התנהגות שונה באבחון-מה עושים?

התנהגות שונה באבחון-מה עושים?

שלום.
יש לנו ילד בן שש שלפני שנה אובחן על הקשת.
לפני מספרהחודשים עלה חשד שגם אחיו הגדול אולי על הקשת ופנינו לאותה מאבחנת. הוא בן שבע וחצי.
ה"מוזריות" שלו מתבטאת בין השאר בחוסר הבנה של מוסכמות חברתיות-בכיתה מבקש לצאת לשירותים ויוצא בזחילה. הוא כל הזמן יושב עם רגליים על השולחן כל הזמן גם אחרי הסברים מהמורה. מבחינה חברתית הוא לא יוצא לשחק בהפסקות-לא מעניין אותו בכלל. בבית הוא כל הזמן קורא ומתעסק בשח מט או בנושא שמעניין אותו-כל כמה חודשים מליף נושא ואז חורש אותו. הוא מאוד מאוד חכם ובעל זיכרון מטורף. כשאני משדלת אותו לשחק הוא לא מעוניין מעדיף להיות עם הספרים שלו. כשאני אומרת לו שנלמד ביחד הוא לא רוצה-כל הזמן רוצה להיות לבד. לעיתין מאוד מאוד נדירות מבקש להזמין חבר הביתה. ואז לא משחק אלא מלמד אותו בנושא שכרגע חורש עליו. זה בגדול.
הבעיה-
המטבחנת הלכה לראות אותו בבית ספר עוד לפני שידע מי היא-לדברי המורה התנהג למופת ממש.
ואז היתה פגישה בקליניקה שלה-וגם שם היה מדהים-שיחק איתה ושיתף אותה. כן בלט שהוא ממש לא הסתדר עם כל נושא הרגשות. כל פעם שדיברה על רגשות שלה ועניינה אותו עבר לנושא אחר. בצורה בולטת גם כשהתעקשה. הוא גם לא ביקש עעזרה כשמשהו היה לו קשה בכללי כשניהל איתה שיחה לרוב לא הביט בה.

בפגישה איתה והילד הרגשתי-מה אני רוצה מהילד-הוא בסדר.
מצד שני זה ממש לא משקף את ההתנהגות שלו בד"כ.-כפי פירטתי למעלה.
וזה בעיה-מצד אחד אנחהו כן מרגישים שיש לו בעיה מצד שני כשהוא מול המאבחנת זה ממש לא בא לידי ביטוי...
אגב גם המורה מדווחת על הקשיים שלו.

מה אפשר לעשות?
אני מאוד סומכת על המאבחנת. היא בעיקר עובדת עם התפקוד הגבוה. מצד שני אני מניחה שזה בעיה לאבחן על סמך דיווחע הורים/מןרה בלבד...

ואני גם לא רוצה להרגיש שאני כאילו דוחפת לאבחון של בעית תקשורת...

האם יש לכם המלצות?
 

TikvaBonneh

New member
זה ממש הסיפור שלי!

גם אצלי הבן הגדול אובחן בעקבות האיבחון של הבן הצעיר.
גם אצלי הבן הגדול בתפקוד גבוה, ממש על הקצה של הקצה של הספקטרום.
איבחנו אותו במכון "בית אחד" של עופר גולן.
אמרו לי במכון האיבחון שבאחד על אחד, בקליניקה, הקשיים שלו הרבה פחות באים לידי ביטוי, ומה שהכניס אותו לספקטרום זה הדיווחים שלנו ושל המורה.
 
איזה קטע...

ברור לי שעם טיפולים הוא יתקדם... כלומר זה נראה שיש לו פוטנציאל.
אבל לדעתי הקשיים בהחלט קיימים-כמו שאת אומרת ביום יום והרבה פחות בולט באחד על אחד.

לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הוא כל כך על הקצה אז למה בעצם להדביק לילד תווית?
מצד שני על בטוח יקל מבחינת טיפולים ומבחינת צוות בית הספר הם חושבים על שילוב- אם אכן יהיה אבחון כי בלי זה לא יתאפשר.

מהניסיון שלך- האבחון אכן עוזר לטיפול ולהתקדמות של הילד?
אפילו נניח בקטע שזה משנה את יחס צוות המורים לילד?

מה שאני מנסה להבין הוא האם האבחון קריטי לקידום הילד ( בכל המישורים ) או זו עלולה להיות הדבקת תווית מיותרת?
 

TikvaBonneh

New member
מניסיוני האיבחון קריטי

גם להיות על הקצה של פסיכופתולוגיה זה ממש לא פשוט, והסיכוי לשרוד את חטיבת הביניים ללא סיוע - קלוש
 
קשה לי לקבל

שמגדירים ילדים כמו שתיארתם על הספקטרום. אוטיסט אמיתי אפשר לזהות בגיל צעיר גם שהוא בתפקוד גבוה. ילד שלא מאובחן ולא מעלה חשד עד גילאי יסודי וחטיבת ביניים לדעתי לא אוטיסט וכנראה סובל מהפרעות אחרות.
 

