התמודדות עם המשפחה

[justavi]

התמודדות עם המשפחה

שלום לכולם, אני לא מעוניו להתחתן ולא מעונין להביא ילדים לעולם. אני חייב את השקט שלי ואת החופש שלי וכנראה לא מסוגל להתחייב לכלום!. הסיבות לכך במקרה שלי הם מורכבות מאוד אבל משום שהן לא תורמות לשאלתי אני מעדיף לא להיכנס אליהן... בכל אופן אני אשמח לקבל עצות מחברי הפורום על איך מסבירים למשפחה (שאני כל כך אוהב) שאני פשוט לא רוצה שום מחויבות בחיים שלי. אני גדלתי בסביבה שבה אם לא התחתנת אז אתה איזה דפוק שאף אחת לא רצתה ואם אין לך ילדים זה בגלל שאישתך עקרה וכמובן שניסיתם שוב ושוב ללא הצלחה... אני משוכנע שאם אספר למשפחתי את דעתי על נישואים וילדים הם יתאכזבו כל כך וזה ישאיר אצלם פינה עצובה עד מותם, וזה יהרוס אותי. בינתיים אני נאלץ לתרץ ולשקר שוב ושוב ואני שונא לשקר. תודה מראש לכל המגיבים.

 

[אמיר אבוטבול]

במקרה שלי, אני כבשה שחורה מאז

ומתמיד. בלאגנים מהגן-בית ספר- צבא-עבודות. "המשוגע לא הולך להביא ילד. סבבה שיבושם לו". אמא שלי גם סוג של כבשה, אז זה בסדר, אני שה שחור. אתה מיינסטרים? יש אחים?

 

[justavi]

כבשה לבנה מדי...

אני יכול לומר בבטחה שתמיד הייתי הילד הכי אהוב במשפחה. זו הבעיה, אם הייתי הכבשה השחורה אז הכל היה פשוט יותר, פשוט לא היו מתרגשים, אבל מצפים ממני כל כך הרבה שאין ספק שהאכזבה תהיה גדולה. הקטע הוא שהם לא יתאכזבו בגלל מה שיגידו אנשים או משהו כזה, אלא שהם באמת מאמינים שזה לא הגיוני שמישהו יבחר מרצון לא להתחתן ולהביא ילדים ו"יכאב להם עלי". אני אוהב אותם כל כך ובכל זאת אני לא אתחתן ואביא ילדים בשביל לא לאכזב אותם. בעיה...

 

[Nataly A]

הלוואי שהייתה תשובת קסם למצבים

האלה. אני עוד באה ממשפחה (הצד של האבא, עם הצד של האמא אני בקושי בקשר) מסורתית/דתית. שם אין שום דבר כזה רצון משלך, יש שם נורמות מסויימות שנראה להם שכל העולם הולך לפיהם, והם באמת ובתמים פשוט לא מסוגלים לעכל מציאות אחרת. זה לא רק בתחומים האלה, גם כשניסיתי בשנות העשרה שלי להיות צמחונית המשפחה פשוט לא הצליחה להבין מה לעזאזל אני מנסה לעשות. זה לא היה בקטע של אנטי-צמחונות, הם פשוט לא מסוגלים לקלוט שיש אנשים שעושים משהו אחרת מהם וזה בסדר. אצלהם יש קו מפריד מאוד ברור בין "נורמלי" ל"לא נורמלי". לצערי, אני בד"כ יושבת בצד הלא נורמלי. אני לא אלאה אותך ברשימה הארוכה מאוד של האכזבות, אבל מן הסתם לאבא שלי (שחזר בתשובה לפני שנים) פשוט ב-ר-ו-ר שאני אתחתן בחתונה אורתודוכסית, בעוד שלימים הוא יגלה שאני בכלל מתכננת על חתונה רפורמית. ושלא לדבר, אלוהים ישמור, על זה שאני לא רוצה ילדים. אני חושבת שזה לא משנה אם אתה כבשה שחורה, לבנה או צהובה עם פרחים ירוקים - משום מה תמיד יהיו אנשים שירצו לשלוט בבחירות שלך, ויתעקשו להביע את אכזבתם הקשה לנוכח העיקשות שלך "להרוס לעצמך את החיים" וכמה "חבל עליך". הפתרון? הפתרון זה שאנשים יפסיקו להתעסק במה אנשים אחרים *צריכים לעשות*. עד שזה יקרה, נשאר רק לחזק אותך על ההחלטה לעמוד על שלך. ואתה מוזמן לשפוך פה את התסכולים כמובן

