זה כיוון טוב עבור מישהי שהתכוננה
נפשית, רעיונית וגופנית ללידה פיזיולוגית, שבאה מתוך ידע, מתוך כוח אישי. לא כל היולדות שרוצות "טבעית" בכלל יודעות מה זה אומר, איך מאפשרים שזה יקרה ועוד. יש כאלה שנכנסות לכזה הלם, פיזי ונפשי, שהן לא מצליחות לתפקד. ראיתי בלידות שליוויתי וגם בסטאז' נשים שפשוט מפסיקים להן הצירים, וכל התהליך פחות או יותר נעצר (כמובן שלא אם בשלב אקטיבי מתקדם, אבל אפילו בלחיצות), נשים שנכנסות להתקפי חרדה, נשים שלא מסוגלות לבחור שום בחירה ולא מסוגלות להיות קשובות לגוף שלהן ולמה שהוא מבקש מהן. לפני כמה שנים ראיתי לידה של בחורה צעירה, שלא עשתה קורס הכנה ורצתה ללדת "טבעי" כי היא מפחדת מאפידורל. לאורך רוב הלידה היא שכבה על הגב על המיטה, צרחה והתפתלה. רוב הזמן היא היתה בלי ליווי של הצוות הרפואי, עם אמא ובעל בחדר (היא ביקשה מהם שלא ילכו ולא יעזבו אותה לרגע לבד), ואיתי ועוד דולה מתלמדת, שנכנסנו ויצאנו לסירוגין, וניסינו להציע לה כדור/מקלחת/תנועתיות ועוד. היא היתה כל כך באאוט שלא היה עם מי לדבר, והיא לא ידעה דבר על אפשרות של לידה פעילה. בשלב הלחיצות היא התחרפנה לגמרי והחליטה שהיא לא מוכנה ללחוץ ולא רוצה ללדת, שיעזבו אותה בשקט, שיתנו לה למות, שיתנו לה לאכול מלפפונים ירוקים (בחיי) ועוד. בסופו של דבר התחיל לרדת דופק, החליטו לעשות לה ואקום. היא לא הסכימה אבל גם לא הסכימה ללחוץ, ובאיזשהו שלב הדופק ירד נמוך מאוד ועשו לה וואקום "בכפייה" והיה גם איבוד דם מאסיבי. המסקנה שלי- לא כל יולדת שאומרת "טבעי" יודעת על מה היא מדברת. רוב היולדות אומרות "טבעי" כי זה באמת יותר בריא וכי זה באמת טרנד. מעטות באופן יחסי מתכוונות וגם מתכוננות לזה.