TikvaBonneh

New member
אכן, בלתי נתפס

מגיל צעיר היה ברור שמשהו מאוד לא תקין, ואף אחד מהפסיכולוגים, יועצות חינוכיות, פסיכיאטריות שראו אותו לא אמר לי לבדוק אוטיזם. אכן, איבחנו הפרעות אחרות ונתנו טיפולים שלא עזרו בכלל. כל כך הרבה אשי מקצוע נחשבים, וכל כך הרבה בורות.
אם רק היו מפנים אותי למכון איבחון שיודע לאבחן אוטיזם....
 
תתפלא...

השלישי שלי אובחן רק בגיל חמש וחצי.
מאז שהוא קטן הרגשתי שמשהו לא בסדר איתו. הוא היה מטופל מגיל חצי שנה בהתפתחות הילד... אף אחד אף פעם לא העלה חשד לאוטיזם... גם לא למרות שיש לו תסמונת שהולכת עם אוטיזם...
היה שנתיים בחינוך מיוחד. אמרו רגשי רגשי רגשי.
רק הגננת שהחליפה את זו שיצאה לחופשת לידה ובעברה עבדה עם pdd אמרה מיד שזה אוטיזם. ואז בא האבחון.
אחרי האבחון פתחתי סיכומי טיפול ואפילו אבחון פסיכולוגי שעשה בגיל שנתיים וחצי.
ועד היום אני לא מבינה איך כל אבל כל אנשי המקצוע שעבר דרכם לא העלו את החשד הז .
זה זועק מכל זיכומי הטיפול והאבחונים שעבר אז. כבר בגיל צעיר. ואף אחד לא חשב על זה בכלל.

גם הבן שכרגע בתהליך אבחון- כשהוא היה קטן היו דברים שהיו נראים מוזרים אבל לא ריגשו אותנו. היום שהוא בתהליך אבחון פתאום מסתכלים על זה אחרת.דוג- התחיל לדבר מאוחר. אמר את שמו מאוד מאוד מאוחר למרות שכבר ידע לדבר. בדן התחביב העיקרי במשך שעות-שעות!! היה להסתכל על המספרים של הדיסקמן שמתחלפים כל הזמן. הגננת אמרה שהוא היה יושב מלא מלא זמן מול הדיסקמן. אז חשבנו שהוא אוהס מספרים מאוד ושהוא מתלהס מזה. היום- אנחנו חושבים על זה קצת אחרת...
 

3מרגו

New member
אפשר לשאול מי אבחן?

אני בינתיים אוספת אינפורמציה.פשוט עברנו אבחון קצת פזיז ביום חמישי בדיוק אחרי שנים שאוטיזם נשלל ואני לא "קונה".
 

גלמיש1

New member
טוב שאתה כל כך בטוח. וחבל שאתה כל כך טועה.

הבת שלי, כמו רוב חבריה לכיתת התקשורת איתה היא מסיימת עכשיו תיכון, אובחנה בגיל 12 אחרי אי אלו אבחונים שגויים, אחרי שחיפשנו בכל הכיוונים. רק עם האבחון שלה כפידידי/אספרגר פתאום הכל התבהר. כל הבעיות ה "בלתי קשורות זו לזו לכאורה" קיבלו פתאום הסבר מקיף וקוהרנטי. גם האפילפסיה שתקפה אותה פתאום בגיל 14 קשורה לענין. מעבר לענין התובנות, האבחון אפשר לה להגיע לכיתת התקשורת המתאימה שתרמה מאד ליכולתה להגיע להישגים הגבוהים שלה הן לימודית והן חברתית.
גישה כמו שלך מסוכנת. היא מקבעת מצב וגורמת לילדים רבים לחמוק מאבחון ולא לקבל את התמיכה שהם צריכים כל כך ועוזרת להם, שלאא לומר "מצילה" אותם לפעמים.
לא יודעת איך הבת שלי היתה שורדת את גיל ההתבגרות , החט"ב והתיכון, ללא האבחון. בטוח רע בהרבה.
 
גלמיש

לא אמרתי שאני צודק. אמרתי שקשה לקבל את זה או שזה בלתי נתפס. הקשת הזו כל כך רחבה ויצא לי להכיר ילדים צעירים מכל התפקודים בגילאי הבן שלי. לא יצא לי להכיר ילדים בוגרים יותר. אני יודע שהכל יחסי ואוטיזם משפיע על כל ילד בצורה אחרת. בהצלחה לכולנו....
 

yuliyuli1

New member
מה זה נקרא אצלך גיל צעיר?