 

[justavi]

בין הפטיש לסדן

Nataly A, אני מאמין כי לא ניתן לשלוט ברגשות. במקרה שלי אם היה לי ילד שהיה חוזר בתשובה אני יודע שהייתי מרגיש אכזבה על בחירתו כמו שהוריך מרגישים לגבי החלטתך, או שהורי ירגישו לגבי החלטתי. כמובן שהייתי מקבל את החלטתו ולא מראה את אכזבתי כלפי חוץ אך בתוך תוכי הייתי מרגיש רע...רע מאוד. אני לא מכיר אף אחד שיכול לעשות switch ופתאום לשנות את הרגשתו אם זה אהבה,שנאה,אכזבה וכד'. הדבר היחיד שאני יודע בוודאות הוא שאין לי שום סיבה להכניס את עצמי למצבים כאלו(שקורים בכל משפחה) ועוד יותר אין לי את הזכות להכניס את ילדי למצב שבו הוא יודע שהוא איכזב את אבא שלו רק בגלל שעעשה את מה שחשב לנכון(הילד יודע תמיד אם הוא איכזב את הוריו...). בנוגע להחלטה שלי בהווה, ההורים שלי יתאכזבו קשות וכמו שאני מכיר אותם זה יצבוט אותם חזק מאוד בפנים אבל הם יגידו לי משהו כמו "אנחנו מכבדים את החלטתך ואוהבים אותך בכל מקרה". תגובה כזו היא הכי כואבת בשבילי וכל כך רע לי כשאני צריך לעמוד במצב של בחירה בין השקט הנפשי שלי לבין זה של הורי. אין פה מנצחים רק מפסידים.

 

[Nataly A]

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה

אני נוטה לא להסכים איתך כל כך. אתה יוצא מנקודת הנחה שזה טבעי והגיוני שהורים יצפו מהילדים שלהם לעשות כמוהם, ללכת בדרכם וכו'. אני יוצאת מנקודת הנחה שהורים צריכים להפסיק לצאת מנקודת ההנחה הזאת - מובן? אבא שלי חשב וחושב שרק לו הפתרונים, ורק הוא יודע מהי הדרך הנכונה ללכת בה בעולם הזה. אני אומרת שאין דבר כזה "דרך נכונה". אני לא אומרת שאסור להורה לקוות משהו בשביל הילד שלו, אני רק אומרת שהוא צריך לזכור שהילד יגדל להיות בחור, ואח"כ איש - והוא לאו דווקא יבחר במה שהם בוחרים. כיום המצב עם חתונה וילדים, אף אחד לא ממש חושב על זה! זו בכלל לא נראית לאנשים אופציה הגיונית (אלא אם יש איזו בעיה רפואית קשה או משהו דומה, וגם אז...). מה שאני לא מבינה זה שאתה כותב שהם יגידו לך שהם מכבדים אותך בכל מקרה. אז למה אתה רואה בזה הפסד?? הרי יקירי, חלק מהחיים של בן אדם (ואחד הדברים שהייתי מלמדת את הילדים שלי, לו הייתי רוצה כאלה) - זה שאנחנו צריכים ללמוד שלא תמיד נקבל מה שאנחנו רוצים. מתאכזבים? מתגברים על זה! יש לך משפחה תומכת ואוהבת, ונשמע שאתה אוהב אותם מאוד - זה הניצחון הכי גדול בעולם! take it from someone who knows...לי אין את זה. תנסה לשנות את הפרספקטיבה. אנחנו לא חיים כדי לרצות אחרים, וכדי למנוע מהם אכזבות. מי שלא רוצה להתאכזב צריך לנעול את עצמו באיזה מגדל גבוה, ולא לצאת משם לעולם עד שימות, וגם אז לא מובטח לו שלא ימצא את עצמו מתאכזב. מה שאני מנסה להגיד בהודעה הקצת לא מאורגנת שלי, זה שאין פה שום הפסד. יש פה משפחה טובה ואוהבת - שזה יופי של רווח. כל הדברים מעבר יהרסו את זה רק אם תתנו להם.

