"התקווה האחרונה לשמנים:

[שלומית ב]

עוד על ילדים

א. גם אותי, כנערה וגם כמבוגרת, הערות מההורים רק עצבנו אותי ואפילו גרמו לי לאכול "דווקא". היו תקופות ששיתפתי פעולה - אבל זה היה מרצוני. ב. לרוני - ליבי איתך. לצערי אני לא מכירה פתרון - אלא לחכות עד שיפול לו האסימון. (וגם אז עוד מצפה לו דרך ארוכה לפתרון הבעייה). בעקבות הדוגמה האישית הטובה שלך יש לדעתי סיכוי שזה יקרה אצלו מוקדם יחסית. אולי אפשר לקבל עזרה מקצועית במרפאה להפרעות אכילה - ואני לא מתכוונת "לשלוח" לשם את הילד אלא שאתם כהורים תפנו ליעוץ - אולי הם יכולים לעזור לכם להביא אותו לשיתוף פעולה. ג. טיפ למי שמתכנן ילדים: אחת הסיבות שהתעקשתי להניק את כל ילדי היתה שקראתי שזה מפחית את הסיכוי להשמנה אצל ילדים עם הורים שמנים.

 

[מירי,]

ממי שמעת את זה???

אצלנו בבית יש דוגמה בדיוק הפוכה - אני יינקתי עד גיל חצי שנה ויצאתי דובה אמיתית , אחי לא ינק שבועיים ועבר מיד לחלב פרה (אז לא היו תחליפים כמו היום) והיה עד לאחרונה רזה אמיתי (עכשיו הוא פדלאה והתחתן עם מישהי שיודעת לבשל...) לא חושבת שיש לזה קשר....

 

[שלומית ב]

הקשר בין הנקה להשמנה

אני לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל מדובר כמובן רק בהפחתה סטטיסטית של הסיכוי להשמנה. עוררת את סקרנותי לכן חיפשתי ומצאתי שתי התיחסויות לנושא באינטרנט - ומסתבר שחלק מהמחקרים מצדדים בדעתך (אין כמעת קשר בין ההנקה למניעת השמנה) וחלקם כן מוצאים קשר. אצרף קישורים.

 

[ronnymp]

לשלומית

קודם כל ברוכה הבאה אלינו שנית - הבן שלנו הונק - עד גיל שנה ות´כלס - אנחנו בקשרים עם אנשי מקצוע - בעיקר עם הדיאטנית אבל הילד פשוט נעול וחסום בפני שיחה או נגיעה כלשהי בעניין . אז בינתיים אנחנו מאוד "רוכבים עליו" בעניין הזה זה סוג של שטיפת מוח - עם כל הכעסים וההתכסחויות שכרוכות בעניין ורק מקוים שיתעשת לו מתי שהו , יפקח עיניים , ויתחיל לשמור מעט על בריאותו . רוני

 

[gal33]

רוני, זה לא סוס, אז אל תרכבו עליו..

זה ילד, אז תחבקו איתו. אני מגיבה רק מהזכרונות שלי בתור ילדה (שבשנה האחרונה התעוררו להם בעוצמה רבה בכל התהליך). נראה לי שכדאי להימנע מיצירת מחנות ומהתכסחויות, זה רק מוביל להסלמה של הצדדים, התבצרות בעמדות, ואף עשיית דווקא. 170 קילו לא הגיעו להם סתם כך... הם הגיעו מתוך אידאולוגיה! מאחר ובגילו, סביר להניח שהוא כבר סובל רבות מהסביבה, כדאי לדאוג שחזית אחת לפחות תישאר עבורו בטוחה, וזו החזית החשובה מכולן, הבית. שלא ירגיש שגם בבית הוא מותקף, במלחמה. אני הייתי מנסה להעביר את 2 הצדדים לאותו מחנה. כולנו פועלים יחד למענו תוך יצירת מחוייבות שלו לתהליך. ביי, גל.

 

[הענק החמודון]

אנחנו לא מגבילים ולא מכריחים

אצלנו מעולם לא רדפנו אחרי הילדה עים הבננה ומעולם לא הגבלנו אותה במקרים שביקשה תוספת. כבר בגילה הצעיר 4 וחצי יודעת שמותר לאכול ממתק אחד ביום וחשוב לאכול מגוון שונה של מזונות. משתתפת בחוג להתעמלות וחוג שחייה (פשוט דג במיים שוחה בריכות וצוללת ). כשהיא לא אוהבת משהו לאכול היא אומרת משהו בסגנון של "אני בדיאטה מפירות ". הלוואי ותגדל ותבין שצריך לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול. ענקון

 

[מירי,]

בעצם שום דבר חדש...

