זה טבעי לגמרי ונורמלי
נסה להיזכר בפעם הראשונה בה הלכת לביה"ס, לצבא,
נסה להיזכר במבחנים חשובים שהיו לך.
אתה מרגיש עכשיו כמו בסוג של מבחן, ואתה הולך בדרך אותה אינך מכיר,
כך שהמבחן קשה שבעתיים. התחושות של החרדה הן לגיטימיות!
אבל נסה לא לתת להן לנהל אותך. נסה לעשות בינך לבין עצמך דיבור איתן, עם החרדות. תגיד להן שראית אותן, שהן חלק ממך אבל עכשיו לא הן מחליטות בשבילך.
תגיד לחרדות שהחלק שבך שרוצה קשר עם אישה מוביל.
אינך מטומטם. אם נוסף על החרדות תתן לעצמך עם פטיש 5 קילו בראש ותעניק לעצמך תארים מפוקפקים, תתקשה להתקדם. פרגן לעצמך.
תהיה אמיץ! גם אם ההתנסות הזאת לא תוביל אותך רחוק, היא תעזור לך לעשות צעד קדימה. ומי יודע, לפעמים צעד אחד זה כל מה שצריך.
אני אגב, מאמינה שהכי טוב זה לשדר במשפט את תחושותיך האמיתיות. לא בקטע שמקטין אותך, לא בקטע שמסביר את "כל ההסטוריה שלך"
אלא בקטע שיכול להסביר לה מה אתה מרגיש ולעזור לה להבין שאינך מתנהג כמו מה שיכול להתפרש אולי כקצת מוזר, אלא שאתה פשוט נבוך, מתבייש וכו.
לפעמים מספיק שתגיד את תחושיך בכללי כדי לפרק את כל החרדה. הקלפים על השולחן. אפשר להיות טבעיים.
אפילו אם תגיד לה משהו בסגנון " תקשיבי, מה זה מביכה אותי כל הסיטואציה הזאת של ההכרות בינינו" או משהו דומה. משהו שמתחבר למה שאתה מרגיש.