BlackUnicorn
New member
התלבטות קשה ורגישה...
אני טרום מתמחה במשרד עורכי דין קטן לענייני משפחה (לא שיש גדולים לעניין הזה). אמורה להתחיל להתמחות במרץ במשרד ולהמשיך לעבוד שם אחרי זה, כנראה. יש לי בעיה אחת שמאוד מטרידה אותי שבגללה אני שוקלת לעזוב ולחפש מקום התמחות אחר, אבל הבעיה היא שאני חוששת שהבעיה הזו קיימת בכל מקום ושהיא יותר בעיה "ישראלית" ובעיה של "בוסים" מאשר בעיה שניתנת לפתרון. אז ככה - אחת לחודש, גג פעמיים בחודש, אני סובלת לצערי הרב ממיגרנות. זה יום שבו אני לא יכולה לתפקד. מי שמכיר/סובל מזה, יודע שהכאבים הם מאוד קשים, צריך להישאר בחושך, בשקט וכו'. הבוסית שלי, מאידך, היא אחת שלא מוכנה לקבל את זה שהעובדים שלה (כולל עורכי הדין!) לא יגיעו לעבודה, גם אם הם חולים, וזאת למרות שרובנו מגיעים לעבודה גם כשאנחנו לא מרגישים כל כך טוב. המשמעות היא שאם אני מרימה טלפון בבוקר ואומרת שאני עם מיגרנה - היא אומרת שזה לא מעניין אותה ושאני אגיע למשרד. זה לאו דווקא מיגרנה, זה יכול להיות קלקול קיבה קשה, זה יכול להיות שפעת וכו' - אלא אם כן אתה גוסס - אתה מגיע. הבעיה הזו מאוד מאוד מפריעה לי. אני מרגישה כמו בסוג של כלא (במיוחד שזה גם כלפי עורכי הדין - משמע זה יהיה גם בעתיד), שבו אין לי שום זכות. מה עם ימי המחלה שלי? האם זה ככה בכל המשרדים? לפי מה שאני שומעת/יודעת - נראה לי שכן! אני כבר מתחילה לחשוב על סיום הלימודים ולא לעשות התמחות וזהו... אבל כמובן שזהו לא פתרון. האם קיימים בכלל משרדים שקצת אכפת להם מזכויות אדם? מזה שלאנשים יש רגשות? שאנשים חולים לפעמים? כל כך מתחיל להימאס לי... כמובן שיש עוד דברים שמפריעים - למשל היא לא מאשרת ימי חופש אף פעם כמעט, גם לא לעורכי הדין או למזכירה (היא אשכרה אמרה לה להחליף את רופא הנשים שלה בגלל שהוא מקבל רק בבוקר!!! בגלל שהיא צריכה לבקר אצלו פעם בחצי שנה!!), אבל אני גם ככה לא לוקחת ימי חופש בד"כ.. הרצון שלי בטווח הרחוק (עוד 3-4 שנים) הוא לפתוח משרד קטן משלי, אבל עד אז נראה שאני הולכת לעבור 7 מדורי גיהנום. עצה, מישהו?
אני טרום מתמחה במשרד עורכי דין קטן לענייני משפחה (לא שיש גדולים לעניין הזה). אמורה להתחיל להתמחות במרץ במשרד ולהמשיך לעבוד שם אחרי זה, כנראה. יש לי בעיה אחת שמאוד מטרידה אותי שבגללה אני שוקלת לעזוב ולחפש מקום התמחות אחר, אבל הבעיה היא שאני חוששת שהבעיה הזו קיימת בכל מקום ושהיא יותר בעיה "ישראלית" ובעיה של "בוסים" מאשר בעיה שניתנת לפתרון. אז ככה - אחת לחודש, גג פעמיים בחודש, אני סובלת לצערי הרב ממיגרנות. זה יום שבו אני לא יכולה לתפקד. מי שמכיר/סובל מזה, יודע שהכאבים הם מאוד קשים, צריך להישאר בחושך, בשקט וכו'. הבוסית שלי, מאידך, היא אחת שלא מוכנה לקבל את זה שהעובדים שלה (כולל עורכי הדין!) לא יגיעו לעבודה, גם אם הם חולים, וזאת למרות שרובנו מגיעים לעבודה גם כשאנחנו לא מרגישים כל כך טוב. המשמעות היא שאם אני מרימה טלפון בבוקר ואומרת שאני עם מיגרנה - היא אומרת שזה לא מעניין אותה ושאני אגיע למשרד. זה לאו דווקא מיגרנה, זה יכול להיות קלקול קיבה קשה, זה יכול להיות שפעת וכו' - אלא אם כן אתה גוסס - אתה מגיע. הבעיה הזו מאוד מאוד מפריעה לי. אני מרגישה כמו בסוג של כלא (במיוחד שזה גם כלפי עורכי הדין - משמע זה יהיה גם בעתיד), שבו אין לי שום זכות. מה עם ימי המחלה שלי? האם זה ככה בכל המשרדים? לפי מה שאני שומעת/יודעת - נראה לי שכן! אני כבר מתחילה לחשוב על סיום הלימודים ולא לעשות התמחות וזהו... אבל כמובן שזהו לא פתרון. האם קיימים בכלל משרדים שקצת אכפת להם מזכויות אדם? מזה שלאנשים יש רגשות? שאנשים חולים לפעמים? כל כך מתחיל להימאס לי... כמובן שיש עוד דברים שמפריעים - למשל היא לא מאשרת ימי חופש אף פעם כמעט, גם לא לעורכי הדין או למזכירה (היא אשכרה אמרה לה להחליף את רופא הנשים שלה בגלל שהוא מקבל רק בבוקר!!! בגלל שהיא צריכה לבקר אצלו פעם בחצי שנה!!), אבל אני גם ככה לא לוקחת ימי חופש בד"כ.. הרצון שלי בטווח הרחוק (עוד 3-4 שנים) הוא לפתוח משרד קטן משלי, אבל עד אז נראה שאני הולכת לעבור 7 מדורי גיהנום. עצה, מישהו?