השאלה הזו היתה תחילתו
של מסע ארוך...
זה התחיל כשהייתי בת 23. גרתי באילת. ניהלתי לובי במלון מפורסם, גרתי בדירה שהמלון שכר לעובדיו. נראיתי מעולה.
יום אחד ירדתי לסופר. היה שם בחור חתיך שלטש בי מבטים ולמרות שהוא גרם לי לחוסר נוחות, נהנתי ממבטיו...
כשהתקרבתי לקופה הוא התקרב אלי ושאל:
"מי את?!"
ולא ידעתי מה לענות.
די ברחתי...
המסכן רצה לדעת איך קוראים לי ולהתחיל שיחה.
אני נזרקתי לשאלת קיומי...
התחלתי לקרוא מלא ספרים שהעשירו אותי וכמה שנים אחרי נסעתי ל-12 שנים בהודו.
אני יודעת מי אני.
לא יכולה לכתוב במילים. אבל הידיעה קיימת.
בהודו הפכתי להיות מורה באשרם של אושו.
תתחילי בספר ''התקדשות'' של אליזבת הייך. הספר הזה היה תחילת המסע שלי.
היום, מתוך הכרה והערכה עצמית, כלום לא חשוב.
אם אני נשואה או לא,
אם אני יפה או לא,
אם אני בריאה או אם אני מצליחה.
אני אוהבת אותי מאוד ושום דבר לא מזיז אותי מנקודת המוצא הזו...