התמודדות

התמודדות

החברה הכי טובה שלי מתחתנת. ואני נשרפת בלהבות של קינאה. יכולתי לסכם את זה בערך בשתי השורות האלו, וזה בהחלט היה מספיק. כי זה הגרעין של העניין. אבל יש עוד קצת: היא החברה הכי טובה שלי, ואני אוהבת אותה הכי הכי. והכי רוצה טוב בשבילה. וקורה לה עכשיו הדבר הכי טוב בעולם. וגם הדבר הכי חשוב.... ואני כל כך רוצה להיות שם באמת בשבילה, ולעבור איתה את הכל- והיא מקסימה, ומשתפת כל כך, ודואגת לי כל הזמן, ולא מזניחה אותי בכלל. ואני- קטנה ואכולת סרטים, צרת לב ועין. אני מחייכת רק בכאילו, קונה מתנות בכסף אבל לא מסוגלת לפתוח את הלב באמת. שומעת אותה כמה שהיא צריכה, אבל לא מסוגלת באמת להכיל את השמחה שלה. יש לה את הדבר שאני הכי רוצה מהכל.... שאני הכי כמהה אליו.... ולי אין לו אותו, ולמען האמת- גם לא כל כך אותה עכשיו. אני לא יכולה להשתחרר מהקנאה הנוראית שלי, לא יכולה להתשחרר מהמחשבות על עצמי ועל הכאב שלי. וישר אני נזרקת להשוואות של כל השנים שלנו יחד: כל מה שהיא קיבלה ואני לא, כל מה שיש לה ולי לא, כל מה שהיא כן (יפה, עדינה, רזה, חכמה) ואני לא, ולא משנה כמה שאני מזכירה לעצמי את הדברים שיש לי ואין לה, או דברים רעים שקרו לה ואני לא הייתי רוצה.... זה לא מרגיע. וזה גם מכעיס אותי שאני יורדת לרמה של לספור ולהשוות דברים כאלו. החברה הכי טובה שלי מתחתנת, ואני נשרפת בלהבות של קנאה. וחוצמיזה, שלום. אני רחלי, בת 22, מוכרת לחלק מהכותבות כאן מפורום הבית שלנו...
 

liza26

New member
זה לא דבר קל.

חתונה זה דבר מאוד טעון רגשית כי חוץ מהקנאה יש גם את הכעס על הנתק מהחברה הטובה.
 
תנסי

לא להאשים את עצמך בהרגשה ורק אחר"כ תנסי לשנות אותה יש עוד סיבות למה את מקנאה בה? אולי החתונה שלה פתחה אצלך את האפשרות הזאת לקנא והכל מגיע בבת אחת.
 
ברוכית הבאית ../images/Emo20.gif

רחלוש, יש לי משהו אחד להגיד ולמדתי אותו הבוקר, כשאני בעצמי דיברתי על הקינאה שלי ועל המקום ההוא - שמשווה, ומקנא, ונשרף ומתבאס מזה שאין כשלאחר יש. ענתה לי ידידה טובה שלקנא - זו תכונה טובה, משום שהיא דוחפת אותנו לעשות משהו כדי שגם לנו יהיה. וזה כ"כ נכון בעיני. אם לא הקנאה שלי, הייתי יושבת בבית רב הזמן ולא פועלת לשנות. זה לא אומר, שבינתיים, תוך כדי קנאה - אני צריכה להפוך את הקינאה לשינאה. שנאה עצמית, וכעס על עצמי, והאשמה שאני לא בסדר כי מקנאה במקום לפרגן - זה לא תורם ולא עוזר וסתם רעל פנימי. פתאום, הבוקר הבנתי את ההבדל הזה. והבנתי למה אלוהים נתן לנו את התכונה הזו - לקנא. כי זו תכונה מדרבנת. זו תכונה שעושה קוצים בתחת ומזיזה אותנו מהתרדמה. מה דעתך?
 

mimi131

New member
הלוואי וכולם היו כמוך ../images/Emo91.gif../images/Emo47.gif

כל כך הרבה התעמקתי בנושא הקנאה ומה היא מעוללת. רק חלק מהאנשים מגיבים לקנאה כפי שאת מתארת- גורם מדרבן. הלווא וכולם היו כמוך. חוששתני שהרבה, רבים מדי, לוקחים את זה למקום של שנאה והכשלה. אולי כי אין להם את המירקם האשיותי כדי לקום ולעשות מעשה. או שאין להם את המוטיבציה. בכל אופן החיים לימדו אותי להזהר מקנאה. לעולם אין לדעת לאן יתגלגל השד הזה שיוצא מהבקבוק
 
כמוני? חחחחח

כתבתי בתשובה שאת התכונה המדרבנת של קנאה למדתי באותו בוקר, ככה שזה חדש גם בשבילי. הקנאה יכולה להתפתח לשד עצבני באמת
 
דעתי (העניה../images/Emo70.gif)

שזה מקסים. וזה גם נכון לגבי מלאן דברים- לגבי הלימודים, או חברויות וכל מיני. אבל בעניין הזה, זה לא שיש לי הרבה מה לעשות מעבר למה שאני עושה ממילא. אני רק נשרפת בקינאה שלי- בלי איך להוציא ממנה טוב....
 
