התפילה על פי לייבוביץ.
האם זה נכון שלייבוביץ תפס את התפילה כ"אקט" שאינו מצריך כוונה? דהיינו: יכולנו באותה מידה למלמל ספרי טלפונים שחרית, מנחה וערבית אם זה היה דבר האל. בתפילה אין חשיבות לתוכן אלא רק לקיום הציווי (כמו במצוות שמעיות)? שמעתי את הדעה ממקור לא מוסמך ואני מתארת לעצמי שלא ירדתי לעומקם של דברים. אשמח אם תאירו את עיני.
האם זה נכון שלייבוביץ תפס את התפילה כ"אקט" שאינו מצריך כוונה? דהיינו: יכולנו באותה מידה למלמל ספרי טלפונים שחרית, מנחה וערבית אם זה היה דבר האל. בתפילה אין חשיבות לתוכן אלא רק לקיום הציווי (כמו במצוות שמעיות)? שמעתי את הדעה ממקור לא מוסמך ואני מתארת לעצמי שלא ירדתי לעומקם של דברים. אשמח אם תאירו את עיני.
"העובדה שמצוות תפילה...נוסח התפילה הוא הצורה הריטואלית צרמוניאלית שנקבעה למעמד העבודה שבה האדם עובד את ה´ . אין האדם חייב להתפלל מפני שיש לו לשאול את צרכיו ולשבח את ה´. אלא מאחר שיש טעם דתי עמוק לתפילה קבועה נבחרו כצורת ביצועה אמירת שבח ובקשת צרכים-מטעמים פסיכולוגיים מובנים" (קל יותר להזדהות עם התוכן מאשר עם "מלמול ספרי טלפונים שחרית", כהצעתך למשל..). זהו ציטוט הלקוח ממאמרו של לייבוביץ´-על התפילה-העוסק בדיוק בנושא זה. תוכלי למצוא אותו באתר.