BlackUnicorn
New member
התלבטות מאוד מאוד רצינית, עזרה בבקשה די דחוף
שלום לכולם התחלתי לפני חודש טרום התמחות במשרד שנחשב לטוב (הומלץ ע"י אחד עורכי הדין הטובים בארץ בתחום זה) בתחום דיני המשפחה. אני סטודנטית באמצע שנה ג' באוניברסיטת ת"א, ולאחר שהייתה שביתה (מישהו עדיין זוכר?) בתחילת השנה, יש עלינו לחץ מטורף שלא הולך להסתיים בקרוב. ההתלבטות שלי היא אם להמשיך עם טרום ההתמחות או לא. אני אחלק את השיקולים לבעד ונגד כדי לעשות את זה פשוט וקל: בעד: המשרד בסה"כ הוא משרד טוב. יחסי האנוש שם מעולים העבודה שם מעניקה לי ניסיון רב הפילו אותי ישר למים העמוקים כך שיש לי יכולת ללמוד הרבה בסופו של דבר - אני באמת אצא משם "משהו". התנאים בסה"כ די טובים בעיקר מבחינת הטווח הרחוק - אין דרישה של הישארות במשרד לילות כימים וכו'. המשרד עובד כעיקרון 3 ימים בשבוע מ- 9 עד 6, יום אחד עד 4, ויום אחד עד הערב (9-10). נגד: יש לי לחץ מטורף, ואני מרגישה שטרום ההתמחות פוגע לי בלימודים. (יש לי ב- 3 וחצי השבועות הקרובים להגיש 6 עבודות ובסופן בסוף החודש - מבחן, לצורך העניין) אני לא מספיקה ללמוד, לנשום, לעשות שום דבר. בימים שאני לא עובדת אני לומדת, אני גרה לבד עם בן הזוג שלי וכמובן שיש גם כל מיני מטלות בית שונות. למעשה, נשאר לי רק את יום שבת (וממש שעתיים שלוש מיום שישי) ללמוד, וזה אומר להכין עבודות למעשה, שנעשות ממש בלי חמצן לנשימה (וככה הן נראות, אם אני מצליחה בכלל לסיים אותן). למעשה הייתה מתמחה שעזבה לפני שבוע ומצפים שאני אעשה את העבודה שלה במלואה. מבחינת הבוסית שלי - אני אמורה להגיע בכל דקה אפשרית שבה אני לא בלימודים, התחייבות מלאה וכוללת, וזה אומר חוסר חיים מוחלט. בסה"כ מאוד חשובים לי גם החיים הפרטיים שלי, חיי הזוגיות, המשפחה, והחברים (שלא ראיתי המון זמן). אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי אם לא עשיתי טעות שהתחלתי עם טרום ההתמחות בתקופת הלימודים במקום ההתמחות עצמה. אפשר לומר שבעבודה עצמה אני נהנית. אני בהחלט רואה את עצמי שם בעתיד (למרות שאני רוצה להיות עצמאית בהמשך, ללא ספק), במקצוע וכו'. האם כולנו נידונו להיות וורקוהוליקים מטורפים שמאבדים את השפיות על חשבון המשפחות ובני הזוג שלנו? על צד אחד של המאזניים מונח לי סיכוי טוב להצליח, לצבור ניסיון וכו', ועל הצד השני - עוד שנה של זמן לעצמי, ואח"כ לקחת את ההתמחות כמו שהיא, לבד, להקדיש לה את הזמן ואת הראש שלי במלואו, אבל אולי במשרד פחות טוב (מי יודע). מה דעתכם?
שלום לכולם התחלתי לפני חודש טרום התמחות במשרד שנחשב לטוב (הומלץ ע"י אחד עורכי הדין הטובים בארץ בתחום זה) בתחום דיני המשפחה. אני סטודנטית באמצע שנה ג' באוניברסיטת ת"א, ולאחר שהייתה שביתה (מישהו עדיין זוכר?) בתחילת השנה, יש עלינו לחץ מטורף שלא הולך להסתיים בקרוב. ההתלבטות שלי היא אם להמשיך עם טרום ההתמחות או לא. אני אחלק את השיקולים לבעד ונגד כדי לעשות את זה פשוט וקל: בעד: המשרד בסה"כ הוא משרד טוב. יחסי האנוש שם מעולים העבודה שם מעניקה לי ניסיון רב הפילו אותי ישר למים העמוקים כך שיש לי יכולת ללמוד הרבה בסופו של דבר - אני באמת אצא משם "משהו". התנאים בסה"כ די טובים בעיקר מבחינת הטווח הרחוק - אין דרישה של הישארות במשרד לילות כימים וכו'. המשרד עובד כעיקרון 3 ימים בשבוע מ- 9 עד 6, יום אחד עד 4, ויום אחד עד הערב (9-10). נגד: יש לי לחץ מטורף, ואני מרגישה שטרום ההתמחות פוגע לי בלימודים. (יש לי ב- 3 וחצי השבועות הקרובים להגיש 6 עבודות ובסופן בסוף החודש - מבחן, לצורך העניין) אני לא מספיקה ללמוד, לנשום, לעשות שום דבר. בימים שאני לא עובדת אני לומדת, אני גרה לבד עם בן הזוג שלי וכמובן שיש גם כל מיני מטלות בית שונות. למעשה, נשאר לי רק את יום שבת (וממש שעתיים שלוש מיום שישי) ללמוד, וזה אומר להכין עבודות למעשה, שנעשות ממש בלי חמצן לנשימה (וככה הן נראות, אם אני מצליחה בכלל לסיים אותן). למעשה הייתה מתמחה שעזבה לפני שבוע ומצפים שאני אעשה את העבודה שלה במלואה. מבחינת הבוסית שלי - אני אמורה להגיע בכל דקה אפשרית שבה אני לא בלימודים, התחייבות מלאה וכוללת, וזה אומר חוסר חיים מוחלט. בסה"כ מאוד חשובים לי גם החיים הפרטיים שלי, חיי הזוגיות, המשפחה, והחברים (שלא ראיתי המון זמן). אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי אם לא עשיתי טעות שהתחלתי עם טרום ההתמחות בתקופת הלימודים במקום ההתמחות עצמה. אפשר לומר שבעבודה עצמה אני נהנית. אני בהחלט רואה את עצמי שם בעתיד (למרות שאני רוצה להיות עצמאית בהמשך, ללא ספק), במקצוע וכו'. האם כולנו נידונו להיות וורקוהוליקים מטורפים שמאבדים את השפיות על חשבון המשפחות ובני הזוג שלנו? על צד אחד של המאזניים מונח לי סיכוי טוב להצליח, לצבור ניסיון וכו', ועל הצד השני - עוד שנה של זמן לעצמי, ואח"כ לקחת את ההתמחות כמו שהיא, לבד, להקדיש לה את הזמן ואת הראש שלי במלואו, אבל אולי במשרד פחות טוב (מי יודע). מה דעתכם?
