ניקיטה יקרה,
כשראיתי את ההודעה שלך התחברתי חלק הראשון ...
החיים עוברים מהר מידיי...כשבכל יום אנו נידרשים להתמודד עם תקלות בעיות ואפילו הפתעות
כך שניתן כמעט לסכם את החיים בדאגות ..ילדים ..עבודה... משפחה מורחבת..
וכמעט אנחנו שוכחים את עצמינו בצד.
אצלי הסוויץ שניתק אותי מרוטינה של נתינה לאחרים וקיבעון עצמי החל לפני יותר מעשר שנים ... זה לא היה פשוט ..
אבל הרגשתי באיזה מקום תקועה
יש לי המון יכולות אבל אני כל הזמן עסוקה במרחב מוצמצם ..
למרות שעבדתי עדיין הרגשתי שאני לא עושה בשביל עצמי את מה שאני אוהבת ...
קראתי את התגובות של קרן אור ליזי וסמאדי..
ואני דיי מסכימה איתן
גם לי הפריע שכתבת אני אמא לילדים ...אני בטוחה שבכל אחד מילדייך תוכלי להגיד את התכונות החיוביות שבו
הפריע לי שאת לא רואה את עצמך , ולכן לא מצאתי לנכון להגיב ... כי איך מביאים אדם להעריך את עצמו
אבל בכל זאת אנסה דרך הדברים שאת ציינת בהתחלה .. הילדים העבודה ...
כן .... לגדל ילדים זה לא קל כלל ... אבל את מתמודדת אם זה ...
נותנת מעצמך ..
בטוח לי שיש כמה דברים שאת יכולה להגיד : זה בזכותי, זה בגללי
מה שחשוב זה הערכה עצמית ..קבלה שאחנו לא מושלמים ..מושלמות
אתמול היה יום ההולדת שלי לפי התאריך הלועזי (אם כי אני חוגגת בתאריך העברי)
וכאילו מישהו זימן לי למייל את הכתבה הבאה (גילוי נאות אני מקבלת התראות למייל מאתר סלונה ..כך שזה לא באמת היה מכוון אליי)
היות ואת ואני כמעט בנות אותו גיל (אני כבר בספרה אחת בודדת יותר ממך ) אני חושבת שמה שיש שם ידבר אלייך גם , ולא רק אלא גם לנשים בגיל צעיר יותר
יקירה , עשי חושבים עם עצמך ותבדקי מה היית רוצה לעשות בשביל עצמך מה עושה לך טוב
שלבי אותו ביתר הדברים שאת עסוקה בהם
עם הזמן תקדישי יותר ויותר זמן לעצמך ..
הכי חשוב שתעריכי את עצמך ותדעי שאף אחד לא מושלם ...
|