניהם, ולכן נראה לי ברור שבתחום מדעי החברה, לתת תשובות מלאות ואמיתיות לשאלות זאת בעיה קשה בצורה יוצאת דופן, וכמסקנה מכך - יש אינספור בעיות שלא יודעים לתת להן תשובה מלאה ואיכותית.

 

[22ק ו ס ם]

אני מדבר על מדעי החברה והרוח כזכור לך

בהחלט יש הרבה שאלות חשובות ובעיות, אבל מחקר בודד לא יוכל לפתור אותם. רק הרבה מחקרים שיתקפו את הבעייה מכיוונים שונים יוכלו להראות לאורך זמן מה נכון ומה לא. זה בדיוק מה שמבדיל בין מדעי החברה למתמטיקה שם או שמה שאמרת נכון או שלא.

 

[the new L]

זה משהו אחר

פשוט נראה לי מוזרה הטענה שאין כמעט בעיות שלא הצליחו לפתור. אני משוכנע שיש המון תופעות חברתיות שהחוקרים בכלל לא קרובים להבנה של המקורות שלהן.

 

[22ק ו ס ם]

אבל זו בדיוק הנקודה

מחקרים במדעי החברה זה משהו שנבנה במשך שנים ולכן אי אפשר לפרסם סתם ככה מחקר פורץ דרך (כלומר זה יכול לקרות אבל מאוד מאוד נדיר) לוקח זמן והרבה מאמץ לבנות לעצמך שם ולכן כדאי לכסות את כל הנקודות הבעייתיות מלכתחילה ולא להתחיל בעמדת נחיתות.

 

[אבי2511]

תראי

אני אומר שאם באקדמיה את מרגישה נוח - לכי על זה. גם אני בדיוק כמוך מרגיש שקריאת טקסטים, ניתוחם וכתיבה של משהו חדש - זה בדיוק הדבר שמתאים לי ולכן החלטתי להמשיך באקדמיה. אני אמנם משתתף המון בשיעורים אבל גם אני חושש מלהרצות בכנס, לדוגמה. אבל - כשזה יגיעאני אתמודד. זה משהו נרכש וחבל להפסיד קריירה שלמה שאת אוהבת בגלל זה. אני די משוכנע שאת רק חושבת שמתייחסים אלייך בחוסר רצינות בגלל חוסר ביטחון שלך. אף אחד לא יתייחס אלייך כך בגלל גילך הצעיר (והרי את לא בת 16, אני מניח...). לטעמי - לכי על זה אם זה מה שאת אוהבת, את השאר תשאירי לאח"כ. הצלחה.

 

[lost cause]

אבל אני נראית בת 16 (-:

השאלה היא האם כל ה"קריאת טקסטים, ניתוחם וכתיבה של משהו חדש- זה בדיוק הדבר שמתאים לי" זה תנאי מספיק לאקדמיה...

 

[אבי2511]

אין כללים

אין רשימה של כללים. אני יכול לומר לך שרוב המרצים והמרצות שלי אומרים שהגיעו לאקדמיה במקרה. אם את מרגישה שזה מה שאת אוהבת - זה מה שאת צריכה לעשות.