התלבטות

[רחל של ענבל]

התלבטות

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

 

[ורדה 1]

לדעתי - לא לחכות

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

לדעתי - לא לחכות
לגבי המלחמה - היה פה לפני מספר ימים שרשור בנושא, חפשי ותקראי. כולן הסכימו שהמלחמה שלנו היא במישור אחר. שלי אישית: 6.5 שנים ושל אחרות מי יותר ומי פחות. אף אחת פה לא חשבה שמלחמה שאולי תהיה ואולי לא תהיה היא סיבה לשנות משהו במלחמה הפרטית שלנו. לגבי הנושא השני, שהוא בעיני העיקרי, לדעתי, לא כדאי לחכות. אמנם 33 זה עדיין לא נשמע "זקנה", אבל מנסיון - זה רץ מהר. אם תחכי, אפילו מספר חודשים, ואחר-כך הגוף כבר לא יגיב כמו שאת מצפה, "תאכלי את הלב" שלא התחלת קודם. גם אם זה לא היה משנה, תמיד ינקר בך הספק. אני, למזלי, לא חיכיתי, והתחלתי כאשר בני היה בן 4 חודשים. עברה שנה מאז, והגוף שלי מגיב "על הפנים", ואני כל-כך שמחה שלא חיכיתי, כי אני עכשיו שלמה עם עצמי שעשיתי כל מה שיכולתי. אני לא יודעת כמה זמן לקח לך להשיג את ההריון הראשון, אבל מנסיון (של אחרות) זה לא תמיד אומר כלום על הזמן שיקח להשיג את ההריון השני. בהצלחה עם כל החלטה שתחליטי

 

[אמאשל נתנאל]

רחל אל תחכי

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

רחל אל תחכי
אני עשיתי את ה"טעות" הזו ולא חזרתי לטיפולים קודם לכן וביזבזתי זמן על איקקלומין כשהבעיה שלנו היא בעית זרע המצב הוא על הפנים במדינתינו הקטנטונת מכל הבחינות כלכלית ובטחוני כך שזה לא יהיה השיקול שלך בעד או נגד

 

[תמי של יעל ומיכל]

לא לחכות !!!!

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

לא לחכות !!!!
תמיד יצוץ משהו שבגללו תוכלי להגיד: "אולי להמתין..." עבודה לוחצת , הילדה וכו´ אני עשיתי את השגיאות האלה וחיכיתי יותר מדי, ובנותי אוטוטו בנות 6 , ואני לא התכוונתי שיהיה כזה פער גדול בינן לבין הבא/באים בתור. אז תתחילו . כן מלחמה, לא מלחמה, לכי תדעי מה יהיה ?

 

[mali29]

לא, לא, לא ,לא לחכות

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

לא, לא, לא ,לא לחכות
אני התחלתי את הטיפול על הילד השלישי שלי כשביתי עדיין לא התחילה ללכת היום היא בת 3.5 ולא מפסיקה לדבר עלת תינוק, שלא לדבר על זה שלי כבר מאוד מאוד חסר את היצור הקטן הזה בבית. עכשיו לטיפול! למענך ולמען הקטנה שלך.

 

[2 ענבל]

כל כך מבינה את ההתלבטות שלך

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

כל כך מבינה את ההתלבטות שלך
יובל בת 9 חודשים. והתכנון שלנו היה להתחיל כשהיא תהיה בת שנה וקצת. גם לנו יש מוקפאים... . אבל כל כך לא בא לי להתחיל בטיפולים...כל כך טוב לי בלי כדורים זריקות ובעיקר בלי המעקבים והנסיעות לרופא, עבודה אני עכשיו בתפקיד ניהולי חדש ומאוד לא מתאים לי להעדר. מצד שני אני אומנם כמוך...בת 33 "לא זקנה" אבל בעלי מבוגר ממני ב9 שנים. כך שמבחינת הגיל שלו עם רוצים עוד ילדים...כדי למהר. לא יכולה לעזור לך...רק להבין את ההתלבטות שלך.

