התמודדות ביחד או לבד?

[BellA עלמה]

זה תלוי

לפעמים אני כמו חיה פצועה שרוצה את הזמן שלה ואז לחזור לחיים. ולפעמים זה נגרר למעבר לזה

 

[להבה ירוקה]

גם אני ככה.

לפעמים מאבדת פרופורציה ושליטה, וה-לבד הופך להתבודדות ובדידות.

 

[BellA עלמה]

ומה את עושה כדי להחזיר

את עצמך לפרופורציה?

 

[להבה ירוקה]

מנסה בכל יום

לעשות משו קטן. אפילו שיחת טלפון, יכולה להפיג קצת בדידות. זה מה שעשיתי בשבועיים האחרונים

 

[BellA עלמה]

../images/Emo45.gif

 

[יעל ארבל]

וואו להבונת, תודה על הדימוי הקולע

מעולם בעלי-החיים. אף פעם לא חשבתי על תחושת הדאון כמו על התחפרות במערה לליקוק הפצעים וזה דימוי כל-כך נכון. העניין הוא שלפעמים ליקוק הפצעים מספיק, ואחרי כמה ימים של מנוחה בע"ח יכול לחזור לפעילות, אבל לפעמים בלי שמישהו ימצא אותו ויגיש לו סיוע, הוא לא יוכל לרפא בעצמו את הפצעים. ולגבי הלבד וההתבודדות, לדעתי זה לא אותו דבר. להיות לבד זה מצב פיזי - אדם שפיזית נמצא לבד ואין אנשים סביבו. להיות בודד זה מצב נפשי, של תחושה. והתבודדות זו הסתגרות בתוך הבדידות. בגלל זה לפעמים אפשר לשמוע אנשים שאומרים שהם מרגישים בודדים למרות שהם מוקפים באנשים (כי זאת ההרגשה שלהם, שאף אחד לא מבין אותם). ואפשר גם להיות לבד ולעשות דברים לבד אבל לא להרגיש בודד. אני למשל, חייבת את הלבד שלי כל יום לפחות שעה, ובדר"כ יותר מזה. מבחינתי זה ממש בגדר חובה, אחרת אני מרגישה לא מאופסת, מתרחקת מעצמי, וזה מוביל אותי למקומות לא טובים. אבל לא נלווית לזה גם תחושה של בדידות, להיפך, אני מרגישה מבורכת באנשים שסביבי ויודעת שכשאני ארצה תמיד יהיה לי למי להרים טלפון. ולעומת זאת בעבר הרגשתי בדידות נוראית, בלי שום קשר אם היו לידי אנשים או לא. כי הרגשתי שאין לי מקום בעולם, ואף אחד לא מבין אותי. ואז גם החמרתי את התחושה בכך שהסתגרתי בתוכה ולא שיתפתי בה אף אחד. זאת בעיני התבודדות.

 

[BellA עלמה]

../images/Emo140.gif

 

[להבה ירוקה]

אני לומדת המון מהכלב שלי.

עד היום, הוא היה המורה הכי טוב לחיים שפגשתי. את יודעת, עניין ה-חייבת את הלבד, בזמן האחרון מנקר בי בהקשר של זוגיות. מה קורה כשגרים עם מישהו? ברור שגם בזוגיות יש "לבד" וכל אחד יכול לקחת את הזמן הזה לעצמו. אבל אני חושבת שמתוך זוגיות שהייתה לי בעבר, ובסופה נפגעתי מאד וזה יצר החלטה שהחלטתי אז: לאהוב כ"כ חזק את העולם שלי, עד שאף בחור לא יוכל לזרוק אותי עד שאתפרק כליל. אני חושבת שההחלטה הזו, שביסודה הייתה לא טיפשית בכלל (כי זה גרם לי להפסיק להיות תלותית כפי שהייתי), הקצינה עם השנים והיא חלק מהמחסום שלי נגד בני זוג. הפרטיות שלי. ה-לבד שלי. הבית שלי. הכלב. הכל כ"כ שמור בצמר גפן......אולי אני משדרת את זה: כ"כ אוהבת את העולם שיצרתי סביבי, שבחור שמגיע, מרגיש שאין לו מקום ב"ארון הבגדים" להניח את שלו. זו קצת סטייה מהנושא, אבל למה לא לזרום

 

[BellA עלמה]

הכלבים שלנו מפונקים אה?../images/Emo8.gif../images/Emo13.gif

 

[להבה ירוקה]

לא הבנתי את הקשר לפינוק.

אם בא לך להסביר

 

[BellA עלמה]

כתבת שהכלב שמור בצמר גפן

אני מפרשת את זה כמוגן שזה סוג של פינוק גם אני ככה לגבי ה בייביז שלי

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo13.gif לא הכלב בצמר גפן

החיים שלי.

 

[BellA עלמה]

אה אוקי

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo13.gif

 

[BellA עלמה]

../images/Emo140.gif