אני לא בטוחה

כמה הקנאה גורמת לך להביט בחברות למשל, ולחפש משהו נוסף ללבוש, לנעול, לענוד? כמה הקנאה גורמת לך לצאת לפעמים בכ"ז גם כשלא בא, ולנסות להכיר מישהו חדש, ולתת צ'אנס? אצלי, הקנאה מדרבנת את זה.
 

לקשמי

New member
הייתי ב"סרט" הזה

במשך המון זמן. לא יכולתי להסתכל על זוגות ברחוב ועוד יותר מזה, לא יכולתי לשמוע על חברות שמתחתנות או אפילו שיש להן בן זוג, כי לי מעולם לא היה בן זוג. עם הזמן, כמו שאומרים "גדלתי". החיים וההזדמנויות שהם זימנו לי, לימדו אותי שאני לא צריכה "חצי שני" כדי להיות מאושרת. האושר נמצא בפנים וזאת לא רק קלישאה. זאת האמת. (לפחות לדעתי). כמי שהולכת בדרך רוחנית, אני מאמינה גם שלכל דבר יש סיבה. אז יש גם סיבה לזה שאני בלי בן זוג כרגע. כשלעצמי, אני חושבת שאני פשוט לא מוכנה כרגע לזוגיות, ומכיוון שכך, אני שמחה שאין לי בן זוג. לא הייתי רוצה שיהיה לי בן זוג בזמן שאני לא בשלה לכך. אז יהיו כאלה שיגידו: מה, את כבר בת 29, אם את לא מוכנה לזה עכשיו אז מתי כן? ואני אומרת: זה בכלל לא עניין של גיל כרונולוגי. אדם יכול להיות גם בן 50 ולא להיות מוכן לזוגיות. זה עניין של התפתחות אישית, רגשית, רוחנית, וואטאבר. עם הזמן הבנתי שכל הקנאה, העצב וההרגשה הרעה שהיו לי בגלל שלא היה לי בן זוג, זה רק לחץ חברתי. סוסייטי סייז (החברה אומרת) שכל אחד צריך בן זוג. אז אם מישהו לא הולך לפי תכתיבי החברה, אז הוא בטח לא בסדר, הוא בטח נורא מסכן. היום אני מרשה לעצמי לגדול ולהתפתח בקצב שלי, בלי להיכנע לתכתיבי החברה. רק אני יודעת מה טוב בשבילי. מקווה שעזרתי.
 
את מקסימה.

אבל באמת חלק מהכאב זה העובדה שאני מרגישה שעברתי דרך ארוכה- עבודת מודעות רצינית, בירורים פנימיים ועבודה רוחנית מאומצת, ואני עומדת בנקודה שבה אני באמת מרגישה מוכנה. כאילו אני עשיתי את כל מה שאני יכולה לעשות כדי להביא את עצמי לנקודה הזו, ומפה- צריך הטבע ואלוקים לעזור לי. אני, מצחיק, אפילו קצת נעלבת מאלוקים- שלא סומך עליי, עכשיו כשאני מכריזה שאני מוכנה. וכן, הלחץ החברתי משחק תפקיד- זה ברור. בחברה שאני חיה בה, בנות בגילי נשואות, לפעמים עם ילד כבר. מרבית החברות שלי נשואות כבר, ונותרנו מעט מאוד "רווקות" (יו, איך שאני שונאת את המילה הזו) אני לא חושבת שזה מה שגורם לי לרצות את הזוגיות, אבל זה בהחלט יוצר לחץ נפשי נוסף. ואפילו תחושה שמשהו כנראה לא בסדר איתי... למה כל האחרות "הצליחו" ואני "לא".... אוי. מעייף.
 

kung fu

New member
הי רחלי ../images/Emo24.gif כל הכבוד על הכנות!

אם האת רוצה לשנות את המצב בתוכך, הייתי ממליצה לך לעבוד עם ספר בשם "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס. שמעת עליו במקרה? את קוראת ספרים?
 

Neora Barak

New member
היי מיכלי- בוקר טוף ../images/Emo140.gif

מה זה נקרא - "את קוראת ספרים?" האם רחלי קוראת ספרים???.. אנא ספרי קצת על הספר, סקרנת אותי בקשר אילו, יום מתוק לך - כבר מכינה לנו ברנצ' קחי
וגם-
שאכין סלט? מי מצטרף?
 

kung fu

New member
התכוונתי לשאול את רחלי אם השימוש

ספרים נגיש עבורה. יש אנשים שממש לא קוראים ספרים, או כאלו שמתקשים בקריאה או כל מיני דברים אחרים. הספר ארבע ההסכמות זה ספר מעולה לעבודה עצמית. זה ספר שלי אישית ממש שינה את החיים. זה ספר שנמכר בסטימצקי וכדומה. בחנויות רגילות. יש למחבר הזה 3 ספרים שכולם מאד מקדמים: ארבע ההסכמות דרך האהבה ארבע ההסכמות - הספר המלווה אני ממליצה בחום על השניים הראשונים
(עם השלישי כדאי לעבוד אם רוצים, רק אחרי שקוראים את שני הספרים הקודמים)
 

Neora Barak

New member
אז אם ככה מיכל- הולכת לקנות !!!

את הספר הראשון !! תודה על המלצתך !!
 
למעלה