 

[רחל של ענבל]

את מעלה כאן עוד פן בהתלבטות שלי

כל כך מבינה את ההתלבטות שלך
יובל בת 9 חודשים. והתכנון שלנו היה להתחיל כשהיא תהיה בת שנה וקצת. גם לנו יש מוקפאים... . אבל כל כך לא בא לי להתחיל בטיפולים...כל כך טוב לי בלי כדורים זריקות ובעיקר בלי המעקבים והנסיעות לרופא, עבודה אני עכשיו בתפקיד ניהולי חדש ומאוד לא מתאים לי להעדר. מצד שני אני אומנם כמוך...בת 33 "לא זקנה" אבל בעלי מבוגר ממני ב9 שנים. כך שמבחינת הגיל שלו עם רוצים עוד ילדים...כדי למהר. לא יכולה לעזור לך...רק להבין את ההתלבטות שלך.

את מעלה כאן עוד פן בהתלבטות שלי
נושא העבודה. נכון, זה לא צריך להיות שיקול. אבל אחרי הלידה פיטרו אותי מהמקום הקודם, ועכשיו אני במקום חדש (עוד לא שנה). אמנם אני כאן מספיק זמן כדי שכבר יכירו אותי, ולפי הפידבקים יש הערכות טובות, אבל אני גם ככה נלחמת עם השעות (כל הזמן אני בחוסר שעות, ומשלימה בימי שישי) ולא נעים לי עם זה. עכשיו אני אצטרך עוד העדרויות. מה גם שלא בא לי לספר על הטיפולים במקום העבודה, כי נכוויתי במקום הקודם. החלק הגרוע ביותר היה שכולם ידעו שאני מנסה וכולם ציפו לראות מה קורה והאם אני כבר בהריון. הפעם אני לא רוצה לעשות את הטעות הזו. אני רוצה (כאשר סוף סוף יתגשם) לבוא לבוס שלי אחרי שבוע 12 (או אפילו אחרי סקירה) ולספר שאני בהריון כמו כל אחת אחרת. רחל

 

[ורדה 1]

נושא העבודה - נושא כואב

את מעלה כאן עוד פן בהתלבטות שלי
נושא העבודה. נכון, זה לא צריך להיות שיקול. אבל אחרי הלידה פיטרו אותי מהמקום הקודם, ועכשיו אני במקום חדש (עוד לא שנה). אמנם אני כאן מספיק זמן כדי שכבר יכירו אותי, ולפי הפידבקים יש הערכות טובות, אבל אני גם ככה נלחמת עם השעות (כל הזמן אני בחוסר שעות, ומשלימה בימי שישי) ולא נעים לי עם זה. עכשיו אני אצטרך עוד העדרויות. מה גם שלא בא לי לספר על הטיפולים במקום העבודה, כי נכוויתי במקום הקודם. החלק הגרוע ביותר היה שכולם ידעו שאני מנסה וכולם ציפו לראות מה קורה והאם אני כבר בהריון. הפעם אני לא רוצה לעשות את הטעות הזו. אני רוצה (כאשר סוף סוף יתגשם) לבוא לבוס שלי אחרי שבוע 12 (או אפילו אחרי סקירה) ולספר שאני בהריון כמו כל אחת אחרת. רחל

נושא העבודה - נושא כואב
רציתי לוודא שאת יודעת שאסור לפטר עובדת בזמן טיפולי פוריות אלא בהיתר מיוחד משר העבודה. כמובן שהשר לא יתן היתר אם הוא יחשוב שהפיטורים קשורים להעדרויות. זה לא מקל על העובדה שקשה לתפקד עם הרבה היעדרויות ולתת את מה שמצפים ממך. אבל זה נכון גם לגבי העדרויות מחמת מחלת ילד. בדרך כלל כשגבר רוצה להשאר בבית בגלל שהילד חולה מסתכלים על זה מאוד עקום, ואז, שוב, הנטל נופל עלינו, האמהות. ללא ספק - אנחנו המין החזק!!!