את הבן שלי אי אפשר היה לאבחן לפני גיל 4,
ומגיל 4 איש מקצוע מתאים היה יכול לאבחן אותו אבל קשה למצוא כאלה. יש גם הורים שלא רוצים לראות את התמונה המלאה אז אומרים שהילד שלהם סובל מחוסר ויסות תחושתי וקשיים חברתיים (או צירוף אחר של קשיים), והם גם לא יודעים לחפש את איש המקצוע המתאים אז שמחים לקבל את חוות הדעת הלא מקצועיות (כמו שאנחנו קיבלנו משתי פסיכיאטריות מובילות בתחום ה ADHD).
יש בשיכבה של בני עוד שני ילדים שאני משוכנעת שהם בספקטרום אבל ההורים שלהם לא רואים את זה או שלא מעוניינים לשתף את בית הספר.
 
אוקיי

הבן שלי בן 4 וחצי. בתפקוד גבוה אבל עדיין רחוק מהקצה שאתם מדברים עליו. אי אפשר לפספס אותו. הוא משולב בגן רגיל עם סייעת אבל עדיין רחוק מאוד בכל המובנים משאר הילדים בגן. כמו שאמרת לרוב ההורים מעדיפים להמנע מאבחון. כאילו שזה משנה... מה שאני מנסה להגיד שאם עד גיל 4 לא הצלחיו לאבחן את הבן שלך כנראה הוא התנהג נורמטיבי. זה מה שמוזר....
 

yuliyuli1

New member
אני לא בטוחה שזה מוזר לפני גיל 4

ואולי גם לא לפני גיל 5.
הוא מאוד חברותי ולא עושה דברים כמו לזחול לשירותים ולא מנפנף בידיים (כן היה לו תמיד סירבול מוטורי ודיבור מונוטוני לפעמים אבל זה לא עורר חשד לאוטיזם אצלנו או אצל צוות הגן). הקשיים החלו לצוץ כשלמרות החברותיות הרבה שלו התחלנו לראות שהוא לא תמיד מבין את הקודים החברתיים, ובגיל 3 כנראה שהקודים החברתיים עוד לא היו מספיק מורכבים כדי שיתקשה להסתדר חברתית בגן.
 
מבחינת שפה ותקשורת

הוא ברמה של בני גילו ? אם כן לא ניתן ללמד ולבסביר לו קודים התנהגותיים ?
 

yuliyuli1

New member
בגיל שנה וחצי הוא כבר דיבר שוטף

כיום רמת השפה זהה לבני גילו (עם קצת חריקות של שפה גבוהה מידי לפעמים. לא יותר מידי). לצערי קודים התנהגותיים זה בדיוק מה שקשה לילדים בספקטרום לקלוט

אני יכולה להסביר 100 פעמים אבל לא הכל אפשר להסביר, הרבה לא נקלט, וגם מה שנקלט הרבה פעמים נשכח בזמן אמת.
 
זה לא עובד ככה

לילדים שלי אין לא עיכוב שפתי ולא עיכוב קוגניטיבי,
ובכל זאת קשה להסביר למה למשל כשהולכים לאיבוד צריך לפנות לעזרה, התגובה היא "אבל אסור לדבר עם זרים"
או למה ילד בגן השעשועים שפונה לבת שלי לא נחשב "איש זר" ומותר לדבר איתו ולשחק איתו,
או שקבוצת ילדים שרצים בפראות לאו דווקא רודפים אחרי זה שרץ ראשון כדי להרביץ לו.
 
כי עוד אין... אנחנו באמצע

זו פסיכולוגית שהולכת לראות במסגרת החינוכית ואז כמה מפגשים בקליניקה שלה וגם ראיון הורים ואז יש סיכום.
אני כותבת כי אחרי הפגישה אצלה פתאום חשבתי שאולי אני סתם מדביקה לילד אבחנה. כי הוא היה סבבה.
מצד שני לדעתי ובעלי וגם המחנכת-שזו שנה שניה שלה איתו - יש לו בהחלט קשיים.
אני לא יודעת מה לחשוב-פתאום חוששת דאולי תהליך האבחון מיותר ונטפל בקשיים שיש בלי אבחון.
מצד שני אני חושבת שדווקא עם אבחון אפשרויות ויכולות הטיפול הן גדולות וטובות יותר- וכנגזרת גם התקדמות הילד תהיה יותר טובה...
בקיצור הרהורים לגבי הליך האבחון עצמו...
 
ברור אין פה שאלה

רק זה מורטט עצבים...
ובמיוחד לאור העובדה שזה אבחון יחסית סובייקטיבי. בעיקר בילדים על הקצה.
 
למעלה