התמודדות עם בעיות משמעת...
כולנו יודעות שמשמעת זה אחד הדברים החשובים ביותר בהתעמלות. אבל מה עושים על מנת להתמודד עם בעיות משמעת, כאשר יש כאלו, במיוחד בחוגים העממיים. אני מאמנת בחוג עממי אחד ביישוב שהאוכלוסייה שלו קצת יותר בעייתית, ואני לא יודעת אם לשייך את זה לעובדה הזאת אבל אני כן רואה הבדל בינן לבין בנות מחוגים שיצא לי לראות במקומות ששייכים לשכבות היותר חזקות של האוכלוסייה. ההבדלים הם ממש משמעותיים, כי באיזור החלש יותר קשה לי להעביר שיעור עם 6-7 בנות (אנחנו מחלקות אותן לקבוצות) בעוד שבמקומות החזקים יותר אני יכולה להעביר שיעור גם לעשרים ביחד וכולן יקשיבו ויעשו הכל... הבנות בחוג הזה, לא ממושמעות בשום צורה שהיא. אני לא יודעת אם זה עניין של אופי, או שהן פשוט לא מורגלות בזה, בין אם מהבית או מהמאמנת שאני עובדת תחתיה, אבל הן פשוט בלגניסטיות ברמות על. אז אמנם על הגדולות, או על קבוצות הנבחרת עוד אפשר לצעוק לפעמים, אם הן ממש עוברות את הגבול (ואני מדברת על מתיישבות בצד לדבר באמצע האימון, מדלגות על דברים כי לא מתחשק להן, וכו'...) אבל גם הן בעיקר מתעצבנות או כועסות ולא בדיוק משנות את התנהגותן, אבל עם הקטנות זה אפילו יותר בעייתי כי זה בנות שבאו לחוג לשם הכיף בלבד, ועליהן אפילו יותר קשה להשתלט, ולפעמים גם ההורים חוזרים לתוך האולם לקראת סוף האימון, ובגלל זה ובעיקר בגלל שהן קטנות שבאו להנות אי אפשר לצעוק ולכעוס עליהן כל הזמן. אבל מצד שני, זה ממש לא מאפשר להעביר אימון. אז יש את המדריכות שמתעלמות מרוב הבעיות, מעבירות אימון ומי שרוצה תקשיב, ויש אותי שקשה לי נורא לעבוד כשילדות רצות לי לשירותים או לשתות בלי לשאול, או יושבות ובוהות בי בלי לעשות כלום, או עושות שטויות בצד. ומה לגבי בנות שמכירות מהגן וכששמים אותן ביחד הן לא מפסיקות לשחק ולהציק ולא מאפשרות להעביר אימון? וכשיש ילדה אחת או שתיים בקבוצה שמפריעות לכולן? אז מה בעצם אתן עושות, או הייתן עושות? איך אתן מתמודדות אם בעיות משמעת, ועד כמה הן קיימות בכלל? האם עדיף להתעלם מרוב הבעיות או שמא לשאוף (רק לשאוף...) למשמעת כמעט מושלמת?
כולנו יודעות שמשמעת זה אחד הדברים החשובים ביותר בהתעמלות. אבל מה עושים על מנת להתמודד עם בעיות משמעת, כאשר יש כאלו, במיוחד בחוגים העממיים. אני מאמנת בחוג עממי אחד ביישוב שהאוכלוסייה שלו קצת יותר בעייתית, ואני לא יודעת אם לשייך את זה לעובדה הזאת אבל אני כן רואה הבדל בינן לבין בנות מחוגים שיצא לי לראות במקומות ששייכים לשכבות היותר חזקות של האוכלוסייה. ההבדלים הם ממש משמעותיים, כי באיזור החלש יותר קשה לי להעביר שיעור עם 6-7 בנות (אנחנו מחלקות אותן לקבוצות) בעוד שבמקומות החזקים יותר אני יכולה להעביר שיעור גם לעשרים ביחד וכולן יקשיבו ויעשו הכל... הבנות בחוג הזה, לא ממושמעות בשום צורה שהיא. אני לא יודעת אם זה עניין של אופי, או שהן פשוט לא מורגלות בזה, בין אם מהבית או מהמאמנת שאני עובדת תחתיה, אבל הן פשוט בלגניסטיות ברמות על. אז אמנם על הגדולות, או על קבוצות הנבחרת עוד אפשר לצעוק לפעמים, אם הן ממש עוברות את הגבול (ואני מדברת על מתיישבות בצד לדבר באמצע האימון, מדלגות על דברים כי לא מתחשק להן, וכו'...) אבל גם הן בעיקר מתעצבנות או כועסות ולא בדיוק משנות את התנהגותן, אבל עם הקטנות זה אפילו יותר בעייתי כי זה בנות שבאו לחוג לשם הכיף בלבד, ועליהן אפילו יותר קשה להשתלט, ולפעמים גם ההורים חוזרים לתוך האולם לקראת סוף האימון, ובגלל זה ובעיקר בגלל שהן קטנות שבאו להנות אי אפשר לצעוק ולכעוס עליהן כל הזמן. אבל מצד שני, זה ממש לא מאפשר להעביר אימון. אז יש את המדריכות שמתעלמות מרוב הבעיות, מעבירות אימון ומי שרוצה תקשיב, ויש אותי שקשה לי נורא לעבוד כשילדות רצות לי לשירותים או לשתות בלי לשאול, או יושבות ובוהות בי בלי לעשות כלום, או עושות שטויות בצד. ומה לגבי בנות שמכירות מהגן וכששמים אותן ביחד הן לא מפסיקות לשחק ולהציק ולא מאפשרות להעביר אימון? וכשיש ילדה אחת או שתיים בקבוצה שמפריעות לכולן? אז מה בעצם אתן עושות, או הייתן עושות? איך אתן מתמודדות אם בעיות משמעת, ועד כמה הן קיימות בכלל? האם עדיף להתעלם מרוב הבעיות או שמא לשאוף (רק לשאוף...) למשמעת כמעט מושלמת?
