התמודדות

[מיכל הררי]

ממליצה לדפדף בשני הספרים

ולבחור לפי הרגשתך. פשוט שניהם מומלצים. שמעתי על אנשים שהיה להם קל יותר להתחיל את "דרך האהבה" מאשר את "ארבע ההסכמות". אז קחי זאת בחשבון

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כן, אני קוראת המון.

אני אחפש אותו, תודה על ההמלצה.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo24.gif

 

[opalit]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אהבתי את השיר שבחתימה

ולדעתי את אמיצה (אמרו את זה קודם) ו

על ההכרה של התכונות. אני מבינה ומזדהה בקשר לחברה שאתה גדלת והיא המשיכה לשלב השני ואת עוד שם, זה קורה לי עכשיו ממש ואני אפילו לא אהיה בחתונה ורע ועצוב לי, אני אפילו לא מצליחה להיות שם בשבילה באמת ריגשית(פיזית אני לא יכולה) אולי בעצם מותר לנו לקנא ולכעוס, מה שאני באמת רוצה להגיד הוא שתשחררי שמחה ואהבה כלפיה אני עושה את זה בכוח וזה מתחיל לעבוד. מצד שני אני חושבת שזה קצת מוקצן, לא מה שאת(אנחנו) מרגישה חלילה, אלא המקום שהגעת ממנו לרגשות והרגשות עצמן, אני אנסה להסביר- הגיל צעיר, ומה שיש לחברה זה בן זוג לחתונה, למה זה הדבר שאת הכי רוצה בעולם? לדעתי האישית, פה המוקצנות, שוב לא הרגשות שלך(ושוב- שלנו) אלא הרצון לחתונה נראה לי. בעצם לא בטוחה כלל אני באותו מקום.

 

[mimi131]

חתונה זה טקס יפה ומרגש. בגלל זה...

 

[opalit]

זה קצת מעבר לטקס יפה ומרגש

בעצם זה הרבה יותר מטקס יפה ומרגש שחולף בכמה שעות זוהי מיסוד הזוגיות לכל החיים התחייבות שלצאת ממנה זה עסק לא קטן. כולנו יודעים את זה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

בן זוג

הוא בהחלט הדבר שאני הכי רוצה עכשיו בחיים. אני כמהה לזוגיות, צמאה לקשר, בכאב שכבר אינו פוסק לרגע. וכשלה יש את זה, זה מסובב את הסכין כל הזמן... מה גם, שבשנים האחרונות מילאנו אחת לשניה מעין "תחליף" לבן זוג, והיא הייתה המענה היומיומי שלי לצורך לשתף, לצורך לחלוק, לרצון להעניק אהבה ועוד. ועכשיו- היא לא צריכה יותר את האוזן שלי להקשיב, את המתנות שלי, את ההימצאות שלי לידה כל רגע, וגם לא פנויה לתת לי את זה בחזרה. וזה מוסיף כאב על כאב, ומחדד את תחושת הריקנות והבדידות.

 

[להבה ירוקה]

מזדהה איתך מאד מאד

 

[opalit]

../images/Emo24.gif

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo24.gif ענקי ענקי

מכירה את זה בהחלט. מכירה את ההרגשה שפתאום מישהו אחר נכנס ל"זוגיות" כביכול שיש לך ולחברה הכי טובה ואז אם כבר יוצא לדבר מדברים רק עליו כל הזמן. מוכר לי בהחלט... מקווה שתהיי שם בשבילה וכשיגיע זמנך זה יהיה הדדי והיא תהיה שם בשבילך.

 

[one smile]

בהחלט התמודדות...

כבר פתחתי ביממה האחרונה את חלון התגובה וסגרתי כמה פעמים, אולי הםען באמת תכתב תגובה. באיזשהו מקום, אני מאוד מזדהה עם ההרגשה שלך [הייתי שם] אני חושבת שהתחושה הזו של הקנאה היא תחושה מאוד אנושית, אני מאמינה שאין אדם שלא מקנא. לא קל להשתחרר מהמחשבות שעולות, מהשוואות וכו' ובאמת קשה למצוא בהן משהו מרגיע. יחד עם זאת אני מאמינה שעצם היכולת להיות מודע לזה ולעמוד מול התחושות האלה פנים מול פנים זה סוג של התמודדות שבאיזשהו מקום בונה אותך עוד קצת. התחושות האלה קיימות, הן שם בין אם את רוצה אותן ובין אם לא ובכלל לא בטוחה שאפשר להלחם בהן, אולי פשוט צריך לקבל את קיומן ולנסות להוציא מהן את המקסימום. מעריכה המון את הכנות שלך ואת המודעות שלך לעצמך. וברוכה הבאה