 

[רחל של ענבל]

אני אכן יודעת מה החוק אומר

נושא העבודה - נושא כואב
רציתי לוודא שאת יודעת שאסור לפטר עובדת בזמן טיפולי פוריות אלא בהיתר מיוחד משר העבודה. כמובן שהשר לא יתן היתר אם הוא יחשוב שהפיטורים קשורים להעדרויות. זה לא מקל על העובדה שקשה לתפקד עם הרבה היעדרויות ולתת את מה שמצפים ממך. אבל זה נכון גם לגבי העדרויות מחמת מחלת ילד. בדרך כלל כשגבר רוצה להשאר בבית בגלל שהילד חולה מסתכלים על זה מאוד עקום, ואז, שוב, הנטל נופל עלינו, האמהות. ללא ספק - אנחנו המין החזק!!!

אני אכן יודעת מה החוק אומר
ובעבודה הקודמת שלי כנראה גם ידעו טוב מאד. אבל ההיעדרויות ובעיקר התקופות של תפוקה פחות טובה בגלל הדאון מהטיפולים כנראה שקעו שם חזק. לדעתי אם לא היו יודעים שאני בטיפולים, אז הם פחות היו שמים לב. פשוט עצם הידיעה כיוונה אליי מעין זכוכית מגדלת: "רחל לא מתפקדת כי היא עוברת תקופה קשה". עם דגש על "רחל לא מתפקדת". כשנכנסתי להריון אי אפשר היה להסתיר את זה. כולם חיכו לבטא יחד איתי. אבל בלי קשר, את הבחילות וההקאות בוודאי שאי אפשר היה להסתיר. וכשכבר הרגשתי יותר טוב כל הרושם הנאחס לא יכל להמחק. הם חיכו בסבלנות, עד שהחוק הותיר את פיטוריי. אני כל כך כועסת על עצמי שנתתי מעל ומעבר למה שבאמת יכולתי ואף אחד לא מעריך את זה! הם פיטרו אותי אחרי חופשת הלידה, ושילמו לי עוד 45 יום משכורת עבור התקופה שבה אסור לפטר. לאחר מכן מצאתי עבודה אחרת, טובה הרבה יותר (אם כי המשכורת יותר נמוכה אבל אין לי תלונות בכלל), הרבה פחות לחוצה ועם אווירה הרבה יותר נעימה. הפעם אני לא רוצה לפשל כמו בפעם הקודמת. ממני ישמעו רק אחרי שאני בהריון. רחל

 

[ורדה 1]

גם אותי פיטרו בחופשת הלידה

אני אכן יודעת מה החוק אומר
ובעבודה הקודמת שלי כנראה גם ידעו טוב מאד. אבל ההיעדרויות ובעיקר התקופות של תפוקה פחות טובה בגלל הדאון מהטיפולים כנראה שקעו שם חזק. לדעתי אם לא היו יודעים שאני בטיפולים, אז הם פחות היו שמים לב. פשוט עצם הידיעה כיוונה אליי מעין זכוכית מגדלת: "רחל לא מתפקדת כי היא עוברת תקופה קשה". עם דגש על "רחל לא מתפקדת". כשנכנסתי להריון אי אפשר היה להסתיר את זה. כולם חיכו לבטא יחד איתי. אבל בלי קשר, את הבחילות וההקאות בוודאי שאי אפשר היה להסתיר. וכשכבר הרגשתי יותר טוב כל הרושם הנאחס לא יכל להמחק. הם חיכו בסבלנות, עד שהחוק הותיר את פיטוריי. אני כל כך כועסת על עצמי שנתתי מעל ומעבר למה שבאמת יכולתי ואף אחד לא מעריך את זה! הם פיטרו אותי אחרי חופשת הלידה, ושילמו לי עוד 45 יום משכורת עבור התקופה שבה אסור לפטר. לאחר מכן מצאתי עבודה אחרת, טובה הרבה יותר (אם כי המשכורת יותר נמוכה אבל אין לי תלונות בכלל), הרבה פחות לחוצה ועם אווירה הרבה יותר נעימה. הפעם אני לא רוצה לפשל כמו בפעם הקודמת. ממני ישמעו רק אחרי שאני בהריון. רחל