 

[justavi]

אני חשוב שלא הבנת אותי.

"מתאכזבים, מתגברים על זה!", זה אולי נכון במידה ואני אחליט לעבוד כגנן במקום להוציא תואר במחשבים, לא במקרה של "לוותר על הזכות להביא ילד לעולם"(לפחות במקרה של הוריי). אני יכול לומר לך בבוודאות שאם אני לא אביא ילדים לעולם הורי יתאכזבו עד עמקי נשמתם וההרגשה הזו לא תעבור להם לעולם.זהו נושא חשוב ביותר עבור רוב האנשים. את מתייחסת לעובדה שאנחנו לא חיים כדי לרצות אחרים, אני מסכים איתך בהחלט, אבל זה לא תורם לי בכלום משום שהמטרה שלי היא לא להצדיק את בחירתי כנכונה אלא לצאת מהמצב הזה בדרך הכי פחות כואבת. העובדה היא שהחלטה שלי יכולה לשנות את חייהם של הוריי בצורה דראסטית וזה שיש לי זכות מלאה להחליט את ממסלול חיי לא עוזר לי לקבל את העובדה שהוריי האהובים כל כך יחוו הרגשת כאב כזו כתוצאה ממעשיי.

 

[Nataly A]

אז ענית לעצמך בעצם

אין דבר כזה. לא התכוונתי ב"מתאכזבים מתגברים" להקל בעניין, אלא להסביר שזו דרכו של עולם. הוא מלא אכזבות, ואתה תיקח על עצמך הרבה מדי אם תחליט שתפקידך למנוע אכזבות. אכזבה מעצם היותה אכזבה הינה כואבת או לא נעימה... כפועל יוצא, אם אין ביכולתך למנוע אכזבה=אין ביכולתך למנוע כאב. אכזבה יכולה להמנע ברמות כאלה ואחרות, רק ע"י כך שהאנשים עצמם יפסיקו לרצות דברים כאלה ואחרים. כמו הורים שמתגרשים והילדים כבר גדולים...יש סיכוי שהילדים יכאבו כל החיים את עניין הפרידה והפירוד בין ההורים. יש מה לעשות? לא. אבל זה לא סוף העולם, ואפילו לא קרוב לסוף העולם - ואיך שאתה תציג את הנושא בפניהם ישא משקל רב לדעתי באיך שהם יקחו את זה.

 

[קירי קירי]

אני חושבת שרוב האנשים ה"נורמליים"

לא יבינו איך מישהו מרצונו החופשי לא רוצה ילדים. ובכל זאת- אתה לא יכול להביא ילדים רק כדי שמישהו אחר יהיה מרוצה! זה לא הוגן לא כלפיך ולא כלפי הילדים

 

[isola bella]

תגובה

שלום לך ראשית,גם אני לא רוצה ללדת ילדים ולגדל אותם. שנית - לעניות דעתי - אין קשר /ליתר דיוק לא צריך להיות קשר בין: להתחתן / להיות בזוגיות ו'לעשות'/'לא לעשות' ילדים. את יכול להכיר מישהי ואף להתחתן איתה כשה'חוזה' ביניכם ברור - שניכם לא רוצים ילדים בשום זמן שהוא.נקודה. אני אישית מעוניינת להכיר מישהו שאינו רוצה ילדים וזה לא ימנע ממני בעתיד (אם הקשר יצליח) גם להתחתן איתו. איך מסבירים למשפחה? אם ניסית פעם/פעמיים/שלוש להסביר את עצמך והם 'בשלהם' מעבירים לך מסרים גלויים/סמויים שמשהו לא תקין אצלך וכו' (אם הבנתי אותך נכון) אז דע לך שמה שהם עושים זה פשוט סחטנות רגשית לשמה!. אני גם ניסיתי להסביר עד שהגעתי למסקנה פשוטה שהיא: אני יותר לא מסבירה אלא פשוט 'עושה'.היינו - מחפשת מראש מישהו שכמוני לא רוצה ילדים ואם/כש? אמצא אותו מציבה עובדה בשטח. מבחינתי זה או או - או להכיר מישהו שלא רוצה ילדים או לוותר על זוגיות כלל ,שהרי אני לא מעלה על דל מחשבתי אפשרות 'לעשות ילד' מסיבות שאינן נכונות עבורי, סיבות כמו: 'שהמשפחה תהיה מרוצה','שבן זוגי יהי מרוצה', מה יהיה... .אני מניחה שגם אתה וגם אני נהיה בסדר. איזולה בלה

 

[justavi]

תודה לכולם על התגובות.

