A+D זה קל.
אם את גרה בארץ (אם לא - חשוב איפה), ואת והתינוק נחשפים לשמש לפחות 5 דקות ביום בחשיפה מרובה (לאו דווקא ישירה, אבל בשטח-פנים נרחב של הגוף) או רבע שעה ביום בחשיפה מעטה (לא כולל ימי גשם) אז זה מיותר. השימוש השגרתי הוא "ירושה" מהבריטים בשילוב עם אוכלוסיות שלא נחשפות לשמש (חרדים, בדואים - בהכללה). ויטמין A הוא בכלל נלווה בגלל אופן היצור של ה-D. לגבי ברזל, זה יותר מורכב. אני יכולה לשתף אותך בשיקולים, אבל המסקנה יכולה להיות שונה ממשפחה אחת לשניה... * בעד מתן ברזל: -אנמיה נפוצה בתינוקות ופעוטות. -נזק מאנמיה בשלבי ההתפתחות, עלול להיות בלתי הפיך, ולפגוע בהתפתחות השכלית. -בשביל לגרום לנזק ממשי מעודף ברזל (וזה יכול להגיע גם למוות) צריך כמויות גדולות מאד של ברזל. זה קורה בעיקר בתקלות (ילד שבלע את כל הבקבוק, או כמה כדורים מהברזל של הוריו וכדומה). במינון המקובל, אין בעיה. - יש היום, בגלל התזונה והזיהום, הרבה מאד אלרגיות במערכת העיכול. לפעמים אלו אלרגיות מינוריות, שלא חשים בהן באופן ברור (או לא משייכים את התסמינים לאלרגיה) ובחלקן ישנו דימום מיקרוסקופי מהמעי - מה שגורם לירידה משמעותית בערכי הברזל. - התזונה של התינוק בשנת החיים הראשונה ולפעמים גם השניה היא די מוגבלת, וקשה לבנות תפריט עשיר מספיק בברזל (ושהילד גם יאכל ממנו מספיק). * שיקולים נגד מתן ברזל - תוספת מלאכותית. אם יש מעט ברזל, אולי ככה זה צריך להיות. - אחת הסיבות לאנמיה, היא חיתוך מוקדם מדי של חבל הטבור. השהיית החיתוך מגדילה את נפח הדם של התינוק בכ-30% (בעצם: חיתוך מוקדם מקטין את נפח הדם בכ-30%), ולכן מקטין את הסיכון לאנמיה. - בחלב אם יש מעט ברזל, אבל הוא נספג היטב - בהנתן שזוהי התזונה היחידה של התינוק. תינוק שניזון גם מתמ"ל, או אפילו מקבל תוספת ברזל מלאכותית, הספיגה של הברזל מחלב האם נפגעת. - תינוק שלא יונק אלא רק מקבל תמ"ל - התמ"לים מועשרים בברזל (לא יודעת עד כמה הוא זמין ובר-ספיגה). - ניתן לבצע ספירת דם, בשביל לבדוק את הצורך של התינוק האישי בתוספת ברזל. הפשרה שאני, אישית, בחרתי בה, היא איחור תחילת תקופת מתן הברזל לגיל 9 ח', כשהתינוק כבר אכל דברים נוספים על חלב אם ממילא. נתתי למשך תקופה דומה למומלץ, רק בהסתה של 5 ח', ובדקתי את רמת ההמוגלובין בגיל שנה וחצי (במקום שנה, כמומלץ). אצלנו גם הסתבר שיש אלרגיות.