גם אותי פיטרו בחופשת הלידה
בכל מקרה, אני עדיין חושבת שגם זו לא סיבה לדחות טיפולים. פיטרו אותי בחודש חמישי בהריון הראשון שהיה ספונטני (לפני 16 שנים), וזכיתי במשפט 6 שנים לאחר מכן. במקום עבודה אחר, לפני שנתיים וחצי פיטרו אותי בגלל העדרויות מרובות בזמן טיפול, בלי שידעו את הסיבה להעדרויות ועוד לפני שנחקק החוק, ואת הטיפול שבו הריתי עשיתי כחודש לאחר שהתחלתי מקום עבודה חדש ואמרתי להם שיש לי ניתוח, וסיפרתי על ההריון רק בסוף חודש רביעי. הם כל הזמן התפלאו שאני לא הולכת לחדר אוכל למרות שהארוחות חינם וכו´ ומחזיקה במגירה כל מיני פירות יבשים במקום זה, אבל אף אחד לא חשד. זה רק לנו נדמה שכולם מסביבנו יודעים הכל. אנשים לא שמים לב למה שלא אומרים להם. בקיצור, מה שרציתי להגיד, שתמיד יכולים למצוא סיבות לפטר אותנו, בגלל מחלת ילד, בגלל מחלות שלנו ולא רק טיפולים. וחוץ מזה, אפילו את אומרת, שמצאת עבודה יותר טובה. אז צריך להאמין שהדברים תמיד מסתדרים כמו שהם אמורים להסתדר. ושיהיה בהצלחה...

 

[רחל של ענבל]

אני גם חושבת שהכל בסוף מסתדר לטובה

גם אותי פיטרו בחופשת הלידה
בכל מקרה, אני עדיין חושבת שגם זו לא סיבה לדחות טיפולים. פיטרו אותי בחודש חמישי בהריון הראשון שהיה ספונטני (לפני 16 שנים), וזכיתי במשפט 6 שנים לאחר מכן. במקום עבודה אחר, לפני שנתיים וחצי פיטרו אותי בגלל העדרויות מרובות בזמן טיפול, בלי שידעו את הסיבה להעדרויות ועוד לפני שנחקק החוק, ואת הטיפול שבו הריתי עשיתי כחודש לאחר שהתחלתי מקום עבודה חדש ואמרתי להם שיש לי ניתוח, וסיפרתי על ההריון רק בסוף חודש רביעי. הם כל הזמן התפלאו שאני לא הולכת לחדר אוכל למרות שהארוחות חינם וכו´ ומחזיקה במגירה כל מיני פירות יבשים במקום זה, אבל אף אחד לא חשד. זה רק לנו נדמה שכולם מסביבנו יודעים הכל. אנשים לא שמים לב למה שלא אומרים להם. בקיצור, מה שרציתי להגיד, שתמיד יכולים למצוא סיבות לפטר אותנו, בגלל מחלת ילד, בגלל מחלות שלנו ולא רק טיפולים. וחוץ מזה, אפילו את אומרת, שמצאת עבודה יותר טובה. אז צריך להאמין שהדברים תמיד מסתדרים כמו שהם אמורים להסתדר. ושיהיה בהצלחה...