קודם כל הבהרה: אני לא מתכוון להביא ילד לעולם בשביל לרצות אף אחד.. ילד לדעתי צריך להביא רק אם אתה מרגיש שאתה רוצה ילד ושאתה יכול לטפל בו כמו שצריך(ועדיין להשאיר זמן לטפל גם בעצמך) ויש לך את הגב הכלכלי לתת לו חיים טובים. בקיצור לא בשבילי... מקריאת התגובות אני מסיק שכנראה שאין דרך קלה בנושא שלי ופשוט צריך לפתוח את הקלפים בפני בני המשפחה. דרך אגב iso bella, ניסית לפרסם את פרטיך ב Jdate או אתר הכרויות אחר? אני חושב שמשום שאת מחפשת בן זוג עם דרישה ספציפית ו"לא שיגרתית" כדאי לך לפנות לאתר עם קהל לקוחות רחב ומגוון ולציין בדיוק מה את מחפשת בבן הזוג. אין לי ספק שישנם גברים שמחפשים בת זוג עם השקפת עולם כמו שלך ופשוט לא יודעים איפה לחפש(תודי שלא היה קל למצוא את הפורום הזה לדוגמא).בהצלחה! ולגבי ידידך החכם, נזכרתי בעוד משפט שמתאים לו: "אבא אחד יכול לגדל עשרה ילדים, עשרה ילדים לא יכולים להחזיק אבא אחד".

 

[ORGANICfood]

חבל !

גם לבריאותך הנפשית יש חשיבות גדולה מאד, ולקחת על כתיפיך את העול של לתרץ ולשקר זה מעיק ומאד לא טוב לך, ולכן לפי דעתי צריך לומר למשפחה מי אתה ומה אתה מרגיש בלי לחשוש ובפשטות,הם אנשים בוגרים ועברו הרבה בחיים אל תדאג לנפשם הרכה ,צריך לחשוב גם על עצמך !

 

[KM1848]

די מזדהה עם מה שנכתב כאן

יום אחד גם לי נמאס עם השקרים. טוב, לא בדיוק שקרים, אלא בעיקר שתיקה. שתיקה ששואלים "מתי תתחתן?", "מה עם הקמת משפחה?" וכו'. לפעמים בתשובות לקוניות, של "יהיה בסדר", "אני מחפש" וכד'. עד שנמאס לשמוע את הקרציות האלה יושבות לי על האוזן, אז אמרתי שיעזבו אותי, שאתחתן או אחיה במשותף עם האחת שאמצא, ואין לי שום כוונה ורצון להביא ילדים לעולם. מהר מאד הבנתי שלא אזכה לשמוע את התשובה: "קשה לנו עם הבחירה שלך, אבל זאת ההחלטה שלך ואנחנו מקבלים אותך כמו שאתה". כמובן שמהר מאד הבנתי גם שחבל על הזמן שלי במאמצים לנסות להסביר מדוע בחרתי בדרך הזאת. כמו שנכתב כאן, כל סיבה היא לא הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת מנקודת מבטם. גם לא עבר הרבה זמן עד שנתנו לי להבין שאני זקוק לטיפול פסיכולוגי. לאחר מכן בא שלב ההדחקה מצדם, או יותר מדויק- ניסיונות ההדחקה. זה מתחיל מ"איך אתה יודע מה יהיה עוד 5-10 שנים?, אתה בטוח תשנה את דעתך" ו"איזו בחורה תסכים לחיות איתך בלי להביא ילדים?". ואז מגיעה תקופת רגיעה של חצי שנה בערך, שוב הנושא מועלה על ידם, והסנריו חוזר על עצמו שוב. אבל אין ספק שהתחושה היא חרא. אתה רוצה שיקבלו אותך עם הבחירות שלך, וזה ממש לא קורה, אלא רק נדנודים שמובילים לעוד מריבות. ואתה רוצה להיות מאה אחוז ישר איתם, ולהגיד בקול רם וצלול: "די, זה סופי. אני לא אשתנה", ולהוריד כבר את האבן הזאת באופן סופי, ובמקום זה בכל פעם, בכדי להפסיק את המתח והמריבות (ולמנוע איזה התקף לב או שניים), אתה משאיר להם את זיק התקווה שאולי זה ישתנה יום אחד. לא באמירה- אלא בשתיקה שלך, אחרי שהם טוענים זאת.

