ואי ואי אני רואה עכשיו בערוץ 2 את

משוש30

New member
ואי ואי אני רואה עכשיו בערוץ 2 את

התוכנית על המארחות ביפן וזה לא יאמן איך זה מחזיר אותי לשם! השיחות השטחיות האלה, הדוהאנים, המערביות שמרגישות עליונות על היפנים אבל מוכרות את עצמן בשביל הכסף שלהם...וגם קצת געגוע באופן מוזר, עברו הרבה שנים מאז החיים שלי היום אחרים לטוב ולרע. ואי איזה זכרונות...
 

daldan

New member
ראיתי את התוכנית באופן חלקי

אבל לא כל כך הבנתי את תפקיד המארחת שם. היא אמורה פשוט לארח לו חברה? או שהוא מצפה ממנה גם לשירותים נוספים? את יכולה לפרט יותר
 
את היית מארחת?

הנושא מאד מענין אותי, אבל הסרט היה החמצה, לדעתי. תוכלי לספר קצת?
 

משוש30

New member
פרטים על אירוח ../images/Emo18.gif ארוך

טוב אז ראשית מארחת היא לא גיישה (זה תפקיד מכובד ומורכב ושמור רק לנשים יפניות. דרך אגב אחרי מלחמת העולם השנייה החיילים האמריקאיים הבורים קראו לזונות "גיישה" ומאז הקונוטאציה של גיישות היא שלילית, וחבל) אז להיות מארחת זה לא להיות זונה (למרות שיש די הרבה מועדונים בהן מצופה לשכב עם הלקוח או שהבנות עושות את זה על דעת עצמן כי מקבלים באמת המון כסף אבל בעיני כמובן זה רק הופך אותן לזונות יקרות...). אבל יש פה אלמנט של זנות נפשית. ראשית התפקיד הוא באמת תמוה ועד היום אני לא מבינה מה יוצא ליפנים מזה. במועדון שאני עבדתי בו הלקוח היה משלם 250$ בשביל להיכנס לא כולל שתיה ואוכל, אם הוא רצה מארחת ספיציפית הוא משלם אקסטרה ובכל מקרה היא תעבור כמה שולחנות במשך הערב. יותר מזה כל מארחת צריכה לצאת לפחות 3 פעמים בחודש ל"דוהאן": ארוחת ערב עם הלקוח על חשבונות (בדרך כלל במסעדות יוקרה מטורפות) להגיע איתו למועדון כשהוא משלם כניסה גם עליה (למרות שהיא עובדת שם!!!!) וגם אז אם הוא רוצה אותה ליד שולחנו הוא משלם אקסטרה. וכל זה בלי שירותים מינייםאצלינו במועדון אסור היה להם לגעת בנו. אז תגידו לי בבקשה אם אתן מכירות מישהו שפוי שהיה עושה את זה??? התפקיד של המארחת הוא להדליק לו את הסיגריות, למזוג לו משקאות ולדבר איתו (אם הוא רוצה). זהו! על זה קיבלנו 100$ לחמש שעות עבודה. במקרה שלי הייתי מתפרנסת גם מהורדות ידים -כל ניצחון עוד 100|$ (הם התלהבו מזה שאני מישראל ועשיתי צבא וכאלה
). למה זו זנות נפשית? כי עדיין צריך להיות "יס מנים" שלהם (למרות שרובם דווקא התלהבו מהיתר), כי העבודה כוללת שיחות שטחיות ביותר לרב ביפנית בסיסית, בלי שום עומק, עם ציחקוקים במקומות הנכונים. תאמינו לי אחרי יום כבר יש בחילה מזה! כי כל צד בעסק לא מעריך את השני: המערביות רואות ביפנים שק כסף מהלך וכל מה שהן עושות הן עושות רק למען כסף ולא בגלל חברתם הנעימה של היפנים. וכי היפנים מנצלים את העובדה הזאת ויודעים שבסופו של דבר הם הבוסים ושהמערביות יחייכו ויצאו לארוחות ערב וחלקן גם ישכבו איתם בדיוק מאותה סיבה- אז הכוח בידים שלהם. בקיצור נורא מורכב. הרבה פעמים הם גם הרשו לעצמם להעליב אותי בכלל בלי להכיר. דוגמא הכי חזקה זה שלפעמים היו מושבים אותי ליד לקוח חדש שבחיים לא ראה אותי ומה משפט הפתיחה (ביפנית!)? "את לא קצת שמנה?" (???!!!@#$%) אז הייתי עונה על זה (ביפנית גם) "אולי אני רצת שמנה אבל לך יש זין קטן מה עדיף?". מאותו הרגע להפתעת כולם הייתי הופכת ליקירת היפני שמיד היה מתחיל לדבר יפה. הם כל כך לא רגילים שיענו להם. בקיצור מעוות מה. אוף יצא ארוך בטירוף! סליחה
 
שאלה ../images/Emo35.gif

לפי התוכנית אתמול, היה נראה שהבנות (בעיקר שתי הצרפתיות) היו רוב הזמן או מסוממות או שיכורות.... האם כדי לעשות עבודה כזאת את צריכה להיות בכהות חושים רוב הזמן? (אני לא מדברת עליך באופן אישי, אלא על ה "עובדות הזרות" ביחפן בכללותם) האם יפן על כל מילוני אנשיה ועל צורת החיים שבה לא הפחידה אותך? האם לצאת לארוחת ערב עם לקוח של המועדון לבד זה לא דבר מפחיד?
 