אני גם חושבת שהכל בסוף מסתדר לטובה
ועניין העבודה הוא לא סיבה לדחות את הטיפולים כי ברור לי שאני רוצה עוד ילד, ברור לי שלא יהיה לי בלי טיפולים וגם ברור לי שאני לא אפסיק לעבוד בזמן הקרוב (אם זה תלוי בי

). מה שכן, אני מעדיפה לא לספר שאני בטיפולים. רחל

 

[rali25]

מפטרים גם בלי אישור...../images/Emo150.gif

נושא העבודה - נושא כואב
רציתי לוודא שאת יודעת שאסור לפטר עובדת בזמן טיפולי פוריות אלא בהיתר מיוחד משר העבודה. כמובן שהשר לא יתן היתר אם הוא יחשוב שהפיטורים קשורים להעדרויות. זה לא מקל על העובדה שקשה לתפקד עם הרבה היעדרויות ולתת את מה שמצפים ממך. אבל זה נכון גם לגבי העדרויות מחמת מחלת ילד. בדרך כלל כשגבר רוצה להשאר בבית בגלל שהילד חולה מסתכלים על זה מאוד עקום, ואז, שוב, הנטל נופל עלינו, האמהות. ללא ספק - אנחנו המין החזק!!!

מפטרים גם בלי אישור...

צר לי לספר לך כי אותי פיטרו ללא שום אישור, לאחר שפניתי עם מכתב מעו"ד, המעסיק שלי הגיש בקשה "בדיעבד", כלומר, לאחר שהפיטורים נעשו, בטענה כי לא ידע שאסור לפטר אישה העוברת טיפולי פוריות. בקרוב יערך דיון בו אמורים לשמוע את הצד שלי ובו אני אמורה להוכיח כי הפיטורים נעשו אך ורק בגלל ההעדריות הקשורות לטיפולים. לצערי במדינתנו ה"מושחתת" ... לא תמיד הצדק מנצח! כולי תקווה כי אצליח להצדיק את מצבי ואנצח!!!! עם כל הקושי הנפשי - גם הפכתי מובטלת... אבל, יותר חשוב, אני כרגע עם שני עוברים ברחם - בדיקת דם בסוף השבוע - תאחלו לי בהצלחה!!

 

[רוצה עוד 1]

תמיד יש סיבות למה "עוד לא"

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

תמיד יש סיבות למה "עוד לא"
זה בכלל נכון לגבי עשיית ילדים, לאו דווקא בטיפולים. המצב הכלכלי, הקרייירה, המצב הבטחוני, ואין לזה סוף. לפעמים הסיבות האלה טובות ונכונות ומספיקות כדי לחכות "עוד קצת". אני אישית מאמינה שאף פעם אין רגע אידיאלי לעשות ילדים, וצריך לעשות כשתרגישים בשלים ומוכנים וכממש ממש רוצים. על אחת כמה וכמה אצלנו, ש"לעשות ילדים" עבורנו זו עבודה כל כך קשה. אף פעם הזמן לא מתאים מכל הבחינות והתנאי היחיד להתחיל הוא שרוצים. המחלמה המאיימת עלינו אמורה להתרחש די בקרוב, תוך חודשיים לכל היותר. אבל ייתכן שהיא תדחה בעוד חודש ובעוד אחד ומי יודע מתי זה יקרה? מה שתחליטו, שיהיה בהמלחה רבה, רחל

 

[רחל של ענבל]

תודה על כל העצות, זה מדרבן ../images/Emo13.gif

תמיד יש סיבות למה "עוד לא"
זה בכלל נכון לגבי עשיית ילדים, לאו דווקא בטיפולים. המצב הכלכלי, הקרייירה, המצב הבטחוני, ואין לזה סוף. לפעמים הסיבות האלה טובות ונכונות ומספיקות כדי לחכות "עוד קצת". אני אישית מאמינה שאף פעם אין רגע אידיאלי לעשות ילדים, וצריך לעשות כשתרגישים בשלים ומוכנים וכממש ממש רוצים. על אחת כמה וכמה אצלנו, ש"לעשות ילדים" עבורנו זו עבודה כל כך קשה. אף פעם הזמן לא מתאים מכל הבחינות והתנאי היחיד להתחיל הוא שרוצים. המחלמה המאיימת עלינו אמורה להתרחש די בקרוב, תוך חודשיים לכל היותר. אבל ייתכן שהיא תדחה בעוד חודש ובעוד אחד ומי יודע מתי זה יקרה? מה שתחליטו, שיהיה בהמלחה רבה, רחל

