גדלתי כמו כולם על עוזי חיטמן
על אדון שוקו, הגן סגור, הילדה הכי יפה בגן וכו'..
אבל כשהתחלתי לגבש טעם מוזיקלי עצמאי (גיל 11-12 ככה) אז עברתי שינוי עצום,
אהבתי מאוד Bomfunk Mc's, Eiffel 65, Aqua, Will Smith, J-Lo וכן גם אייל גולן והרבה.
אחר כך הגיע השלב של השחורה (היפ הופ, ראפ, גנגסטה ראפ וכו') ואז התמכרתי לגמרי למוזיקה הזו,
הייתי שומע הכל מאיכותית, אנדרגראונד, הקלטות בשירותים של ראפרים לא מוכרים ומוכרים, להיטים, פשוט הכל..
ידעתי מלא טקסטים וחלקי טקסטים בעל פה, אהבתי את המילים ואת הביטים והכרתי מאות (לא מגזים) של אמנים, מפיקים וכו' בז'אנר הזה..
התמכרתי לזה כל כך עד שהכרתי מלא סיפורים אישיים מוכרים ופחות מוכרים של ים ראפרים ויוצרים.
אחר כך גם אמנים ואמניות כמו אדל, מתיסיהו ונורה ג'ונס למשל נכנסו לי לפלייליסט חזק.
בתקופת הצבא המזרחית חזרה בגדול והיום 80 אחוז שומע מזרחית כבדה וקלה, ים תיכונית כבדה וקלה, מאות אמנים, מיליון שירים..
מכיר בעל פה, מכיר אמנים שבעצמם עוד לא שמעו על עצמם (תנסו להבין את המשפט הזה חח),
20 אחוז נותרים אני שומר לאלו שאהבתי פעם בסתר שזו המוזיקה שאבא שלי וסבא שלי שמעו,
לואי ארמסטרונג, פרנק סינטרה, בילי הולידיי, נט קינג קול, ארית'ה פרנקלין, סטיבי וונדר, ריי צ'ארלס, בינג קרוסבי וכו'..
מאמין שמתישהו אני אחזור לשמוע רגאיי והיפ הופ אבל רק דברים כבדים ורציניים כי שירי מסיבות לא עושים לי את זה.