פרט לפיקוח על כל מיני דיאטות נוראיות... ולגבי העתיד , והילדים... אין דרך אחת , אחיי מכור לקולה מגיל מאוד מאוד צעיר , למרות שבבית היה תמיד קולה זה פשוט התמכרות , צחי מכור לכל מיני מתוקים - שוקולדים , עוגות קרם וכד.. וזה לא שהיה חסר לו בבית! להפך יש (בבית הוריו) תמיד והרבה ... אני לעולם לא אומרת לילדי שאני לא אוכלת משהו כי זה משמין - אני פשוט לא אוהבת.יש בבית ´משמינים´ אבל הכמות שאני מחזיקה היא כזאת שתמיד יהיה זמין אבל לא יותר מדי (בכמות) , הילדון הקטן שלי אוהב לאכול - ´דווקא´ דברים יותר בריאים , אז אנחנו לפעמים מגבילים כמות כי הוא אוכל לפעמים עד הקאה אבל שוקולדים הוא לא אוהב , ועדיין הוא לא שומע מאיתנו ´זה משמין´ זה עניין הבריאות ויותר מזה זה עניין ההרגשה ...עם ילדים צריך להיות תמיד עם יד על הדופק ותוך דוגמא אישית של מה אוכלים ואי מניעה של מה שהם אוהבים להגיע לאיזון.. אבל הכי הרבה צריך להתפלל שהם לא ייצאו עם נטיה של אמא!

 

[ronnymp]

כן - אני יכול להעיד - ../images/Emo45.gif

הילד היחיד ה"מוזר" שאני מכיר שמכור ל ..... מלפפון (טרי) הלואי עלי - ועל ילדי . הבן של מירי מת על מלפפונים - ואני נקרעתי מצחוק - נראה לי מוזר אנחנו מכירים את המכורים לממתקים והקטע של המלפפון דוחה לרב את כולנו למה הבן שלי לא כזה

רוני

 

[RomiVais]

ילדים זה באמת דבר מאוד רגיש...

צריך לנהוג בהם עם כל הזהירות שיש!! אני מזדהה כמעט עם כל מה שנאמר כאן. בשורה התחתונה אני יכולה להעיד על עצמי שלא הצלחתי בשום דיאטה ש"נכפתה" עלי ע"י ההורים שלי. ירדתי בתקופה מסויימת ותמיד עליתי חזרה עם ריבית... רק הפעם, שזו היתה החלטה שלי בלבד, ואפילו הייתי צריכה לשכנע את ההורים שלי, אני יודעת שאני אצליח!!! כי הפעם זה בא ממני!! רוני, הלוואי וידעתי מה להציע לך לגבי הבן שלך. אני לא יודעת איך יהיו הילדים של בעתיד, אבל אני מפחדת מהמחשבה שאני לא אדע איך לנהוג במקרה כזה. בשום פנים ואופן אני לא ארצה שילדים שלי יעברו את מה שאני עברתי בילדותי ובשנות התיכון והצבא. אני מקווה שאני אדע איך למנוע את זה. הוא עדיין בן 12 ועדיין לא מאוחר. אני לא חושבת שהגבלות הן הדרך הנכונה, כי עובדה שמהתיסכול הוא כאילו "עושה דווקא". אני חושבת שמה שלירי וגל הציעו אולי יעבוד. הכי חשוב זה לא לכפות דברים על הילד, להביא אותו למצב שזה יבוא ממנו, שהוא ירצה את זה. תספר לו על הניסיון האישי שלך, של אחרים, של כל אחד ואחד פה, שיבין שאם ימשיך בדרך של היום, צפויים לו קשיים בעתיד. תעשו דברים ביחד, שתעו מזה "כיף!!" לא "עונש"... אתה לא מתאר לעצמך כמה אני מקווה שהוא יבין ויעבוד על זה. בתור ילדה שמנה, שלא שרדה את זה כל כך בקלות, מקווה שהבן שלך לא יתקל בדברים כאלה. בהצלחה!!! רומי