תודה על כל העצות, זה מדרבן

אני מקווה שבחודש הבא נתחיל להזיז דברים. רחל

 

[ורדה 1]

אני שמחה שהשתכנעת

תודה על כל העצות, זה מדרבן

אני מקווה שבחודש הבא נתחיל להזיז דברים. רחל

אני שמחה שהשתכנעת
נדמה לי שגם אותי "הצלחנו" לשכנע. (למי שלא זוכרת או לא מעודכנת - אני הייתי השבוע באחת מנקודות השפל והייאוש וכמעט אמרתי שמספיק לי 2 ילדים).

 

[2שנילי]

באותו מצב כמו שלך

תודה על כל העצות, זה מדרבן

אני מקווה שבחודש הבא נתחיל להזיז דברים. רחל

באותו מצב כמו שלך
גם אני התלבטתי לא מעט זמן (יותר נכון בעלי) אם להתחיל טיפולים (יש לנו תאומים בני שש מ-IVF) וכשסוף סוף החלטנו להתחיל, התחלנו עם המוקפאים שיש לנו (היו לנו חמישה משנת 1997) ולצערי אף אחד מהם לא שרד. פתאום התחלתי להבין שאסור לחכות !!! בפעם הראשונה זה לקח לי פעם אחת להכנס להריון, אבל מי מבטיח לי שגם הפעם זה יקרה? הייתי כל כך בטוחה במוקפאים, חשבתי שברגע שאחליט, אגיע לבי"ח, אחזיר את המוקפאים ו-הופ אני בהריון. אבל המציאות הוכיחה אחרת. וכל כך הופתעתי!!! אז עכשיו אני בדרך לטיפולים. מאחלת לך בהצלחה וחושבת שאם כבר החלטת שאת רוצה ילדים אל תחכי !!!

 

[נורה אדומה]

ההתלבטות שלך הזכירה לי

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

ההתלבטות שלך הזכירה לי
שאנחנו דחינו את ההריון הראשון שלנו בחצי שנה משום שמרגע שסאדאם נכנס לכווית אני הודעתי שאני לא עוברת את המלחמה בהריון. ואכן חיכינו חצי שנה ובתום מלחמת המפרץ נכנסתי להריון. עכשיו כשהילד שלנו מתלונן שהוא הכי קטן בכיתה אני מפנה אותו לסאדאם. צחוק הגורל הוא שאני עכשיו שוב בהריון(שלא עלה על דעתי לדחות אותו כי הוא לקח לנו שנים של טיפולים)ואם אכן תפרוץ מלחמה אני אעבור אותה בהריון מתקדם. אז מה הלקח?

 

[הדג של נועה]

אותי פיטרו יומיים אחרי שספרתי על

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

אותי פיטרו יומיים אחרי שספרתי על
ההפרייה (שתוכננה ליום למחרת) ו... יום לאחר השאיבה! אז- צדק אני כבר לא מחפשת ורק מקווה שבסוף הכל ישתלם וגם החלאה שפיטר אותי ישלם!!!

 

[אםל2]

