כל (כמעט) מה שכתבת נכון!
זה תמצית ההסכם שגיבשנו עם אקו"ם לפני מספר שנים (מ. תלם - כמזכיר הארגון ואנוכי עם הקשרים והנסיון שיש לי בנושא). היתה חלוקה של 4 רמות בין המדריכים לפי מספר הפעמים בשבוע שכל אחד עובד ולפי הרקדה המונית או חוג. התשלומים המיזעריים האלה (סכום שנתי של עד 300 ש"ח למיטב זכרוני) באו לכסות, למעשה על הרקדות מזדמנות/או פרטיות שכל אחד עושה, שכן ברוב המקומות המסודרים (אוניברסיטאות, עיריות, מתנ"סים וכו´) המקומות ם שמשלמים תמלוגים אלה. בנוסף כל חבר ארגון שאינו מדריך בפועל, שילם סכום סימלי פעוט. ואז... לפתע... הרבה מרקידים שהתגאו בחוגיהם הגדולים החלו להמעיט בערכם, חלקם סרב לשלם בכלל והעניין התפוצץ לאחר שנה. בנוסף, לצערי, יש עוד כאלה שעובדם בהחבא, מאימת מס הכנסה/אקו"ם/חברות תקליטים. באתר ןבעיתון "רוקדים" חסרים חלק מהחוגים כיוון שהמדריכים לא רוצים להחשף. כל הענף הנפלא הזה של ריקודי עם (תרבות, היסטוריה, ספורט, שירים, חברה וכל הדברים היפים שנפגשים יחדיו רק בריקודי עם נעשים, לצערי, בדרך לא נכונה ביחס לאלה מהם אנו מקבלים את הדבר החשוב ביותר לריקודים - השירים וההקלטות ז"א חברות התקליטים, הזמרים והמחברים. לאחר מאות שעות של דיונים עם כל הגורמים האלה (אקו"ם, פדרציה, אמ"י) אני יכול לאמור באחריות מלאה שאת כל הבעיות היה ניתן לפתור על בסיס תשלום מועט יחסית, אבל בתנאי שזה יהיה תשלום אמת. כל הגורמים הנ"ל מבינים את חשיבותם של ריקודי העם ומוכנים ללכת להסדרים מיוחדים, בתנאי שההסדרים יכובדו על ידי כולם. אנחנו - העוסקים בהפצת ריקודי העם והנחלתם לכלל התרגלנו לקחת ולא לתת.
