ואני, אנה אוליך את חרפתי ?

יוסי ר1

Active member
כיוון שהוצרכתי לטפל באיזה עניין בעיר, עליתי לי בשופי העירה.
והתחשק לי לדפוק הופעה מכובדת.
אז מיכנסתי את מכנסי השבת, עטיתי כתונת טייבס מעשה פסים, תליתי על זרועי תיק משובח, ושמתי פעמי אל המקום אשר שם יראה.
הגעתי.
חיכיתי עם מסכה, עד הגיע תורי.
נכנסתי.
עשיתי את הרושם והדוואין הדרושים.
יצאתי.
שבתי הביתה, ושמץ קורת רוח זורחת מבין גביני.
באתי לחלוץ סנדלי.
שוד ושבר!
סנדל משובח בימין, בנדל משובח בשמאל, אבל אין קשר בין זה לזה.
שניים משני זוגות שונים לחלוטין במראה ובצורה.
והנורא - שאפחד שם לא צחק לי בפרצוף, ואפחד לא גיחגח מאחורי הגב.
ואני, אנה אוליך את חרפתי ?
 

פונדיצ'רי

Active member
כיוון שהוצרכתי לטפל באיזה עניין בעיר, עליתי לי בשופי העירה.
והתחשק לי לדפוק הופעה מכובדת.
אז מיכנסתי את מכנסי השבת, עטיתי כתונת טייבס מעשה פסים, תליתי על זרועי תיק משובח, ושמתי פעמי אל המקום אשר שם יראה.
הגעתי.
חיכיתי עם מסכה, עד הגיע תורי.
נכנסתי.
עשיתי את הרושם והדוואין הדרושים.
יצאתי.
שבתי הביתה, ושמץ קורת רוח זורחת מבין גביני.
באתי לחלוץ סנדלי.
שוד ושבר!
סנדל משובח בימין, בנדל משובח בשמאל, אבל אין קשר בין זה לזה.
שניים משני זוגות שונים לחלוטין במראה ובצורה.
והנורא - שאפחד שם לא צחק לי בפרצוף, ואפחד לא גיחגח מאחורי הגב.
ואני, אנה אוליך את חרפתי ?
זה לא כ"כ נורא. לכל היותר נחשבת כתמהוני לא מזיק. לי קורה לפעמים שרק כשאני מגיעה לעבודה, אני מגלה שהגעתי עם כפכפי הבית הדאמפיים שלי.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
ואני, אנה אוליך את חרפתי ?
חרפתך המתוארת לעייל עדיין בגדר הסביר.

לפני כמה שנים ספרה לי ידידה שאחותה, מעופפת לא קטנה בלי קשר יצאה בבוקר לעבודה, כשהגיעה לתחנת האוטובוס הביטה בה אשה מבוגרת ושאלה: זו האופנה החדשה ?

ברגע הראשון היא לא הבינה מה פשר השאלה אבל בעקבות המבטים של האישה השפילה מבט וראתה שהשאירה את החולצה בבית והיא עומדת לעלות לאוטובוס בחזייה בלבד.
 

יוסי ר1

Active member
חרפתך המתוארת לעייל עדיין בגדר הסביר.

לפני כמה שנים ספרה לי ידידה שאחותה, מעופפת לא קטנה בלי קשר יצאה בבוקר לעבודה, כשהגיעה לתחנת האוטובוס הביטה בה אשה מבוגרת ושאלה: זו האופנה החדשה ?

ברגע הראשון היא לא הבינה מה פשר השאלה אבל בעקבות המבטים של האישה השפילה מבט וראתה שהשאירה את החולצה בבית והיא עומדת לעלות לאוטובוס בחזייה בלבד.
:ROFLMAO: אוי! לקחה אותי בנוק אאוט
 

יוסי ר1

Active member
זה לא כ"כ נורא. לכל היותר נחשבת כתמהוני לא מזיק. לי קורה לפעמים שרק כשאני מגיעה לעבודה, אני מגלה שהגעתי עם כפכפי הבית הדאמפיים שלי.
כפכפים זה עוד סביר.
"הדבר היה ככה" של מאיר שלו פותח בסיפור על האחייניות הקטנות שצבעו לו את צפרני הרגליים בלק אדום, לפני שהלך לנאום בפני חיטיארים בקיבוץ בטקס גילוי איזה סליק נשק של ההגנה.
בסוף הוא הלך ככה, במצח נחושה.
גם לו, אגב, לא העירו במקום.
אבל לו, לעומת זאת, לא פסקו הלחשושים מאחורי הגב.
 

יוסי ר1

Active member
רק הערה קנטרנית אחת. אין דבר כזה כתונת טייבס. טייבס זה רק מכנסיים.
אהמממ. האמת - התלבטתי קשות בבחירת הביטוי.
כתונת פסים בלבד זה יותר מדי יוסף.
בגדי החמודות זה יהוסהף.
אבל טייבס? יכול להיות אפילו יוסי!

ואם מותר לי לפרוץ דרך באופנה חדשה, אז זכותי להחליט על הכינוי הראוי.
מהיום טייבס זה גם לשאר פריטי לבוש נבחרים!
 

יוסי ר1

Active member
הולכת בדיוק למקום הנכון
לכאן
יופי של סיפור יופי של כתיבה, אהבתי במיוחד את מיכנוס המכנס
הולכת בדיוק למקום הנכון
לכאן
יופי של סיפור יופי של כתיבה, אהבתי במיוחד את מיכנוס המכנס
;)מכנס זה במאג או עוזי (מכנס פתוח בשניהם)
של שבת היו מכנסי. בדקתי.
 