מחזקת את החלטתך

התלבטות
אני עוד לא שייכת רשמית לפורום הזה, וההתלבטות שעליה אני מדברת היא האם כדאי להתחיל בטיפולים בזמן הקרוב. אני כבר רוצה מאד מאד להתחיל לעבוד על הילד שני. ענבל נולדה מטיפולי הפריה עקב בעיית זרע. היא בת שנה וחודש. אני בת 33. יש הסכמה ביני ובין בעלי על כך שבקרוב נחזור לטיפולים. הקרוב שלי הוא יותר רחוק אצלו, אבל בדלתות קטנות כך שהויכוח כבר לא כל כך משמעותי. בשיחה שהיתה לנו בעבר סיכמנו על התחלה פחות או יותר בפברואר. שוב, אני זו שלחוצה יותר (מצידי אתמול!), מה גם שיש לנו מוקפאים לשני מחזורים (במידה וישרדו) אז ההסתגלות למצב החדש (טיפולים בזמן שאני עובדת משרה מלאה ועוד "משרה" עם ענבל) תהיה הדרגתית. מה שכרגע לא יוצא לי מהראש זה האם כדאי להתחיל עם זה כשמלחמה מבצבצת מעל הראש. זה לא אותו מצב כמו "האם להמשיך בטיפולים" אלא "האם בכלל כדאי להתחיל" או אולי להמתין עד יירגעו הרוחות. מה דעתכן? רחל

מחזקת את החלטתך
שלא לחכות. אם את מרגישה מוכנה נפשית ופיזית - זה הזמן. שיקולים חיצוניים, לדעתי, לא צריכים להלקח בחשבון כשיש צורך בטיפולים. במיוחד לא שיקולי מלחמה (גיהוק אחד של סאדאם והמלחמה מבוטלת, וסתם חיכית...)לבנות המזל שנכנסות להריון ללא בעיות יש הפריבילגיה הזו, אבל לנו - חבל על כל יום. בעלי ואני היינו לפני שנתיים בבירור פוריות וטיפולים "קלים", ואיכשהו נסחבנו עם זה והפסקנו. לקחנו את עצמנו שוב בידיים רק לפני מס´ חדשים. אני לא מעסיקה את עצמי בדר"כ בשאלות בסגנון "מה היה קורה אילו...." אבל בכל זאת קצת מכה על חטא עכשיו שנתתי לנו לותר אז. (כי אצלנו, ואני מאמינה שאצל עוד כמה מאיתנו, אנו הנשים מחזיקות במושכות בנושא הזה). אז, קדימה, לדרך, ואני מאחלת לך המון כוח, סבלנות (הלואי שלא תצטרכי אותה) וה-צ-ל-ח-ה!!!!

 

[ורדה 1]

אנו הנשים מחזיקות במושכות בכל נושא

מחזקת את החלטתך
שלא לחכות. אם את מרגישה מוכנה נפשית ופיזית - זה הזמן. שיקולים חיצוניים, לדעתי, לא צריכים להלקח בחשבון כשיש צורך בטיפולים. במיוחד לא שיקולי מלחמה (גיהוק אחד של סאדאם והמלחמה מבוטלת, וסתם חיכית...)לבנות המזל שנכנסות להריון ללא בעיות יש הפריבילגיה הזו, אבל לנו - חבל על כל יום. בעלי ואני היינו לפני שנתיים בבירור פוריות וטיפולים "קלים", ואיכשהו נסחבנו עם זה והפסקנו. לקחנו את עצמנו שוב בידיים רק לפני מס´ חדשים. אני לא מעסיקה את עצמי בדר"כ בשאלות בסגנון "מה היה קורה אילו...." אבל בכל זאת קצת מכה על חטא עכשיו שנתתי לנו לותר אז. (כי אצלנו, ואני מאמינה שאצל עוד כמה מאיתנו, אנו הנשים מחזיקות במושכות בנושא הזה). אז, קדימה, לדרך, ואני מאחלת לך המון כוח, סבלנות (הלואי שלא תצטרכי אותה) וה-צ-ל-ח-ה!!!!

אנו הנשים מחזיקות במושכות בכל נושא
אבל זה שייך כבר לפורום אחר... ולדג של נועה: מתי זה היה שפיטרו אותך? למה לא תבעת אותו? החוק האוסר פיטורים בזמן טיפולי פוריות נכנס לתוקף ב- 4/01. אם זה היה לפני כן - אין מה לעשות ומישהו כבר ידאג שהחלאה ישלם, אבל אם זה היה אחרי - למה שלא תרוויחי קצת "דמי כיס" למימון הטיפולים?