משוש30

New member
טוב יש פה כמה תשובות

יפן לא הפחידה אותי אלא סיקרנה. הגעתי לשם מצויידת בספרי זן למיניהם של סוזוקי וכד' מאד נלהבת להכיר את התרבות, אבל הסתבר שהתרבות היפנית מפחדת מזרים ומנסה להסתתר כמה שיותר. לדוגמא לא יצא לי פעם אחת לראות "טקס תה" שלא לתיירים. כששאלתי את הבוס שלי במועדון אם אני יכולה לראות טקס "אמיתי" הוא פער עלי זוג עיניים גדולות ואמר "אבל את גאיי ג'ין!!" (זרה). לצא לארוחת ערב עם לקוח לא מפחיד בכלל. יפן היא אחד המקומות הבטוחים ביותר בעולם. אפשר ללכת לבד ברחוב בשלוש בלילה בלי לפחד אפילו קצת. טוב זה חלק מהתרבות ובא יחד עם הדברים הטובים והרעים. יפנים כל כך ישרים שבמזרח יש 3 מחירים: מחיר רגיל לתיירים, מחיר זול במיוחד לישראלים ומחיר יקר בטירוף ליפנים...היפנים משלמים באוטובוס ביציאה (מהדלת האחורית!), הכל נקי ומסודר ומאד טכנולוגי. לגבי השכרות והסמים. אין גאי ג'ין ביפן שלא שותה או לא משתמש בסמים. התרבות שם כל כך שונה והעומס הרגשי כל כך גדול שפשוט חייבים לטשטש קצת את החושים. השותפה שלי לחדר בחורה מתוקה משוויץ דוברת 7 שפות (חצי יפנית חצי שוויצרית וביחד היה לנו משהו כמו 10 שפות מתוכן כמה משותפות-יתרון לא קטן)הייתה כל הזמן על ספידים וקוקאין. בגלל הספידים היא לא הייתה אוכלת ימים שלמים רצוף ולא ישנה ואז מתנפלת על האוכל. היא הגיעה ככה פעמיים לבית חולים לפני שהכרתי אותה. כשהפכנו שותפות אני טיפלתי בה כמו בילד. היא ידעה שהיא חייבת לאכול אז כשהייתי חוזרת מהעבודה במפעל בצהרים בשעתיים החופשיות שהיו לי בין העבודה במפעל לעבודה כמארחת הייתי מטפלת בה. מכינה לה אוכל ומכריחה אותה לאכול. בשלב מסויים היא יצאה עם סוחר סמים והם היו נפגשים חבורה אצלינו בסלון ומורידים שורות עם שטרות של 100$...הרגשתי ממש כמו בסרט ולמען האמת זה די מפחיד. כל הזמן פחדתי שהמשטרה תבוא לעצור אותו ומי בדיוק יאמין לי שאני לא בעסק? במועדונים אי אפשר היה להיכנס לשירותים כי הריצו שם שורות על האסלה... אז אני לא הייתי בעסק אם כי במסגרת ניסיונותי ניסיתי פעם אחת קוקאין ופעם אחת ספיד אבל אני עמדתי במילה לנסות רק פעם אחת לא משנה אם ההתנסות מדהימה או על הפנים. אבל אני שתיתי הרבה. ביפן יכולת השתיה שלי השתפרה כל כך שהיה יום בו שתיתי רצוף במשך 16 שעות (חג מולד) כל מה שאתן רק יכולות לדמיין לעצמכן, אבל עם הרבה מאד אוכל. נסעתי הביתה עם האופניים שלי ואפילו לא ממש היה לי הנג אוור בבוקר רק קצת כאב ראש. אבל מצד שני אני באה ממשפחה רוסיה אז זה טבעי...אבל אני אחרי 3 חודשים נמלטתי מיפן כי הרגשתי שאם אני אשאר שם עוד יום אני אשתגע. לא אשכח את הרגע בו נחתנו בתאילנד המלוכלכת ומלאת הפיח ועוני והחופשייה... אני זוכרת איך אז פתאום הבנתי איך בכל תרבות יש את היתרונות והחסרונות שלה שנובעים מאותו המקור ושלא ניתן להפריד ביניהם. שוב נסחפתי...
 

בלינקה

New member
אם לא הייתי פוגשת אותך פנים אל פנים

הייתי משוכנעת שאת פרוייקט של מישהו בקורס לכתיבה יצירתית. החיים שלך מדהימים! לפעמים אני ממש מקנאה בחלק מהחוויות שלך.
 