 

[isola bella]

על מטפלים וההשקפה שלי

היי כתבת על הטיפול הפסיכולוגי שאליו ניסו לדחוף אותך אני אישית הגעתי לטיפול פסיכולוגי על מנת לדבר על דברים שגרתיים בחיי שנתקעים (לא ממש הבנתי למה למשל לא הולך לי להתקדם ביחסי עם בחורים) על המשפחה ועל איזושהי 'טראומה' ישנה (הייתי עדת ראיה לתאונת אוטובוס רכבת בצומת הבונים). בקיצור, הייתי בקשר עם בחור מס' חודשים ונפרדתי ממנו בהכרה מלאה שהסיבה הראשונה שלי לפרידה היא שהוא רוצה את 'המסלול הטבעי' של חתונה + ילדים ואילו אני לא מעוניינת בילדים בשום פנים ואופן...,ואני הייתי אז (לפני שנה )בת 32 כשנפרדתי מאותו בחור (וזו הייתה הפעם השנייה שאני עוזבת בחור שרוצה במוצהר להתחתן איתי וללדת ילדים...). כאשר הגעתי אל אותה מטפלת לשעבר עם ההכרה הזו היא נתנה לי להבין שבבירור משהו לא בסדר אצלי... . בינתיים היא פישלה איתי בגדול (עברתי DATE RAPE והיא הזיקה לי ב'טיפול' שהיא ניסתה לתת לי...למזלי - לי היה ברור מיד שהיא לא מבינה כלום מהחיים שלה ושלא חסרים לה דעות קדומות וסטריאוטיפים הן על איך אמורה 'להראות/להתנהג' נפגעת תקיפה מינית הן על איך אמור 'להראות' אונס הן על איך 'נראית' אישה 'כמוני' שאינה רוצה ילדים...). עזבתי אותה לאחר מס' שבועות ולקח לי זמן עד שכתבתי מכתב תלונה מפורט עליה ועוד זמן עד שהגעתי לשיחה פנים אל פנים עם מנהל המרפאה (שלצערי מתחוור כבן זונה אמיתי...).בשיחה איתו נודע לי לתדהמתי (ובלי שכלל ביקשתי) על אבחנתה של אותה מטפלת אותי כ'בעלת בעיות אישיותיות'. למיטב שחזורי את השיחות עמה לא היו שום סיבות 'לאבחן' אותי כפי שהיא אבחנה אותי זולת שני דברים: האחד- אי רצוני המוצהר בעליל בילדים. השני - העובדה שהעזתי להתווכח איתה לאורך כל הדרך על האופן שבו היא ניסתה לטפל בי בנוגע לאירוע האונס (למשל היא חשבה שכשאשר שסיפרתי לה שכאשר בכיתי במהלך האונס אז האיש שפגע בי חשב שאני בוכה מהתרגשות/הנאה). איזולה בלה

 

[KM1848]

ועוד שילמת לה עבור "האבחנה" הזאת?

גם אני לא מסתדר עם פסיכולוגים. לתומי אני חשבתי, שאחרי שיחות ממושכות וההסבר המפורט מדוע הבאת ילדים בכלל לא מתאימה לי מכל הבחינות, מי אם לא הפסיכולוג חייב להבין שללכת נגד הבחירה הזאת אצלי יביא לאומללות- לא רק אצלי, אלא בוודאי גם ליחסים ביני לבין בת הזוג, לילדים, ובקיצור- לכל המרקם המשפחתי. כנראה שזה לא כך וחבל. בקשר למקרה האונס אין מה להכביר מילים. אבל לא צריך להיות מופתע כשחושבים ממי הפסיכולוגים למדו את כל ה"תורה" שלהם.

