התמודדות עם דחיה

[דליה גולן]

את יודעת..

כמה פרחים

אני מרגישה שאני רוצה לשלוח לך על הדברים שכתבת?? מלים לא אכתוב. כי הן פשוט תגרענה. דליה שלך

 

[רננהלי]

אכן

מה שחסר זה החיבור לעצמי. שאני אהיה אחת. ואניבאמת צריכה להיות אחראית רק לעצמי ולא ליחס של הסביבה אליי. וזה כל כל קשה. כל כך הרבה זמן אני חיה ככה, מנסה לכוון את רגשותיהם של אחרים אליי באיזשהו אופן. מנסה להיות מישהי. מישהי שאפשר לאהוב, אפילו בשבילי - כדי שאני אסתכל על עצמי ואהיה מרוצה. ואתם יודעים מה חשבתי? חשבתי שאני עושה קיצור דרך בזה שאני מנתבת את עצמי ככה מבחוץ. ושככה אני אתקדם יותר מהר. כי יצירת החיבור הזה נראתה לי שאורכת כל כך הרבה זמן ואי אפשר לצפות אותה. אבל אתם יודעים למה הדבר דומה? ללימוד. לילד יש רצון ללמוד וסקרנות טבעיים. אם מתחברים אל הרצון הזה שלו, למקום שבו הוא נמצא ועוזרים לו ללמוד משם, הוא ירקיע שחקים וילמד וילמד ולא יהיה לזה סוף, והוא יהיה הכי חכם בעולם. אבל אם חושבים לנסות ללמד אותו מבחוץ, לבנות לו מבחוץ. להכריח. הוא אולי ילמד, אולי הוא יתקדם. אבל ל-א-ט. בקושי. יצליח במבחן ואחר כך ישכח. משהו הוא ידע, אבל בכוח וזה לא ישב אצלו טוב. (ונכון שאין משאבים וכו' וכו', המטרה שלי פה היא ממש לא לצאת נגד מערכת החינוך בישראל, אלא להביע נקודה מסויימת). ככה זה עם הנפש והרצון. אם אני חושבת שאני צריכה להיות מישהי מסויימת, ומסתכלת על קריטריונים חיצוניים של איך אני נראית (אפילו בעיניי עצמי, זה לא משנה, אבל זה מבחוץ), אז זה אומר שאני צריכה לעבוד על עצמי חזק כדי להתקדם. לפתח את האישיות שלי. וככה אני מתקדמת לאט. ועבדתי חזק והתקדמתי המון, אבל בכוחות על אנושיים אפילו. במקום לחפש את הנקודה הזו שבה אני מחוברת לעצמי, שבה אני אחת, של המקום של מה שאני באמת רוצה. וכל פעם שהייתי שם וכשחשבתי על זה ביטלתי את זה: לא זה יקח יותר מדי זמן, וזה מפחיד - אולי לא אגע לשומקום ככה? אני אנסה מבחוץ וזה יהיה טוב. עד שהגעתי לזה בעל כורחי, כי פשוט נגמרתי. ולא היו לי כוחות, כי את כל הכוחות שלי שאבתי מבחוץ לי ולא מבפנים. שאבתי מהסתכלות חיצונית על עצמי, ממחמאותיהם של אנשים אחרים, מאהבתם של אנשים אחרים. וגיליתי שזה לא מספיק לי, כל כמה שהיה רק רציתי עוד. ועכשו אני מוכרחה וחייבת לעשות את זה, ועדיין לפעמים אני בורחת למסיכה. ואין לי ספק שזה תהליך, אולי כזה שאורך כל החיים, ואני רק מתפללת שיום אחד אני אגיע לנקודה שהיא מספיק חזקה כדי להיות אני , ולהיות מסוגלת לתפקד עם זה.

שבת שלום

 

[Neora Barak]

רננה יקרה - ../images/Emo24.gif

קראתי בעיון את גילוי הלב שלך, אני חושבת שאת בחורה נורא אמיצה, ומודעת לעצמה, ומה שעובר עליה, יש לך גם יכולת מופלאה להסתכל על עצמך מבחוץ, ולדעת מה את היית רוצה בחיים, את חזקה אפילו יותר ממה שאת חושבת, לא מחפשת קיצורי דרך, ונמצאת בעיצומו של תהליך שיקום עצמי, ומתוך התובנות שכתבת כאן אני מבטיחה לך שלא ירחק היום, ובו יקטנו הבריחות שלך למסיכות, ותהיי כל כולך את- בחוץ ובפנים.

 

[דליה גולן]

אני המומה (לחיוב) מאיך שכתבת,

מהאופן שאת רואה וצופה את הדברים. מדהיםם רננה. את משו. "פשוט". את ההודעה שלך עלינו לנצור בטאגליינס. והדרך אמנם קשה אך יש לה יעד, והיעד הזה שווה כ"ככ והמון. מותר לשלוח לך חיבוק??

מאד שמחה להיות לצידך בדרך הזאת. דליה

 

[דליה גולן]

שמחה וגאה!

 

[loti1]

It is true what you say....

Hi,It is true that when you are weak people don't like itBut if you have a group support it can be helpfulIf you don't have one you have to organise one and to meet once a week for the chance to take it off from the heart all the burden.

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה לוטי

האם יש לך נסיון בקבוצות תמיכה? האם השתתפות באחת כזו עזרה לך אישית?

 

[רננהלי]

תודה רבה לכן על השיחה הזו

היא היתה לי ממש חשובה צריכה לעבד עוד קצת את הדברים ובטח אחזור עם דברים חשובים בכל מקרה טוב שזה כתוב ככה שחור על גבי מסך, שזה נשמר ואפשר לקרוא שוב וגם לראות בעתיד (שיהיה טוב, אמן) איפה הייתי פעם

לילה טוב ממני שעדיין כל כך חלושה ומטושטשת מוזר, אני לא לוקחת מחלות קשה כל כך, והפעם, פשוט נפלתי לגמרי. מקווה לתפקד מחר

 

[רננהלי]

ובטח

שמותר לשלוח לי חיבוק אני מתה על חיבוקים

(איך זה? בתור אחת שלא סומכת על אף אחד?)

 

[rachelbns]

מאמן אישי

מסע עם מאמן אישי שיודע להקשיב באופן הכי לא שיפוטי שקיים מאמן שלא מייעץ אלא עוזר להתעמת עם רגשות כואבים. בעזרת המאמן האישי שלי, הצלחתי להתמודד עם מצבים דומים. המסע הזה הוא מתיש ומכאיב אבל אני יודעת שהוא מצליח. בקרי באתר הבית של ציקי בן-שחר אולי תמצאי שם תשובות חלקיות www.yesyoucan.co.il