הגרי3

New member
בתור מי שחייתה ביפן שנה וחצי

אני מסכימה עם העומס הרגשי והבדלי התרבות ואפילו עם הצורך "ללכת לאיבוד" מידי פעם, אבל ניהלתי שם חיים מאושרים ונורמלים (עבודה ולימודים) ויחד עם עוד זרים רבים שהיו איתי (חייתי באוסקה) לא נזקקתי לאלכוהול ו/או סמים כדי להעביר את התקופה הנהדרת הזו.
 

משוש30

New member
גם אני חייתי באוסקה! הרשי לי להגביל

את כוונותי לאנשים שבאים ליפן לעשות כסף (מכירה בבאסטות או עבודה כמארחת), ובטח גם שם יש יוצאים מהכלל. אין הדבר דומה כהוזה לסטודנט שבא ללמוד ותוך כדי גם עובד. זה ממש לא אותו דבר. הכרתי שם קהילת סטודנטים שהיו כולם נחמדים נורמאליים וניהלו שם חיים רגילים . החיים שאנחנו ניהלנו שם לא היו כל כך רגילים, הסביבה בה הסתובבנו לא הייתה נורמאלית. אני חושבת שזה הבדל מהותי מאד.
 

הגרי3

New member
אני מבינה למה את מתכוונת.

גם אני הגעתי ליפן על מנת "לעשות כסף" ועבדתי שם בשלל עבודות (ברמנית, מארחת, דוגמנית ציור ומורה לאנגלית). את ויזת הלימודים הוצאתי בשלב קצת יותר מאוחר כשהחלטתי להאריך את השהות שלי שם וללמוד את שפה. אני גם יודעת היטב על איזה סגנון חיים בלתי שגרתי את מדברת (גם אני הייתי חלק ממנו) ובכל זאת ההכללה לגבי הסמים והאלכוהול קצת הפריעה לי. ואגב, ראיתי את התכנית ולא אהבתי בכלל את מה שראיתי. בחרו להראות רק את הפן השטחי, ההמוני, המסטול והזול של הנושא. חבל.
 

משוש30

New member
את צודקת כמובן. הכללות הן אף פעם

לא נכונות ואני שמחה מאד שנהנית ביפן. אבל תודי שרב מוחלט של מערביים שם אכן משתמש הרבה מעבר לרגיל בסמים ובאלכוהול. או שיכול להיות שרק בסביבה שלי זה היה ככה? לא זכור לי מישהו אחד שלא הגזים לפחות באחד הכיוונים האלה. אז זה לא אומר שלא היו אחרים, כמובן, ובכל זאת. אני לא רואה תופעה במימדים כאלה בארץ לדוגמא. אני גם חשבתי להישאר ללמוד יפנית כי הלך לי מאד בקלות (טוב דיבור לא קריאה כמובן) ואני אוהבת שפות אבל בסוף הבנתי שאני לא אעמוד בחיים שם במתכונת של מארחת לאורך זמן ועזבתי. הפן השטחי הזה שהראתה התוכנית הוא הפן בו חייתי 3 חודשים לכן מאד התחברתי אליה ולכן גם מאד סבלתי שם. כנראה שהיו לנו התנסויות שונות ואני שמחה שלך זה היה הרבה יותר מוצלח.
 

lulyK

New member
מכירה גם הרבה בת"א

שהשתמשו בסמים ובאלכוהול מעל ומעבר לממוצע (כולל מלצרית שעבדה איתי ונתפסה מורידה שורה שאחד השולחנות הציע לה...), כך שלא הייתי מגבילה את הצורך ללכת על הקצה למערביים ביפן.
 

משוש30

New member
טוב אנסה שוב להבהיר את עצמי

בכל מקום יש אנשים שמשתמשים בסמים ואלכוהול וכאלה שלא. יש מקומות ואוכלוסיות שיותר מועדות לזה. לדוגמא אוכלוסיה מסוימת בת"א בשנים האחרונות (כשהקוק היה אין וכד'), או אוכלוסיית המערביים ביפן. הכל שאלה של פרופורציות. אם האחוז קטן למדי זה משהו אחד ואם הוא מאד גבוה יחסית זה משהו אחר. לכל דבר כזה יש משמעויות וסיבות. אני חושבת שהסיבות לשימוש בסמים ואלכוהול בקרב המערביים ביפן שונות מהסיבות לשימוש (גם כן מאד נרחב) בסמים קלים בקרב הישראלים בהודו. נכון שלכולם משותף הרצון לאסקפיזם אבל אסקפיזם ממה זו כבר שאלה אחרת.
 

lulyK

New member
כמו שאני רואה את זה

אנשים עם נטיות מסוימות נוטים למצוא את עצמם בסיטואציות שמתאימות להם. לדוגמא - מי שאוהב ללכת על הקצה, סביר שימצא את עצמו בסיטואציות קיצוניות
 
למעלה