 

[isola bella]

טיפול פסיכולוגי

היי אני הייתי מטופלת במסגרת ציבורית ככה שנזק כספי לא יצא לי מכך הנזק הוא כמובן במישור הרגשי... . את מכתב התלונה כתבתי כשאני לאורך כל הדרך רואה נפגעות אחרות שעלולות להיפגע בדיוק כמוני ממטפלת כדוגמת זו שהייתי אצלה. אני יודעת היטב שעל מנת להיות יכול/ה לטפל בנפגעי תקיפה מינית צריך לעבור התמחות מיוחדת.הציפיה שלי הייתה שאיך שמטפל/ת רואה שהיא/הוא אין לו ידע מקצועי עליו/עליה להיות מסוגל להפנות למקום המתמחה המתאים (בדיוק כפי שאני לא הייתי מצפה מהרופאת משפחה שלי להתאים לי גלולות אלא שתשלח אותי לרופאת נשים מומחית...). לצערי הרב נפלתי כאמור על מטפלת מטומטמת (שבדיעבד ראויה יותר למחילה ורחמים מאשר לקיטונות של כעס ששפכתי עליה) אך יותר גרוע מכך נפלתי על מנהל מרפאה שלא רק ה'כסת"ח - כיסוי תחת" בראש מעייניו אלא שהוא ככל הנראה נמנה עם אותם מטפלים שסבורים שהכסא של המטפל הוא קדוש ואסור להעביר ביקורת עניינית,קל וחומר מטופלת לשעבר... . אני לא מתכוונת לשתוק בשום פנים ואופן. איך שאני אסיים את לימודי ההסבה אני מתכוונת להמשיך הלאה - למשרד הבריאות הראשי,ואם לא אז אל מבקר המדינה.ואם גם זה לא יעזור אז יש עורכי דין/תקשורת. אני מסיימת כאן כי אני לא רוצה להפוך את הפורום הזה למה שהוא אינו (פורום תמיכה בנפגעות תקיפה מינית). מה שחשוב לי ביותר לומר זה שאני לפחות אממינה שעלי להיות נאמנה לעצמי,לאמת שלי,לשכל הישר שלי,ולדרך החיים שאני חשה שהיא הכי מתאימה לי (כמו למשל למצוא בן זוג איתו אוכל לכנן זוגיות נטולת גידול ילדים). איזולה בלה

 

[magicgirl1983]

לצערי אני מכירה כמוך...והרבה

אני באתי מנפגעות תקיפה מינית... והיו שם כמה שהפסיכולוגים שלהם עשו יותר נזק מטוב... אחת היתה בטוחה שהפסיכולוגית צודקת במה שהיא אמרה - "רק המוות ישחרר אותך מזה" (משמע לכי תתאבדי). ואחת אחרת - שהפסיכלוג שלה גרם לה להאשים את עצמה באונס. ושלא לדבר על פסיכולוגית אחרת שדפקה למישהי את הקריירה הצבאית שלה...

 

[gertrude]

../images/Emo5.gif או בעצם../images/Emo46.gif

 

[magicgirl1983]

אכן מרגיז

את זו שדפקו לה את הקריירה הצבאית אני עדיין מדברת איתה...היא בנאדם ללא חיים...מתה מבפנים. השניה שאמרו לה שהיא מקרה אבוד ורק המוות ישחרר אותה...שיכנעתי אותה שיש מה לעשות. ושרק היא יכולה לעשות את זה. היום היא מאוד מאוד חיה לעומת זו שדפקו לה את הקריירה הצבאית.

 

[I s t a r]

כמה שזה יישמע אכזרי

אחת הדרכים לגרום להפסקת המריבה היא לעשות את הניתוח שעלה בדיון אחר כאן- צריבת חצורות או קשירת צינור הזרע. ברגע שזה נעשה- יסתיימו כל הטיעונים של "עוש עשר שנים" וכו'...זהו, נעשה-תחיו עם זה. כל עוד הנושא פתוח ונדון- אנשים ירשו לעצמם להיכנס לך לרחם או לזין בלי בושה- ברגע שהנושא סגור- אין עוד מקום לכך. בנוסף, הצבת גבולות ברורה והחלטית,ממש לא הייתה מזיקה בנושא הזה...