קלייטון.ש

Well-known member
חרפתך המתוארת לעייל עדיין בגדר הסביר.

לפני כמה שנים ספרה לי ידידה שאחותה, מעופפת לא קטנה בלי קשר יצאה בבוקר לעבודה, כשהגיעה לתחנת האוטובוס הביטה בה אשה מבוגרת ושאלה: זו האופנה החדשה ?

ברגע הראשון היא לא הבינה מה פשר השאלה אבל בעקבות המבטים של האישה השפילה מבט וראתה שהשאירה את החולצה בבית והיא עומדת לעלות לאוטובוס בחזייה בלבד.
זה חלום שיש להרבה אנשים, שהם יצאו מהבית עירומים או בלבוש חלקי. גם לי יוצא לא פעם לחלום את זה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
כיוון שהוצרכתי לטפל באיזה עניין בעיר, עליתי לי בשופי העירה.
והתחשק לי לדפוק הופעה מכובדת.
אז מיכנסתי את מכנסי השבת, עטיתי כתונת טייבס מעשה פסים, תליתי על זרועי תיק משובח, ושמתי פעמי אל המקום אשר שם יראה.
הגעתי.
חיכיתי עם מסכה, עד הגיע תורי.
נכנסתי.
עשיתי את הרושם והדוואין הדרושים.
יצאתי.
שבתי הביתה, ושמץ קורת רוח זורחת מבין גביני.
באתי לחלוץ סנדלי.
שוד ושבר!
סנדל משובח בימין, בנדל משובח בשמאל, אבל אין קשר בין זה לזה.
שניים משני זוגות שונים לחלוטין במראה ובצורה.
והנורא - שאפחד שם לא צחק לי בפרצוף, ואפחד לא גיחגח מאחורי הגב.
ואני, אנה אוליך את חרפתי ?
אם מישהו היה מעיר לך יכולת להגיד שאתה לא מבין מה הבעיה, יש לך עוד זוג כזה בדיוק בבית.

מלבד זאת כל הענין של הופעה מכובדת מוערך ע"י המתלבשים יתר על המידה. לאנשים אכפת בעיקר איך הם עצמם לבושים, והם מתעניינים בהופעה של הזולת מעט מאד, אם בכלל. אם בכלל סוקרים את הזולת עושים זאת בגובה העיניים. מי מסתכל כל כך נמוך שישים לב לנעליים?
 

צליליתה1

Well-known member
מכנס זה במאג או עוזי (מכנס פתוח בשניהם)

התלבטתי, אבל
מלבד זאת כל הענין של הופעה מכובדת מוערך ע"י המתלבשים יתר על המידה

נהפוך הוא , יש הרבה מתענינות
ומתענינים
לעניות דעתי הלא קובעת , יש הרבה מעצבים מענינים וושווים,
אנחנו, הישראלים, יודעים להתלבש, אבל לא ממש משתמשים בידע הזה
ובמיוחד מאז פרוץ הקורונה
שחררנו לגמרי
נראה שהלבוש הלאומי הוא פיג׳מה, ולאירועים בהם נדרש לבוש מהוגן, פיג׳מה ללא קרעים או כתמים בהחלט מתקבלת כמשהו ליגיטימי

לפעמים אני עוברת במרכז הכרמל בבוקר, נזכרת בימים עברו, כשהיקיות שלטו בנוף
שמלה, נעלי עקב, תיק תואם, כובע, מ י נ י מ ו ם
ו(קצת) מתגעגעת
 

קלייטון.ש

Well-known member
ספר לי על זה :-D
מצחיק, זה מסוג הביטויים שהרכב המילים לא מבטא בכלל את כוונת האומר ואפילו את ההפך.
כמו "מה שלומך" (ללא טון של שאלה). אף אחד לא באמת רוצה לדעת מה שלומך (חוץ ממקום אחד: בבית חולים. שם שואלים אותך מה שלומך לא רק מצפים שתענה אלא גם רושמים את התשובה במחשב). התשובה לשאלה הזו היא תמיד "מה שלומך" בחזרה.
וגם "שיהיה לך יום טוב", כשהכוונה בדיוק להפך, דהיינו "שיהיה לך יום רע ושבוע רע, חתיכת חרה"
וה-"אני מצטער אבל" שאני ממש אוהב, כשהצירוף אומר בעצם שצער הוא הדבר האחרון שהדובר מרגיש.
וגם "אני לא רוצה להתערב לך בחיים אבל". להתערב לי בחיים זה בדיוק מה שאת רוצה ומה שאת עושה.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
מצחיק, זה מסוג הביטויים שהרכב המילים לא מבטא בכלל את כוונת האומר ואפילו את ההפך.
כמו "מה שלומך" (ללא טון של שאלה). אף אחד לא באמת רוצה לדעת מה שלומך (חוץ ממקום אחד: בבית חולים. שם שואלים אותך מה שלומך לא רק מצפים שתענה אלא גם רושמים את התשובה במחשב). התשובה לשאלה הזו היא תמיד "מה שלומך" בחזרה.
וגם "שיהיה לך יום טוב", כשהכוונה בדיוק להפך, דהיינו "שיהיה לך יום רע ושבוע רע, חתיכת חרה"
וה-"אני מצטער אבל" שאני ממש אוהב, כשהצירוף אומר בעצם שצער הוא הדבר האחרון שהדובר מרגיש.
וגם "אני לא רוצה להתערב לך בחיים אבל". להתערב לי בחיים זה בדיוק מה שאת רוצה ומה שאת עושה.
ספר לי על זה :-D :-D
 
למעלה